היום שאחרי הפצצה

אמיר איל הוא יושב ראש קבוצת אינפיניטי

בטרם המצאת המטבע, בימים שהיו מחליפים סחורה ריאלית אחת באחרת, לא היתה אפשרות פרקטית לקחת אשראי (מי היה מוכן לתת עיזים בתמורה להבטחה לקבל כבשה בעתיד?), לא היו מכשירי מסחר מתקדמים (תביא לי שני חמורים אבל אם מפלס המים בבאר הכפר ירד, תוסיף לי גמל) ולא היו בנקים או מחסנים שכל סחורות הכפר הונחו ואופסנו אצלם למשמרת (וגם לא היו דמי משמרת).

ואז נפל דבר. הקושי במסחר, בעיית השינוע, ומורכבות השמירה על ההון (לא פשוט לטפל ב-50 כבשים כל החורף והקיץ, כדי להחליף אותן בשוק ב-100 שקי זרעים עם בוא הסתיו) ואולי גם הריחות, הסיטו את מרכז הכובד הכלכלי מהעולם הריאלי לעולם הפיננסי (יש שיגידו שהריחות הנודפים בו, גם הם לא משהו).

כך נולד עולם כלכלי המורכב משני חלקים הקשורים זה בזה ויוצרים יחד סביבה משקית משוכללת, המחברת בין עולם הריאלי והעולם הפיננסי בקשר בל ינתק שההשפעה וההשראה ההדדית בו רבה.

עז נשארת עז

המדינה המודרנית הפרידה סמכויות כלכליות: הממשלות מטפלות במרכיבים הריאליים (צמיחה, אבטלה, סדרי עדיפויות בהשקעות לאומיות וכו') והבנקים המרכזיים אחראים למרכיבים הפיננסיים (מחיר הכסף - הריבית, שחיקת כוח הקניה של הכסף - האינפלציה וכו'). מטרת חלוקה זו היתה ליצור שילוב הרמוני לצמיחה הכלכלית של המדינות ולרווחת אזרחיהן.

המשבר הנוכחי מבטא הפרה של ההרמוניה, שמקורה בהתפתחות פראית של החלק הפיננסי בעולם הכלכלי. על קרקע המדיניות האמריקנית שהשקתה את השוק בכסף זול (ריבית נמוכה), צמחו מדיניות אשראי חסרת פרופורציה וגיבוי שהניבה מכשירים פיננסיים מורכבים במימדיים בועתיים. מההתנפחות הזו נהנו כולם: בתי השקעות ולקוחותיהם שנדמה היה להם שכספם צומח והונם גדל.

בגיבוי עיקרון "היד הנעלמה" ומאמיניו האדוקים בקרב מתווי המדיניות הכלכלית בארה"ב, איש לא התערב בתהליך. וכך בשם השוק החופשי הוקמה פירמידה פיננסית נטולת בסיס כלכלי ריאלי.

אבל אי אפשר לחולל יש מאין - מה לעשות עז נשארת עז, שק תפוחי אדמה הוא שק תפוחי אדמה, ובית בדרום מינסוטה הוא בית בדרום מינסוטה. התברר שהשארת היד הנעלמה של אדם סמית' לפעול באופן חופשי במערכת הפיננסית, פערה חור שחור שאפילו סטיבן הוקינג לא יכול לחשב את גודלו.

מחזירים את הגלגל לאחור

כעת, לא נותר למנהיגי העולם אלא לגדוע את היד הנעלמה, להתערב ולהחזיר את הגלגל לאחור (לפחות לזמן מסוים). אם לא ינהגו כך, העולם יתדרדר לכאוס כלכלי ריאלי. תוצאת ההתערבות תתבטא בארבעת ההיבטים הבאים, לפחות:

1. הגבלה רגולטורית כלל עולמית על פעילות פיננסית "מתוחכמת" כגון, שורטים, מכשירים מורכבים וכו'.
2. חלוקה מחדש של מפת הבעלויות על המוסדות הפיננסיים הגדולים בעולם (רבים מהם יעברו לידיים ממשלתיות).
3. מחירי כסף נמוכים לזמן ממושך.
4. מעורבות ושליטה ממשלתית מרכזית על חשבון שוק חופשי.

אי אפשר להתעלם כמובן מהפגיעה האנושה בסביבה הפיננסית בעולם הכלכלי, אבל הסביבה הריאלית גם אם תואט לא תעצור לגמרי, שכן המוני בני אדם ימשיכו לאכול, לנוע, לצרוך ולשאוף להתפתח.

אחרי שענני אי הוודאות יתפזרו תצטייר לפנינו המציאות הבאה:

1. הבנקים יקבלו כסף בזול, והם ימכרו לנו אותו ביוקר.
2. נוכל לקנות בתים במחיר נמוך יותר, אבל נצטרך להביא לשם כך יותר כסף מהבית, כי הבנק יסכים לתת לנו פחות.
3. נוכל לקנות מניות בזול בבורסה, אבל נצטרך לחכות תקופה יותר ממושכת כדי שיניבו לנו תשואות מספקות.
4. המכשירים הפיננסיים יהיו פשוטים יותר וברורים יותר.

השורה התחתונה היא אופטימית

קריסתה של התשתית הפיננסית תחייב שינוי מבני שלה, שמחירו הכבד ייגבה בדמות האטה ריאלית משמעותית, אבל היא לא תחזיר אותנו לתקופת סחר החליפין.

יהיו בנקים, יהיו השקעות, יהיה כדאי להשקיע במניות ולקחת אגרות חוב, ינתנו משכנתאות, ואפשר להאמין ולהעריך בבטחה גדולה, שמשקיעים ירוויחו. זה נכון בייחוד בנקודת השפל הנוכחית של השוק.