מכירות סוף העונה

ביום שלישי שעבר, בשעה שתאגידים של מיליארדים קורסים בוול סטריט, ישב אנדרו רנטון בחדרו במלון בתל-אביב וצפה מרחוק במיליונים המתעופפים באולם המכירות של סותבי'ס בלונדון, עיר מגוריו. "זה היה ביזארי. החדשות מלאות בהתמוטטות ליהמן ברדרס ומריל לינץ' בוול סטריט, ואני יושב כאן וצופה במכירה המדהימה הזו און ליין", אומר רנטון, מומחה אמנות בינלאומי והאוצר הראשי של אירועי ארט TLV, שיפתחו השבוע בתל-אביב.

200.7 מיליון דולר הניבה המכירה הפומבית הישירה של האמן הבריטי דמיאן הירסט בבית המכירות הפומביות סותב'יס בלונדון. 223 יצירות נמכרו בשלישי בערב ובמכירות ההמשך בבוקר ואחר הצהריים של יום רביעי. בתום הערב הראשון נמכרו 54 מתוך 56 פריטים, בסכום כולל של 127 מיליון דולר, ובראשם היצירה "עגל הזהב", שהשיגה 18.6 מיליון דולר.

אם הכול ענין של עיתוי - לא יכול היה להיות גרוע יותר. אז איך זה שהיה כל-כך טוב? "דמיאן הירסט הוא גאון ורק הוא יכול להעז, ולהיות יהיר ובטוח בעצמו מספיק בשביל לעשות דבר כזה. יותר מזה, רק לו יש גם היכולת להצליח בכך בצורה כזו", אומר רנטון בחיבה על הירסט, שאותו הוא מכיר אישית. "מה שרדיקלי כאן זה לא החיתוך של הגלריות (הירסט מכר את יצירותיו ישירות לאספנים, דרך סותבי'ס, ללא עמלה לגלריות שלו - ח.פ.ר); מה שבאמת מדהים היה לראות את המוסד הכבד הזה, בן 300 שנה, שיושב בלב לונדון, הופך למוזיאון מטורף, לגן חיות של העבודות המרהיבות האלה".

בגן החיות של הירסט וסותבי'ס ביקרו וצפו ביצירות 21 אלף איש, חלקם בלונדון וחלקם במסע קידום המכירות של סותבי'ס במוקדים שונים בעולם, ביניהם ניו-יורק וניו-דלהי. למרות זאת, גורמים בשוק מפקפקים ביכולתם של המעריצים להוציא את הכסף ביום שבו האדמה רועדת תחת כל בנק ובורסה.

שמועות בעולם האמנות החלו לבעבע בימים האחרונים ולדבר על אפשרות שהמכירה - או לפחות חלק גדול ממנה - היא הצגה ענקית של הירסט והגלריסטים שלו, עם או בלי שיתוף פעולה של סותבי'ס, כחברה ציבורית המחויבת בשקיפות. אם זו אחיזת עיניים, הרי שמדובר באחד האירועים המוזרים בסדר גודל חסר תקדים - לא רק בעולם האמנות.

מה קרה, מלחמה?

מאחורי דמיאן הירסט עומדים בעלי הגלריות שעמן הוא עובד בקביעות, שני סוחרים ממולחים - ג'יי ג'ופלינג מגלריה ווייט קיוב הבריטית ולארי גגוזיאן מניו-יורק. על-פי גורמים בשוק, השניים, וכמותם האמן עצמו ומנהלי עסקיו, לא יכלו להרשות לעצמם להשאיר את תוצאות המכירה ליד המקרה. גם סותבי'ס לא יכלה לסבול התמוטטות, לו הייתה מתרחשת. עובדה גלויה היא שנציגי הגלריות ישבו באולם וביצעו רכישות - עבור עצמם או עבור לקוחותיהם, אין לדעת. זוהי פעילות לגיטימית ומקובלת, גם כעושי השוק של האמן החשוב שלהם, השאלה היא רק לאיזה היקף הגיעה השקעתם במהלך.

*יכול להיות שהמשחק היה מכור? שמישהו עשה פה סיבוב פיקטיבי?

רנטון: "אני מאמין שיש סצנריו כזה בכול מכירה פומבית, ולכן זה חלק מהדיל. זה אכן יכול להשפיע אבל זה מוגבל. גאגוזיאן וג'ופלינג יכולים להוציא 20 מיליון דולר, אבל הם לא יעשו זאת. הם קנו יצירות במחירים הגיוניים, השוק נתמך בצורה כזו וזה חלק מהמשחק. הם היו בתמונה כבר מהתחלה, ואין לדעת אם זה עבור לקוחות או לא, אבל זה לא 'הכול'. איש לא יכול להוציא 200 מיליון דולר".

