הפסולת האפורה תחסל אותנו

בסקר הפסולת שהתבצע המעודכן ביותר שנעשה בישראל ושאותו בצעה חברת שלדג בשנת 2005, לא נדרשו מבצעי הסקר להעריך את כמות הפסולת האלקטרונית (מחשבים, ישנים, טלפונים סלולריים שחוקים, מקררים ותיקים, מכונות כביסה וייבוש ומכונות להדחת כלים) שמצטברת באשפת הערים בארץ.

באין איפיון ובאין הערכה כמותית של פסולת מסוג זה, אי אפשר לקבוע כללים לטיפול בה, גם לא לצרכי מיחזור מתכות. בישראל 2008 מתקיימות מספר יוזמות ספוראדיות של איסוף והשמשה או מיחזור של מחשבים ישנים, אך אין מדיניות מגובשת וברורה להפחתת המטרד הסביבתי העצום שיוצרת פסולת זו.

בכדי לסבר את האוזן לגבי מידת הנזק: מקרר ממוצע מכיל כ-400 גרם CFC, חומר הנמצא גם בנוזלי הקירור וגם בקצף הבידוד של המכשיר, ונודע כפוגע בשכבת האוזון ובכך תורם תרומה נכבדה לאפקט החממה.

מסך מחשב, למשל, מכיל: חומרים פלורסצנטיים ובהם תרכובת אבץ וקדמיום, בזכוכית המסך תחמוצת בריום, תחמוצת עופרת ובנוסף סוגים שונים של פולימרים ומתכות ברזליות.

מעגלים מודפסים במסך המחשב מכילים כמעט את כל החומרים שבטבלה המחזורית וגוף המסך מכוסה בחומרים מעכבי בעירה (ברומידים). בהעדר טיפול מסודר מוצאים חומרים אלה את דרכם למי התהום, לאוויר ולקרקע ומשם למי השתיה שלנו, לאוויר שאנו נושמים ולאדמה ממנה גדלים מזונות שאנו אוכלים.

הקהילה האירופית מייצרת כ-7 מיליון טון פסולת אלקטרונית, המושלכים מדי שנה ב-25 המדינות של האיחוד האירופי. הציבור צורך מוצרי אלקטרוניקה באופן מואץ (כ- 12 ק"ג מוצרים אלקטרוניים לנפש נמכרים מדי שנה). מציאות זו הובילה את אירופה כבר לפני שש למהלכים לטיפול בבעיה הסביבתית הקשה הזו.

בשנת 2002 קבע WEEE, הגוף המוסמך לטיפול בפסולת האלקטרונית והחשמלית באירופה (Waste Electrical and Electronic Equipment Directive), כי על יצרני המוצרים האלקטרוניים מוטלת אחריות לאסוף, למחזר, להשיב ולטפל בפסולת חשמלית (מקררים, מכונות כביסה, טלפונים, קומקומים חשמליים ועוד).

מאז ההחלטה מטפלים באירופה בפסולת, באמצעות ייצוא למדינות מתפתחות כדי שייעשה בה שם שימוש חוזר בתעשיות מקומיות, ואם באמצעות הקמת "תאגידי מיחזור" מקומיים.

לא ברור איזה פיתרון עדיף והאם סכנת הפסולת האלקטרונית חלפה מן היבשת. מה שבטוח הוא שבאירופה לפחות מודעים לכמויות הפסולת האלקטרונית ולסכנות שהיא מביאה איתה, בעוד שבישראל מעדיפים להתעלם מסוגיה מהותית זו.

בעידן הנוכחי, שבו תופסת האלקטרוניקה יותר ויותר נפח בסך כל הפסולת שאנחנו מייצרים, נהפכה פסולת אלקטרונית לסכנה ברורה ומיידית. הדבר מהווה מקור לזיהום הקרקע, האוויר והיבשה של ישראל ומכאן סכנה אמיתית לבריאות הציבור. על מקבלי ההחלטות להתעורר ולטפל בדבר במהרה.

ד"ר אופירה אילון הינה חוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן בטכניון www.neaman.org.il , ומרצה בכירה בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה