הסנדק של משחקי הווידיאו חושב שהיום הם זבל

בזמן שמיקרוסופט וסוני רבות ביניהן מי תהיה הסגנית של נינטנדו במלחמת קונסולות הווידיאו הנוכחית, בושנל מחייך בסיפוק. הוא היה שם עוד לפני שהעניקו למכשירים האלה שמתחברים לטלוויזיה את השם "קונסולות". למעשה, בושנל היה שם עוד לפני שמכונות המשחקים (Arcade) שמופעלות באמצעות מטבע, ניצבו בכל קניון או פאב. אפילו פקמן לא היה אז.

כמי שצבר כל-כך הרבה שעות טיסה בתחום ונחשב לאחד מאבות התעשייה - הסנדק שלה, אם תרצו - הוא מרשה לעצמו לירות חצי ביקורת לכל הכיוונים, גם על עצמו. זו הפריבילגיה של מי שעבר את גיל 65 ועד היום נחשב לאחד המשפיעים על הענף. סיפור חייו וההשפעה שיש לו על התחום אפילו מהווים השראה לסרט שמופק בימים אלה בהוליווד על חייו וצפוי לצאת בקרוב. את דמותו של בושנל יגלם ליאונרדו די-קפריו (ראו מסגרת).

לבושנל אין קשר לאטארי של היום, חברה שנסחרת בבורסת הפינק-שיטס (של חברות דלות סחירות) בוול-סטריט בשווי של כ-22 מיליון דולר, והוא גם לא שומר לה מילים חמות במיוחד: "אטארי היום היא זבל", הוא אומר בראיון מיוחד ל"גלובס", "אין לה שום קשר לאטארי בתקופתי ואני מאוד מאוכזב מאיך שהיא נראית היום".

את הכניסה שלו להיסטוריה של משחקי הווידיאו עשה בושנל ב-1971. הוא ושותפו, טד דאבניי, שעד אז עבדו בעבודה זמנית בתיקון מכונות פינבול שבורות, החליטו לנצל את הפופולריות של משחק בשם Spacewar שבו שיחקו בעיקר על מחשבי העל הענקיים באוניברסיטאות בארה"ב. השניים יצרו גרסה חדשה שלו המיועדת למכונות משחק, וכינו אותה Computer Space. האגדה מספרת שבושנל אף פינה את אחת מבנותיו מחדרה והקים בו מעבדה מאולתרת שבה עבדו השניים.

כדי לנצל את הפוטנציאל של Spacewar, הבין בושנל, צריך להביא אותו להמונים. הוא ודאבניי רתמו את חברת Nutting Associates כדי לשווק גרסה מסחרית של המשחק למכונת משחקים שתוצב במקומות ציבוריים. המשחק אמנם זכה לאהדה, אולם המורכבות של ממשק המשתמש דנה אותו לכליה.

שנה לאחר מכן הקימו בושנל ודאבניי את אטארי, בהשקעה משותפת של 500 דולר שחלקו ביניהם בחלקים שווים. משחק הווידיאו הראשון שפותח בחברה, שנחשב למשחק המסחרי הראשון בהיסטוריה, הוא משחק פינג-פונג פשוט שענה לשם Pong. לצורך ניסיון, הציבו אותו השניים בתוך מכונת ארקייד בבר בקליפורניה.

ההצלחה הייתה מיידית. כבר בימים הראשונים השתרך תור ארוך מחוץ לבר, ומכונת הפונג משכה גברים ונשים כאחד. "ארבעה ימים אחרי שהצבנו את המכונה לניסוי בבר הבנתי איזו הצלחה יש לפונג", אומר בושנל.

"מנהל הבר התקשר למהנדס שלנו כדי לספר לו שהמכונה הפסיקה לעבוד ושהוא רוצה להיפטר ממנה. כשהגענו לשם, גילינו כי מקור התקלה טמון במכל אחסון המטבעות. הוא היה מלא עד אפס מקום ולכן המכונה נתקעה. עיצבנו אותו כך שיכיל עד 150 דולר במטבעות של 25 סנט. בפועל, אחרי ארבעה ימים כבר היו בפנים 200 דולר בערך", הוא מסביר. "זה היה משחק פשוט, שהיה כיף לשחק בו".

כיף. זו המילה שבושנל חוזר עליה בכל פעם שהוא מתאר את תעשיית המשחקים של אז.

