עוד לפני שהתבהרה התמונה הכלכלית אפשר לקבוע בבירור שהשנה הבאה תדרוש מבתי אב רבים להדק את החגורה ולייעל את ההוצאות האישיות והמשפחתיות השוטפות. אחד הסעיפים המרכזיים שבהם יש הרבה מקום לייעול הוא המכונית הפרטית. אחרי הוצאות הדיור (משכנתא, חשבונות וכדומה) הרכב הוא סעיף ההוצאה הגדול ביותר של רוב בתי האב.
מדובר בסעיף שעלול לטמון בחובו הפתעות לא נעימות כמו זינוק במחירי הדלק, תיקונים בלתי צפויים בגובה אלפי שקלים, אגרות שונות ומשונות וירידת ערך. גם בעלי רכבי הליסינג אינם חסינים. הם אולי לא משלמים עבור הדלק והתיקונים, אך על הרכב עצמו הם משלמים אלפי שקלים מהנטו בכל חודש.
אבל רכב הוא גם חלק בלתי נפרד מסגנון החיים ומתחושת החופש והביטחון, ויש להניח שמי שהתרגל אליו לא יפקיר את עצמו בקלות לחסדי התחבורה הציבורית או ירכוש קטנוע. יש דרכים וחלופות היכולות להקטין את הנטל של סעיף התחבורה בתקציב המשפחתי והאישי - ואנחנו לא מתכוונים להמלצה הטריוויאלית "סע פחות". כמה מהאלטרנטיבות הללו כרוכות בתכנון ארוך טווח ובהוצאה כספית, אבל הן עשויות להקטין את הסיכון. להלן כמה רעיונות.
לבחון יציאה ממעגל הליסינג
כשליש מבעלי רכבי הליסינג הצמודים בישראל - בסביבות שבעים אלף איש - עומדים לסיים בשנה הקרובה את חוזה הליסינג שלהם, לאחר כשלוש שנים, ולשקול מחדש את חידושו. האם זה כדאי במצב הנוכחי? נראה שהעלות של רכב הליסינג לעובד צפויה להתייקר בשנה הבאה בשיעור של 5% ואולי אפילו 10%, כתוצאה מהתייקרות ההון לחברות הליסינג והשחיקה המואצת בערך המשומשות (מחירי המכוניות החדשות יעודכנו בינואר כלפי מטה, הוזלה השוחקת את שווי צי רכבי הליסינג ושתחייב את החברות להעלות מחירים).
מנגד ניצבות הטבת הדלק החופשי ועלויות האחזקה (נתעלם כרגע ממקלט המס של "שווי השימוש"). מחיר הדלק עשוי לחזור בשנה הבאה בקלות לרמות המחיר ההזויות של אמצע 2008. מי שמתכוון לשמור ברכב פרטי על היקף נסיעה שנתי הדומה לזה שבו הורגל ברכב ליסינג (כפול בערך מהממוצע בישראל) ימצא שהטבת הדלק החופשי לבדה עשויה להצדיק כלכלית את רכב הליסינג. גם הוצאות התחזוקה והתיקונים היו ויהיו גבוהות ללא פרופורציה לירידה במחירי הרכב החדש. לפיכך, יציאה ממעגל הליסינג לרכישת רכב עשויה להיות כדאית בעיקר לנהגי הליסינג המוכנים לחזור להיקף שימוש הגיוני, ברכב הגיוני - משהו כמו 15 אלף קילומטרים בשנה במכונית שאינה צורכת יותר מליטר לעשרה קילומטרים.
לבצע ביטוח תיקונים "חכם"
בישראל, כמו בחו"ל, ישנן חברות המציעות ביטוח מפני תקלות נפוצות תמורת פרמיה חודשית קבועה. זהו "חיסון" פוטנציאלי יעיל נגד תיקונים שעלותם הבלתי צפויה יכולה להגיע לאלפי או לעשרות אלפי שקלים, כמו החלפה ושיפוץ של תיבת הילוכים אוטומטית (בעיה נפוצה למדי), החלפת אטם ראש מנוע, תקלות במחשב המנוע ועוד.
אבל חברות ביטוח לא נמצאות בביזנס כדי להפסיד, וביטוח התיקונים מוגבל לכלי רכב משנתון עדכני יחסית. בנוסף, הוא אינו מקיף אלא כולל רשימה מוגדרת של רכיבים שאותם הוא מכסה, ויש גם השתתפות עצמית.
