הפלישה לאולמרט

קיץ. עונת המלפפונים. כולם בחופש. לאף אחד אין כוח לשום דבר, ואם יש לו כוח הוא אורז מזוודה ונוסע מכאן לכל מקום שלא יהיה. בשבוע שעבר עוד היו לאירועים דרמטיים, כואבים, ולא נעים להגיד, גם מביאים רייטינג. אבל השבוע, על מה נדווח? אין ברירה.
חייבים לתת גז על אולמרט. עם כל החקירות האלה, בטוח יש מישהו שמת להדליף משהו. צריך רק לדעת על איזה כפתור ללחוץ.

אז לחצו. על יותר מכפתור אחד. וכך קיבלנו אתמול בערב צילומים מלאים מהחקירה המשטרתית של מוריס טלנסקי בערוץ 10, זאת לאחר שבבוקר מעריב הביא את פרוטוקול החקירה של אולמרט. הבוקר קיבלנו ב"ידיעות" את תמליל החקירה של שאול אולמרט, הבן, ואולי היו דברים שהחמצתי, זה לא משנה - העיקרון ברור. הקו נחצה.

התקשורת תפקידה לדווח, אבל במקרה הזה היא חושבת שתפקידה לסדר לנו סרטים חינם. הפלישה לאלקטרז? הצחקתם אותה. הפלישה לאולמרט, זה סרט! "חשופים", טלנובלה על חברת חדשות טלוויזיונית? הריאליטי מנצח את הטלנובלה. שתי המהדורות משודרות בשמונה בערב, אבל איפה גלי ארזי ואיפה מוריס טלנסקי.

העיתונאים במקרה הזה, וגם העורכים שלהם והמגישים, מזכירים לי את ילדי נתניה של האייטיז שהיו צועקים "רוצים לראות דם, רוצים לראות דם" בכול פעם ששני ילדים עשו את הטעות והתחילו לאיים אחד על השני במכות. אז נכון, הטעות של אולמרט כנראה הרבה יותר גדולה, והרבה יותר משמעותית להרבה יותר מבוגרים וילדים, אבל יש מינימום הכרחי שבו לא שמים הכל על השולחן ונותנים לציבור לשפוט.

72 אלף דולר, 70 אלף דולר, 30 אלף דולר, אלף-אלפיים דולר, מה בכלל אנחנו יודעים על הסכומים האלה, מלבד העובדה שטלנסקי מבלבל אותם או מתבלבל בהם? מי אנחנו שנשפוט בטרם עת ועם מידע חלקי? כשאלה פני הדברים, התקשורת גם חשה צורך לגבות עדויות בעצמה.

טלנסקי אחרי החקירה: ברוך השם, איי פיל וונדרפול. אמנון רובינשטיין על אולמרט: התנהגות פסולה מבחינה ציבורית, שיכריז על נבצרות. ברק אובמה: טוב, הוא עוד לא התייחס, היה עסוק בקליעת שלשות עם חיילים אמריקניים. אבל אל תדאגו, גם הוא עוד יידרש לעדות אופי. לא מכיר את אולמרט? לא נורא, נסדר לו תיק עיתונות, שיהיה בעניינים.

יש גבול, ועברנו אותו. יש לזה ביטויים משפטים, אבל יותר חשובים הביטויים החברתיים-מוסריים. למשל: כל המלבין וגו'.