עומק רעיוני עם ביצוע מרהיב

להקת המחול הידועה, הנחשבת לאחת מלהקות המחול החשובות בעולם, חוגגת 50 שנה להיווסדה. הלהקה, על רקדניה הנפלאים, מציגה בביקורה בארץ רפרטואר המורכב מיצירותיו של אלווין איילי לצד כוריאוגרפים הנחשבים לעמודי התווך של המחול המודרני - הנס ואן מנן, ומוריס בז'אר, וכן טווילה ט'ארפ ומנהלת הלהקה ג'ודית ג'יימסון.

לפני המופע שאלתי את עצמי עד כמה יכולות יצירות מחול מודרני לעמוד במבחן הזמן, האם יש דבר כזה "קלאסיקה מודרנית" והאם יכולה יצירת מחול שנוצרה לפני 40 שנה לעניין קהל היום. התשובה, על-פי המופע המדהים הזה, היא כן ובגדול. זה מופע שמצליח לשלב עומק רעיוני עם ביצוע מרהיב ומסעיר ומגיע אל כל קהל באשר הוא, מכל סוג, בכל מקום.

היצירה הראשונה בערב - "ציפור האש" (כוריאוגרפיה של מוריס בז'אר מ-1970 למוזיקה של סטרווינסקי) היא יצירה כבדה ומעט ארכאית, אך עדיין בעלת קסם ודינאמיקה מרתקת. הבמה, כמו ביתר היצירות, מעוצבת בניקיון ובפשטות, ועל אף שהכוריאוגרפיה נוצרה לפני יותר מ-30 שנה - היא עדיין מעניינת בדרמטיות שבה.

היצירה השנייה שהוצגה היא The Golden Section של טווילה ת'ארפ מ-1983 למוזיקה של דייויד בייראן. יצירה סוחפת ואופטימית המאופיינת בתנועה מורכבת ועשירה בפרטים, מבוצעת גם היא בשלמות על-ידי רקדנים בעלי אנרגיה מדהימה.

אך גולת הכותרת היא כמובן עבודותיו של אלווין איילי שעלו בחלקו השני של הערב. כשהחל איילי ליצור הוא פנה אל שורשיו. יחד עם הידע שצבר בהכשרתו המקצועית (בין השאר אצל חלוץ המחול המודרני לסטר הורטון) פיתח שפה הכוללת אלמנטים משפת התנועה של מרתה גראהם אך יש בה גרוב, אלגנטיות ומקצב היוצרים מחול שיש בו עומק ומעוף אמנותי ויחד עם זה נוגע במקורות הבסיסיים ביותר של הצורך האנושי לרקוד, פשוט לזוז למוזיקה טובה. היצירה

Reflections in D היא סולו מהפנט לרקדן, למוזיקה הידועה של דיוק אלינגטון. כל הסולו מתרחש תחת אלומת אור במרכז הבמה, במינימליזם היוצר תחושה של זיכוך ורוחב לב.

Revelations מ-1960 היא עבודתו הפופולרית ביותר ויצירת המחול הנצפית ביותר בהיסטוריה של המחול מאז הבכורה ב-1960. רצף של תמונות מחיי איכרים למוזיקת גוספל, בלוז וספיריטואלס, בתלבושות מקסימות, כשהכול עשוי במידה ובטוב טעם, והרקדנים, אוי הרקדנים, סוחפים ומסעירים. זו הייתה הופעת המחול הראשונה שבה ממש ראיתי אנשים רוקדים בכיסאות. מעט מאוד פעמים מצליח מישהו להגיע לתמהיל הזה, של איכות אמנותית ללא פשרות עם נגישות כזו לאנשים.

להקת המחול של אלווין איילי תחת ניהולה של ג'ודית ג'יימסון האגדית (שאחראית להעמדה מחדש של חלק גדול מן היצירות, ובכך תרומתה להיותן רלוונטיות לאורך עשרות שנים עד היום) היא מוסד מופלא המספק חוויה חד-פעמית. הקהל הריע ליצירות מחול שעלו לפני עשרות שנים. אכן קלאסיקה מודרנית במיטבה. *