לפיכך, למי ששוקל ביטוח תקלות כדאי להשוות בין שני מסמכים: האחד הוא דוח בדיקה ממוחשב של הרכב במכון מורשה, שבו מפורט מצב עדכני של מערכות הרכב, והשני הוא רשימת כיסוי התקלות של חברת הביטוח. אם מאובחנות בדוח הבדיקה "תקלות בהתפתחות" (נקישות בתיבת ההילוכים, איבוד לחץ באטמי המנוע וכו'), והרכיבים מכוסים בביטוח, הביטוח מומלץ. הפקת דוח ממוחשב אמנם עולה כמה מאות שקלים, אבל בטווח הארוך, בשילוב עם ביטוח, הוא יכול לחסוך עשרות אלפי שקלים.
לרכוש גלאי רדאר יעיל
תקציב המדינה, ההדוק בלאו הכי, צפוי לעמוד בחודשים הקרובים תחת לחץ רב. אחד ממקורות הגדלת ההכנסות המוכחים של המדינה הוא הגדלת הגבייה מדוחות מהירות, שכבר היום מכניסים לה מעל 100 מיליון שקל בשנה. לממשלה יש תוכניות להגדיל בשנה הבאה את ההכנסות פי שלושה, באמצעות רשת מצלמות מהירות אוטומטיות והכנסה לשימוש של עשרות מלכודות מהירות ניידות מסוג "דבורה". זו בשורה רעה לכיסו של הנהג, אבל נגד גובי המס האלקטרוניים הללו יש אמצעי נגד, היכולים לחסוך לנהג אלפי שקלים בשנה.
הדרך היעילה ביותר להימנע מדוחות היא כמובן לנסוע כחוק. הדרך למי שמתקשה לעשות זאת היא לקבל התרעה על מיקומם של "עמודי המצלמה" החדשים, בזמן אמת, באמצעות מכשירי GPS, עצמאיים או מבוססי סלולר, שמיקומי המלכודות מעודכנים בתוכנה שלהם. לחלופין ניתן לאמץ שיטת "עשה זאת בעצמך" - כלומר לרכוש גלאי רדאר עם מערכת GPS פנימית. כאשר מגלים בנסיעה מיקום חדש של עמוד מצלמה פעיל (הגלאי יודע להבחין), שומרים אותו בזיכרון כדי לקבל בפעם הבאה התרעה.
האמצעי היעיל להתגונן מפני ה"דבורה" הוא לרכוש גלאי רדאר עדכני. ברשת ניתן למצוא מבחנים, הבודקים את יעילותם של דגמים ספציפיים.
לשקול בין רכישת משומשת לחדשה
שתי חלופות ניצבות בפני פורשי ליסינג בפוטנציה: רכישת רכב חדש או רכישת רכב משומש "טרי". רבים מאמינים כי קניית משומשת "טרייה" היא הגיונית יותר כלכלית מכיוון שלא סופגים את מלוא ירידת הערך הראשונית. המצב בפועל מורכב יותר. מעל 80% מהמשומשות "הטריות" בנות עד שלוש שנים, נמכרות כיום בישראל על-ידי חברות הליסינג. הקילומטרז' הממוצע של מכוניות כאלה לאחר שלוש שנים על הכביש נע סביב תשעים אלף. פער המחירים בינן לבין חדשות מקבילות אינו היסטרי, לפחות במשומשות מבוקשות ללא תאונות, והוא עוד ילך ויקטן, מכיוון שמחירי המשומשות בנות 2-3 אינם יורדים במלוא שיעור ירידת החדשות.
ניקח למשל דגם כמו מאזדה 3, הנמכר כיום כחדש ב-111 אלף שקל. בינואר הקרוב הרכב צפוי לעלות רק 105 אלף שקל. מחיר המחירון של רכב כזה ממודל 2006 עומד על כ-80 אלף שקל, ובשל הביקוש חברות הליסינג מעניקות עליו הנחה מינימלית מהמחירון. בשורה התחתונה מדובר בהפרש של כ-30 אלף שקל, שבינואר עשוי להתכווץ לכ-25 אלף. האם זה מצדיק את המשומשת? ספק רב, בוודאי אם מביאים בחשבון את "שווי" האחריות לשלוש שנים של רכב חדש, ואת העלות הצפויה של תיקונים של המכונית, שאחרי עוד שנה-שנתיים יסתכם הקילומטרז' שלה ב-110-120 אלף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.