מדליק, קצבי ומענג

דניאל עזרלו הוא כוריאוגרף ותיק שהרבה ליצור בעבר בישראל, ללהקת המחול בת-שבע וללהקת המחול הקיבוצית. הוא הופיע כאן מספר פעמים עם הלהקות - מומיקס ו-ISO, הרכבים שהיה בהם מנהל שותף ומייסד. את המופע הנוכחי יצר לאחר שהוזמן להשתתף בתוכנית הריאליטי "חברים", מעין גרסה איטלקית ל"נולד לרקוד". על אף הסתייגותו הראשונית מהשתתפות בתוכנית, הוא מצא את עצמו נלהב מן הפגישה עם הילדים המשתתפים בה ואף הזמין כמה מהם להצטרף ללהקתו.

המופע הקליל הוא שילוב בין מחול מודרני, מיוזיקל, מופע רוק ומולטימדיה, בביצוע עשרה רקדנים צעירים נלהבים ומיומנים. יש בו הקרנות וידיאו על מסך ענק ושילוב אלמנטים מכל קשת היצירה של עזרלו, שיוצר, כך נראה, לכל מדיה אפשרית - קולנוע, ברודווי, טלוויזיה, אופרה, מופעי תנועה קרקסיים כדוגמת cirque du soleil ואף מופע בהשתתפות אלופי נבחרת האתלטיקה של רומניה.

מן העירוב הזה נוצר מופע מיומן ונעים לצפייה, שלא דורש מן הצופה יותר מדי מאמץ אינטלקטואלי, ויש בו חן וגיוון רב. מי שמכיר את עבודתו של עזרלו יכול היה לזהות לפחות שלושה קטעים מיצירות קודמות שלו, שככל הנראה הוכתרו כמספר מנצח, והם כבר מאופיינים עם הכוריאוגרף - קטע לרביעיית רקדנים לבושים חליפות וחבושים במשקפי שמש שחורים, שהזכיר יותר מדי את "סייקו קילר" שנצפה כאן לפני יותר מעשור מבוצע על-ידי להקת בת-שבע, קטע של רקדן שיכור המפלרטט עם שטיח, וקטע נוסף בו רקדנית לבושה כמלאך קשורה בחבלים ונעה לצלילי מוזיקה שמיימית, מקהלה הונגרית אני חושבת.

המופע כולו בנוי מקטעים שונים שאין ביניהם יותר מדי קשר, למרות שמעל הכל שורה רוח כותרת היצירה - "למה להיות יוצא מן הכלל כשאתה יכול להיות אתה עצמך". כמו בהרכבים הקודמים שבהם עבד, ובמופעי מחול נוספים המגיעים מן היבשת הגדולה, גם כאן יש אווירה של כולנו בני אדם ובואו נאהב אחד את השני, נקבל ונעריך והעולם יכול להיות מקום נפלא. כשצופים במופע מהסוג הזה אין צורך להידרש לאיזו עמקות רעיונית אלא להתיישב בנינוחות בכיסא ופשוט ליהנות מהעושר הרעיוני ומהביצוע המלוטש של תנועה הרמונית אם כי לא מגוונת במיוחד, שמשתלבת היטב בכל האמצעים שמוצגים כאן כדי לעשות לקהל "גוד טיים".

בין הרגעים הטובים נמנים סולו יפה לגבר (כמעט) עירום, קטע קבוצתי מלהיב למוזיקה המזכירה מחזות זמר - הרקדנים רצים בטירוף במקומם כשעל הבמה, עליהם ומאחוריהם מוקרן סרט המציג מראה רחובות ומקומות, משהו שכנראה אמור לבטא את המרוץ האורבאני שמוחק את העצמיות וגורם לאנשים להיות לא עצמם, אבל בכל מקרה זה היה מדליק, קצבי ומענג. לאחר שצפינו בקטעים שונים למוזיקות שונות ומגוונות - אין בתוכנייה רשימה של היוצרים המבצעים, אבל הצלחתי לזהות את U2, החיפושיות, גרשווין וכאמור מקהלה הונגרית שמיימית - הקצב גובר ועל הבמה עולה רקדנית אנרגטית במיוחד, לבושה שמלה אדומה ומסתחררת כסביבון, סוחפת אחריה את שאר הרקדנים למחול אופטימי וקצבי.

כמו במופעי מוזיקה (או שאולי כך מקובל באמריקה), לאחר מחיאות הכפיים עולים הרקדנים להדרן ומציגים באופן חופשי אחד-אחד את יכולותיהם ופרשנותם ל"Beautiful Day" של U2. הקהל מגיב בשמחה להזמנה הכנה של הרקדנים לעלות אל הבמה, וכאן היה הרגע המרגש ביותר מבחינתי. עובדי הבמה, אנשים מהקהל, הרקדנים, הקהל בכיסאותיו - כולם רקדו ושמחו עד מאוד. סיום מוצלח לערב קליל ומהנה. *