*אתה אומר שתמיד יש בעלי עניין שיעבירו את הכסף מכיס לכיס, כדי להריץ את העסק, אבל הם לא מטים את המכירה?

"גם מי שיהיה הכי ציני ויגיד ששום כסף לא יצא מהמעגל, אולי חוץ מהעמלות של סותבי'ס - זה לא חוקי ואי-אפשר לשמור את זה בסוד לאורך זמן", מבהיר רנטון. לדבריו, אגב, גם אם סותבי'ס ויתרה על חלק מהעמלות, כחלק מעסקה כוללת ועידוד המכירה, "היא עדיין ביצעה את תרגיל יחסי הציבור המרשים ביותר שניתן לחלום עליו", והרוויחה יפה. את הכנסות סותבי'ס, ניתן יהיה לראות בדו"חות החברה לבורסה של ניו-יורק (טיקר BID).

הירסט אמר לפני המכירה שהצלחתה תלויה בטיימינג. "יש לקוות שסין לא תכריז מלחמה על ארצות-הברית בדיוק ערב קודם", אמר. אם המפולת בוול סטריט ובשווקים הפיננסיים אינה מלחמה עולמית, הרי שהיא הדבר הקרוב ביותר לכך.

*איך זה ששוק האמנות נראה חסין אש?

"בחצי המאה האחרונה שוק האמנות עקב אחרי מגמות השווקים תמיד בפער של שישה חודשים. רק בחמש השנים האחרונות השוק השתחרר מחוקי המשחק ושבר בתפנית חדה לעצמאות מלאה", אומר רנטון. "אבל השוק לא בריא כל-כך כמו שזה נראה, יש פגיעה בעיקר ברמות האמצע וברמות הנמוכות. בכל זאת יש עדיין מספיק אנשים שבוחרים להשקיע באמנות".

*אמנות היא מקלט פיננסי או הוצאה על מותרות?

"יש הרבה ששומרים על הכסף ויש לעומתם גם את אלה שאומרים 'איפה אשים את הכסף? בבנק הריבית נמוכה, מה האופציות שלי - זהב, יהלומים או אמנות? ודמיאן שם את הזהב והיהלומים בתוך היצירות עצמן", אומר רנטון, ומתייחס לארוניות המוזהבות שבתוכן יהלומים, לעגל המשומר שקרניו ופרסותיו מוזהבות ולעוד עבודות, שנמכרו בסכומים שבין 600 אלף ל-5 ו-10 מיליוני דולרים.

רנטון הוא מומחה בינלאומי לאמנות עכשווית, אוצר ומרצה שכיהן בין היתר בוועדות הבוחרות באמנים זוכי פרס טרנר היוקרתי. כשהוא מדבר על לונדון - המגרש הביתי שלו, הוא קורא לאמנים ולגלריסטים בשמותיהם הפרטיים, ומתאר את המכירה כמו פרשן כדורגל. "המכירה, 200 מיליון דולר, היא בעצמה אירוע כל-כך חריג וכל-כך מוזר, אבל אם מסתכלים על קצב המכירה אפשר ללמוד משהו על השוק. מה שנמכר הכי טוב היו הציורים היפים, הדקורטיביים, כנפי הפרפרים, הפרחים והנקודות. אלה שניתן לקחת ממקום למקום וממש לתלות על הקיר. אלה דברים יפים, וכשדמיאן עושה יפה הוא עושה הכי יפה".

*אנשים מעוניינים באמנות "שימושית", יוזר פרינדלי?

"כשאני שואל 'מי יכול לקנות את זה?' לדעתי אלה נמכרים לאספנים חדשים לגמרי. דמיאן הצליח לפתוח שוק חדש לגמרי של לקוחות. אלה אנשים שאולי אין להם אפילו עבודת אמנות אחת בבית אבל עכשיו יש להם הירסט. הוא מדבר אליהם - אולי בגלל שזה נכס שערכו מדיד, יש לו שוק. אולי בגלל שהוא 'מיוצר', אבל הוא אמנות מוערכת".

למוזיאונים כבר אין כסף

הירסט הוא אמן-יצרן, המעסיק ב"מפעליו" כ-200 עובדים. אגדה אורבנית מספרת, שכשאמנית צעירה, אחת האסיסטנטיות הקרובות אליו, עזבה את הסטודיו, היא ביקשה ממנו מתנת פרידה - אחד מציורי הנקודות המפורסמים שלו. הירסט, כך אומרים, ענה לה, "בשמחה. תעשי לך לבד". אולם כמו שמיכלאנג'לו לא צייר לבד את הקפלה הסיסטינית, איש אינו מדקדק בזהות היד שאחזה במכחול וציירה את הנקודות, כל זמן שהרעיון והחתימה הם של בעל המפעל - דמיאן הירסט.