בהדרגה החלה אטארי לצבור פופולריות והפיקה משחקים שהפכו באותה תקופה לממכרים, ולא רק בקרב גיימרים מושבעים. אחד המשחקים המוכרים שנוצרו באטארי באותה תקופה היה Breakout, שמוכר בארץ בשם "פופקורן". את המשחק יצרו שניים מעובדי החברה, סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק, רגע לפני שנטשו אותה למען ייסוד חברת אפל.

"סטיב ג'ובס היה תמיד - והוא עדיין - חדור מוטיבציה ומאוד דקדקן", מספר בושנל על העובד הכי מפורסם שלו. "הוא היה מישהו שכיף לעבוד איתו". זו אחת הנקודות שהסרט ההוליוודי המתוכנן יעסוק בהן: כיצד בושנל, מאבות התעשייה, נשאר מאחור בעוד שג'ובס, פרח תכנות צעיר, עומד היום בראש חברה ששווה כ-80 מיליארד דולר.

השנים היפות של בושנל בעסקי הארקייד והגיימינג הפכו את אטארי למקום עבודה נחשק בסיליקון ואלי, באופן שקצת מזכיר את גוגל של היום. היא אימצה גם נוהלי עבודה חדשים ומרעננים כמו לבוש לא רשמי בימי שישי, והטבות לעובדים בכירים - כמו מכוניות של החברה ומקומות חניה שמורים. "אטארי העסיקה חבורה של אנשים צעירים וחכמים. כשיש לך חבורה כזאת ביחד, הסינרגיה ביניהם יכולה להיות מאוד מעוררת וכיפית", אומר בושנל. "גם סביבת העבודה עודדה צמיחה של קריאטיביות".

החברה הלכה וצברה אהדה, ובושנל הרגיש שהגיע הזמן לעבור להילוך גבוה יותר ולהביא את הבשורה החדשה של משחקי הווידיאו גם לסלון האמריקני. וכך, ב-1975 השיקה אטארי גרסה ביתית של פונג, אבן דרך לקראת הקונסולה הביתית הראשונה.

לשאיפה להתפתח היה מחיר: בושנל הבין שכדי להתרחב צריך כסף, ובשל מצבה העגום של הבורסה בארה"ב אז, הנפקה לא באה בחשבון. בעל כורחו החליט להיפרד ממפעל חייו ולמכור את אטארי. הרוכשת הייתה חברת וורנר תקשורת (לימים תאגיד טיים-וורנר) ששילמה עבור חברת המשחקים 28 מיליון דולר, וסיפקה את הכסף שהכניס את החברה לשוק המשחקים הביתי.

ב-1977 השיקה את VCS (Video Computer System), הקונסולה הראשונה והמוצלחת ביותר שלה, לימים אטארי 2600.

אתה מתחרט על ההחלטה למכור את אטארי לוורנר?

"זאת אחת הטעויות הכי גדולות שעשיתי בחיים. היינו צעירים אז והיה לנו קשה לגייס הון. ידענו שברגע שאנחנו נכנסים לשוק הצרכני הביתי, נצטרך להוציא סכומים גדולים של כסף. אם הייתי מבין באותם ימים טוב יותר את שוק ההון לא הייתי מוכר את החברה אלא ממשיך להחזיק בה".

בושנל נשאר באטארי למשך תקופה נוספת, אך החברה השתנתה והמהלכים האסטרטגיים שננקטו כבר לא היו בשליטתו. בשלב מסוים הוא עזב את החברה, שהפכה בהמשך לספינה טובעת ועברה לא מעט תהפוכות וידיים במרוצת השנים.

למה אטארי נכשלה?

"בעיקר בגלל חוסר בחדשנות. וורנר ניסתה לרוץ עם אטארי 2600 יותר מדי זמן בשוק. הקונסולה תוכננה כך שיהיו לה חיי מדף של שלוש-ארבע שנים, והבעלים החדשים ניסו למשוך עם המכשיר שש-שבע שנים. הוא לא היה מספיק טוב מבחינה טכנולוגית, השוק פשוט התקדם הלאה".

אם היית נשאר באטארי, היא הייתה עדיין רלבנטית היום בשוק הקונסולות?

"אני רוצה להאמין שכן. האמת היא שעשיתי פה ושם טעויות עם החברה, אבל את הטעות שוורנר עשתה, שבהמשך הרגה את החברה - אני לא הייתי עושה. התווכחתי עם ההנהלה של וורנר שצריך לפתח באופן מיידי את הדור הבא של אטארי, אבל הם חשבו שאני משוגע".

