לא מתחנפים

העבודה הפותחת את הערב וגם החלשה בו היא "יום ראשון , פעם נוספת" מאת ג'ו סטרומגרן, למוזיקה של באך. תמונות מחוויותיהם של קבוצת אנשים בנופש, העוסקים במשחק טניס-נוצה ובדיג. למרות כמה רגעים יפים, הניסיון ליצור אווירה קלילה ומשועשעת תוך כדי חיבור עם המוזיקה הדרמטית של באך לא תמיד עבד והתוצאה לא הייתה נהירה מספיק.

העבודה השניה - "10 דואטים על מוטיב של הצלה" מאת קריסטל פייט, למוזיקה של קליף מרטינז, היא יצירה יפה ולירית שהביאה לביטוי את יכולותיהם הרגשיות והפיזיות של הרקדנים בכמה רגעים מרגשים ביותר. על הבמה עמדו עשרה פנסים המאירים קבוצת אנשים השרויים רוב הזמן באפלה, באופן מיידי עלו בי אסוציאציות לגבי ה-11 בספטמבר, אך זו כבר פרשנות אישית שלי. אחד הדברים המעניינים נוגעים ברקדנית המצוינת אבוני וויליאמס, שביצירה הראשונה נראתה גמלונית וכבדה, ואילו ביצירה הזו, כמו בעבודה השלישית, הפכה לחיית במה מהפנטת בעלת יכולות ייחודיות ואנרגיה מרשימה.

העבודה השלישית מוכרת לקהל הישראלי - יצירתו של אוהד נהרין "דקה דאנס" שהעלתה הלהקה בארה"ב ב-2007. גם הפעם נעים היה לצפות ביצירותיו של נהרין, שהיו מבוצעות היטב וההנאה הרבה שהפיקו הרקדנים מביצוע שפת התנועה של נהרין דבקה גם בצופים.

הלהקה הצעירה הציגה ערב מעניין, ורב-רבדים, שלשמחתי היה שונה מאוד מהתוצרים שבדרך-כלל מגיעים אלינו מארה"ב. לא הופעה חנפנית ומצועצעת אלא מחול רענן ומרגש. *