*אז מי קנה את הכריש, הזברה והעגל באקווריום?

"ברמות הגבוהות התקיימה כאילו מכירה נפרדת. 5, 10, 18 מיליון דולר - אלה האספנים הגדולים באמת, ענקים ובעלי אוספים מוזיאליים. אלה שהיו בשוק קודם, וכבר יש להם את היצירות הפחות מסובכות. זה לא העניין של הכסף, אלא עניין פרקטי: אלה עבודות שרק לשנע אותן מהאולם של סותבי'ס עולה 50 אלף דולר. איפה תניח אותן, איפה תציג אותן".

*מוזיאונים או אוספים פרטיים מוזיאליים?

"מוזיאונים ציבוריים כבר לא יכולים להרשות לעצמם. אלה מוסדות פרטיים וכסף חדש. הדוגמה הרוסית מאוד בולטת. לחברה של רומן אברמוביץ' יש בתיק השאנל הקטן שלה יותר משאבים מלכל מוזיאון בעולם", אומר רנטון ומסביר כי מדובר במגמה עולמית, שבסופו של דבר מיטיבה גם עם הציבור הרחב, כיוון שהאוספים הפרטיים מציגים ומשאילים את העבודות החשובות לתערוכות במוסדות יוקרתיים בעולם.

דריה זוקובה, בת זוגו של רומן אברמוביץ', פותחת בימים אלה חלל לאמנות עכשווית במוסקבה, המעורר ציפיות גבוהות. "אבל בל נשכח שכך התחילו גם כמה מהמוסדות הכי חשובים בעולם, כמו הטייט והגוגנהיים ואחרים מסוגם, שהתבססו כמוזיאונים מובילים". כך שרנטון צופה חיים שניים גם למוסדות הציבוריים, שניזונים מהאספנות הפרטית ומתרומות.

אם חשבנו שליל המכירה ביום ג' היה אירוע חריג, הרי שמכירות ההמשך בבוקר ואחר הצהריים הבהירו שזה לא נגמר עד שאחרונות העבודות יקבלו את הכבוד המגיע להן. עוד 130 מיליון דולר נאספו במכירות יום ד'. רנטון מציין, שבמכירת אחר הצהריים נשמטו מחירי הסף שמעמידה סותבי'ס כדי להגן על ערך היצירות - מכיוון שעברו את ההערכות, ניתן היה למכור גם לבידים נמוכים ונוצרה הזדמנות עבור שחקנים חלשים יותר.

"זה win-win מוחלט - האספנים הישנים מקבלים את שלהם, החדשים מקבלים את שלהם, סותבי'ס זוכה ביחסי ציבור, דמיאן מקבל את יום המכירות הגדול בעולם", אומר רנטון.

אבל חשוב מכך, לדבריו, כתוצאה מהמופע הספקטקולרי של הירסט את סותבי'ס, "כולנו מרוויחים - כי זה משאיר את עולם האמנות בחיים. זה אומר שכשהכול מתמוטט מסביב יש עדיין עולם אמנות והוא חי. ארט TLV, אירוע שאינו מסחרי כלל, עדיין תלוי בהתעניינות הערה של אנשים באמנות".

*אבל אמרת שכהשקעה אנשים מחפשים ביטחון ולא קונים שמות חדשים.

"אנשים שחוששים לכספם לא יוציאו אותו על שמות חדשים ולא ידועים, אבל ארט TLV הואו מקום ליצירת מערכות יחסים ארוכות טווח. אחת הבעיות עם כל הירידים החדשים היא שהם מגדילים את השוק ומושכים אספנים חדשים, אבל לא יוצרים יחסים עם האספנים החדשים. זה כמו ההבדל בין סטוץ ללילה אחד לבין סיפור אהבה".

האספנים שומרים על השוק

גם עמי ברק, האוצר את אירוע האמנות הבינלאומי ארט-פוקוס, הנפתח השבוע בירושלים, מדבר על מגמות ארוכות טווח. ברק, אוצר ומומחה מוערך לאמנות עכשווית הפועל בעיקר בפריז ובזירה האירופית, מדבר על הצלחתו של הירסט בנימה מסויגת יותר מעמיתו רנטון: "נוכחנו כאנשי מקצוע שיש קשר בין המצב הכלכלי להתעניינות באמנות. בלונדון למשל, עיקר הקונים באים מעולם הפיננסים, האופנה והפרסום - ואלה שווקים שחשופים להשפעות פיננסיות". סאצ'י, איש הפרסום והאספן, סימן את הדרך יחד עם אספנים רציניים שהתחילו בשנות ה-80 והעלו את תופעת ה-YBA, אומר ברק ומצביע על עליית ערכם של אמנים בריטים צעירים, שהירסט הוא אחד הבולטים שצמחו ביניהם.