עוד לפני שעזב את אטארי, ניסה בושנל לבנות לעצמו פתח מילוט ופנה לתחום אחר לגמרי. בשלהי שנות ה-70 הקים רשת פיצריות לכל המשפחה שניסתה לשלב בין אוכל, בובות פרווה ענקיות בצורת חיות (בושנל הוא חובב מושבע של דיסני) ומשחקי וידיאו, תחת השם Chuck E. Cheese's.

הרשת, שמכרה זיכיונות, אמנם קיימת עד היום, אולם דרכה לא הייתה קלה. בתחילת שנות ה-80 הנפיק אותה בושנל בבורסה ולצערו, שלוש שנים לאחר מכן ההפסדים נערמו והיא הגישה בקשה לפשיטת רגל. בושנל עזב את החברה, שנרכשה בהמשך על-ידי רשת מתחרה.

במקביל לעסקי המסעדנות החליט בושנל לחזור לתחום הטכנולוגיה שכל-כך אהב. ב-1981 הוא הקים את Catalyst Technologies, חממת פיתוח לסטארט-אפים טכנולוגיים, שהבולטים בהם היו Etak ו-Andorobt.

Etak הייתה אחת החברות הראשונות שהעלו את עולם הניווט ברכב על המפה. כיוון שלא היו אז דיסקים וכרטיסי זיכרון, המפות הדיגיטליות של Etak נמכרו על גבי קלטות מיוחדות בעלות יכולת אחסון מוגבלת במיוחד. כדי לנווט בתוך עיר ממוצעת בארה"ב, למשל, היה צורך להחליף כמה קלטות.

"היינו שם בשלב ממש מוקדם", נזכר בושנל. "רוב המפות היום מבוססות על מאגרי המידע שלנו והיינו חלוצים בתחום. היה קשה מאוד להתרומם בשוק הניווט הדיגיטלי כי מכשירי ה-GPS היו יקרים מאוד באותה תקופה".

גם חברת Andorobot שטופחה בחממה של בושנל, הקדימה את זמנה. לבושנל, יחד עם כמה עובדים לשעבר באטארי, היה בתחילת שנות ה-80 חזון להכניס אל בתי האמריקנים שלל רובוטים.

אלה היו אמורים להגן על הבית, לנקות אותו ובאופן כללי, לשרת את בני הבית. בושנל השקיע למעלה ממיליון דולר בחברה, מתוך אמונה שבשנת 2000 רובוטים יתרוצצו בבתים. אך השוק לא היה מוכן לרובוטים ביתיים. גם היום נהוג לחשוב שהוא עדיין לא בשל - והרובוטים נותרו על המדף.

בושנל קיווה גם להנפיק את החברה במהלך שכשל, והוא נקלע לחובות של עשרות מיליוני דולרים. לדבריו, נדרשו לו 15 שנים קשות של עבודה, שכללו גם את משכון כל רכושו, כדי להחזיר את חובותיו.

אתה עדיין מאמין בתחום הרובוטים הביתיים?

"לחלוטין. רוב הבעיות שהיו לנו בשנות ה-80 נבעו מכך שהטכנולוגיה לא הייתה מספיק בשלה. חשבנו שהיינו חכמים יותר ממה שהיינו באמת. לרובוטים יש מקום משמעותי בשוק ומתישהו בעשורים הקרובים ייווצר גל של רובוטים. הייתי רוצה להיות חלק מזה כשזה יקרה ולחזור לעסקי הרובוטים אבל כרגע, זה עדיין מוקדם מדי בגלל התפיסה הבעייתית שלנו לגבי מה שאנחנו רוצים שהרובוט יהיה. אנחנו רוצים שהוא יהיה אנושי כמונו, רק שאנחנו יותר מדי מורכבים".

עד שהוא יחזור בסערה לעולם הרובוטיקה הביתית, הוא מפעיל בשנים האחרונות מיזם מסעדות שהוא מעין ורסיה מתקדמת של רשת Chuck E. Cheese's שהקים בעבר.

למיזם שלו, uWink, יש שלוש מסעדות שמלאות כמעט באופן קבוע. את פני הבאים לא מקבלים מלצרים מגונדרים עם תפריטים ביד אלא מסכי מגע המציגים את תפריטי האוכל על מאפייניו השונים. רוצים את האנטריקוט שלכם מדיום-רייר? אין בעיה. תבחרו את האופציה הזאת על המסך וההזמנה כבר בדרך למטבח.