"מה שקרה עם הירסט זו תופעה חריגה מאוד בסופו של דבר, ויש שאלות איך זה ייתכן במקביל לזעזוע בעולם הפיננסים. אני חושש שמה שקורה היום בעולם הפיננסי יגיע וישפיע גם על עולם האמנות. אי-אפשר שכולם ייפגעו חוץ מהסצנה האמנותית - אנחנו עוד נראה באיזה היקף ועד כמה. כולנו זוכרים היטב את הקריסה והמשבר בסוף שנות ה-80, בבורסה, בנדל"ן וגם שוק האמנות נקלע למשבר והאטה של כמה שנים. אבל אי-אפשר להשוות".

*למה אי-אפשר?

"כי המשקיעים והאספנים לא היו אותו קהל. קודם כול מבחינת ההיקף: בשנות ה-80 השוק היה צר. לא היו כמעט אספנים בלונדון, למשל, שזו זירה מאוד חשובה. רוב העסקאות נעשו בין דילרים לבין עצמם, וההיבט הספקולטיבי היה גבוה. הבנקים שיתפו פעולה. היום אף בנק לא ייתן לך ערבות כשהעבודות עצמן משמשות כעירבון - פעם זה היה מקובל. היום יש אלפי אספנים, זו תופעה חדשה שהתגברה בעשור האחרון.

"יש אמנם קרנות שקונות עבודות אמנות ומצפות להעלאת הערך ומעוניינות למכור כדי להמשיך לפתח את הקרן", אומר ברק. "אבל בדרך-כלל האספן לא קונה למטרות ספקולטיביות, בציפייה שהמחיר יעלה. נכון שיש גם אספנים שבאו להרוויח, אבל זה בשוליים של עולם האמנות. לקוחות מזדמנים. רוב האספנים היום קונים עבודות בגלל שזה מוצא חן בעיניהם, בגלל שזה אופנתי ובגלל שזה סמל סטטוס".

*מתי נרגיש את תגובת השוק, במכירות נובמבר?

רנטון: "אולי בינואר, אחרי שנראה את הבונוסים בוול סטריט בדצמבר - אם יהיו בכלל. אולי כבר קודם נרגיש את זה. אבל זה היה המבחן הראשון של מכירה אחרי הקיץ, והוא הצליח single handed לשמור על ראשו של שוק האמנות מעל המים". *

אין שינוי באירועי האמנות בארץ

"ארט-פוקוס" הוא אירוע אמנות בינלאומי יוקרתי, שייפתח ביום ג' השבוע, באזור התעשייה של תלפיות בירושלים. האירוע, מייסודה של קרן ירושלים, מתקיים זו הפעם החמישית. אוצריו, עמי ברק וברנאר בליסטן, שניהם מצרפת, הזמינו 66 אמנים בינלאומיים, מתוכם 16 ישראלים, להציג תחת הכותרת התובענית "האם האמנות יכולה יותר". התערוכה ואירועים סביבה יתקיימו עד 25 באוקטובר. פרטים באתר www.artfocus.org.il.

ארט TLV הוא אירוע אמנות בינלאומי רחב היקף המתקיים בתל-אביב לראשונה. החל מסוף השבוע הקרוב (הפתיחה לקהל במוצ"ש, 27.9), ויימשך אף הוא חודש ימים. רנטון אוצר את התערוכה המרכזית שתתקיים בביתן הלנה רובינשטיין, ומשמש כאוצר אחראי לאירועי הלוויין - תערוכת וידיאו-ארט בגן יעקב לצד היכל התרבות, מיצגים, מופעים ומפגשים ברוטשילד 69, ותערוכות "אמן אוצר אומן" במספר מוקדים בנחלת בנימין.

שני האירועים מושכים לארץ קהל מקצועי של אוצרים, עיתונות אמנות, מנהלי אוספים ואספנים, וסמיכות הזמנים ביניהם תאפשר חשיפה ניכרת לזירת האמנות החמה בארץ. למרות אי-הוודאות בשוקי העולם, אמרו שני האוצרים ל"גלובס" כי הם אינם צופים שינויים בתוכניות האורחים מחו"ל, אם כי ייתכן שהאווירה תהיה עגומה משהו. "נצטרך לספק להם את המסיבה הכי טובה שיש, שישכחו קצת מהצרות בבורסה", אמר רנטון.