עד שהמנות מגיעות, הסועדים יכולים לשחק במשחקים שונים שמותקנים על מסכי המגע. הקונספט של uWink, הוא אומר, משפחתי בעיקרו - משחקי טריוויה וקז'ואל פשוטים כדי להעביר את הזמן עד שהמטבח יוציא את ההזמנה.

במשחקים יש גם קריצה לרשתות חברתיות - אפשר לשחק גם נגד שולחנות אחרים במסעדה שבה אתם יושבים או בשתיים האחרות.

"הרעיון ב-uWink הוא לנצל את הטכנולוגיה למטרות של כיף ולמנף אותה בדרכים שלא נעשה בהן שימוש בעבר", מסביר בושנל.

"אם אתה מסתכל על אטארי, על Chuck E. Cheese's ועכשיו על uWink - כולן חברות שהמטרה שלהן להביא טכנולוגיה להמונים. עכשיו אני מביא הזמנת אוכל וכיף דרך מסכי מגע".

המודל הכלכלי של המיזם לא מבוסס על כמות הבשר הנמכרת במסעדה בכל ערב, וגם לא על הפרסומות בין משחק למשחק.

את הכסף הגדול מקווה בושנל לעשות דרך מכירת הטכנולוגיה של מסכי המגע משולבי המשחקים למסעדות אחרות ברחבי העולם.

אם כך, למה אתה מפעיל בעצמך שלוש מסעדות? למה לא פשוט למכור את הטכנולוגיה?

"אי אפשר לבנות תוכנה בלי להבין באמת את הצרכים של הלקוחות. פתחנו כמה מסעדות בעצמנו כדי לבדוק איך התוכנה פועלת. המסעדות האלה גם עושות כסף, אז מה רע?"

בושנל מותח קו ישיר בין המשחקים של uWink למשחקים של אטארי ואפילו למצב בשוק הקונסולות היום. "משחקי הקז'ואל מחזירים את הגלגל אחורה, למה שהיה פעם", אומר בושנל. "זה מחזיר גם את הנשים לקחת חלק בגיימינג - בעבר, נשים שיחקו בפונג יותר מאשר גברים. גם פקמן היה הצלחה גדולה מאוד בקרב נשים.

"הבעיה היא שבתחילת שנות ה-80 המשחקים הפכו לאלימים ומורכבים יותר ולמעשה משחקי הקז'ואל יחד עם הקהל הנשי די נעלמו, ושבו רק בשנים האחרונות. משחקי קז'ואל הם דבר טוב. אני שמח לראות שהתחום הזה ממריא בקרב נשים צעירות ומבוגרות כאחד. אני מאוד שמח מכל מה שמרחיב את קהילת השחקנים". *

נולאן בושנל

גיל: 65

מצב משפחתי: נשוי 8

השכלה: תואר ראשון בהנדסת חשמל

רקע מקצועי: מייסד אטארי, Chuck E. Cheese's ו-uWink; יו"ר דירקטוריון neoedge

חי בסרט הוליוודי

את סיפור חייו המרתק של נולאן בושנל - ממשחק הווידיאו הראשון ועד החדרת המותג "אטארי" למיליוני בתים בעולם - נוכל לראות בשנה הבאה על מסכי הקולנוע, שכן אולפני פארמונט מפיקים את הסרט "אטארי". את התסריט כותבים בריאן האקר וקרייג שרמן, ואת דמותו של בושנל יגלם לא אחר מאשר ליאונרדו די-קפריו.

די-קפריו, שאמור לקחת חלק גם בהפקת הסרט, שיחק בשנים האחרונות בלא מעט סרטי ביוגרפיה המבוססים על חייהם של אנשים ששמם נחקק בדפי ההיסטוריה. ב-2004 גילם בסרט "הטייס" את דמותו של המיליונר הווארד יוז, שהיה תעשיין ומפיק סרטים בעל תשוקה עזה לתחום התעופה וב-2002 גילם את דמותו של פרנק אבגנייל ג'וניור ב"תפוס אותי אם תוכל".

בושנל מציין כי אינו יכול להרחיב בנושא הסרט, בגלל הסכמים שונים שקשורים להפקת הסרט, אבל בעבר אמר: "מאוד מחמיא לי שדי-קפריו ישחק אותי. זה שהשם שלי מתקשר עם השם שלו זה תמיד כבוד. בהוליווד ניסו כבר 20 פעם ב-10-15 השנים האחרונות לעשות סרט על אטארי, אבל החבר'ה שעושים את הסרט הנוכחי היו הראשונים שהבינו את הסיפור ומה עמד מאחורי אטארי". *