ברק אובמה לאחר זכייתו ברוב מוחץ בבחירות לנשיאות ארה"ב: "זו ההוכחה שהכל אפשרי באמריקה"

ברק אובמה, המועמד הדמוקרטי, זכה בניצחון גורף בבחירות לנשיאות ארה"ב - ויכהן כנשיא השחור הראשון בהיסטוריה האמריקנית.

נכון לעכשיו נרשמים 338 אלקטורים לאובמה לעומת 157 בלבד למקיין בבחירות לנשיאות, כאשר נדרשים 270 "בלבד" להבטחת הזכייה.

נצחונה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות סוחף: היא מקבלת, לפי נתונים לא סופיים 226 כסאות בבית הנבחרים מול 141 בלבד לרפובליקנים. 218 כסאות נדרשים לשליטה בבית הנבחרים.

הדמוקרטים מנצחים גם בסנאט, עם 56 כסאות לעומת 40 בלבד לרפובליקנים. 51 כסאות נדרשים לשליטה בסנאט.

נאום הניצחון: "הכל אפשרי באמריקה"

בנאום הניצחון שלו, שנישא בשיקאגו, אמר אובמה: "אם היה עוד מישהו שהטיל ספק בכך שהכל אפשרי באמריקה, שתהה איך ייתכן שהחזון של מייסדינו עדיין חי ופקפק בכוח הדמוקרטיה שלנו - הלילה הזה הוא התשובה הניצחת. והתשובה הזו ניתנה על ידי צעירים ומבוגרים, עשירים ועניים, דמוקרטים ורפובליקנים, שחורים, לבנים, לאטיניים, אסיאתים ואמריקנים מלידה; הומוסקסואלים וסטרייטים, בעלי מוגבלויות ואנשים ללא מוגבלות. שלחנו מסר לעולם שאנחנו לא אוסף של מדינות כחולות ומדינות אדומות - אנחנו, כפי שהיינו תמיד, ארצות הברית של אמריקה.

"מעולם לא הייתי המועמד הכי מובן מאליו לנשיאות ארה"ב. לא התחלנו את הקמפיין עם הרבה כסף, אלא עם אנשים שחפרו עמוק בחשבונות הבנק שלהם כדי להוציא משם 5, 10, 20 דולרים למען המטרה הזו... אני יודע שלא עשיתם את כל זה רק כדי לזכות בבחירות, ואני יודע שלא עשיתם את זה בשבילי. עשיתם את זה כי אתם מבינים את המשימה העצומה שעומדת לפנינו.

"אפילו בשעה שאנחנו חוגגים, ברור לנו שמחר נקום לאתגרים שאין גדולים מהם בחיינו - מעורבות בשתי מלחמות, כדור הארץ שנמצא בסכנה, משבר פיננסי שלא היה גדול ממנו במאה השנים האחרונות. הדרך תהיה ארוכה, אבל אני מבטיח לכם שנגיע. אני בטוח שיהיו הרבה מכשולים ושלא כולם יסכימו עם כל החלטה שאקבל כנשיא, וגם שהממשל לא יכול לפתור כל בעיה. אבל, תמיד אהיה כן אתכם בנוגע לאתגרים שעומדים בפנינו. ואני מבטיח להקשיב לכם תמיד, במיוחד כאשר יהיו בינינו מחלוקות".

"ניו-יורק טיימס": תחושה של קתרזיס לאומי באמריקה

ברגע שרשת סי.אן.אן הודיעה על תחזיתה, עם נעילת הקלפיות בחוף המערבי, פרצו שאגות שמחה מקהלי רבבות שהתקבצו בגראנט-פארק, בשיקאגו, עירו של אובמה, ובטיימס סקווייר, הכיכר של אמריקה. בעצרת בשיקאגו היה אפשר לראות את הפעיל השחור הוותיק ג'סי ג'קסון מזיל דמעה. הוא לא היה היחיד. כבר הערב (ד'), שעון ישראל, צפוי אובמה להודיע מי יהיה ראש הצוות שלו בבית הלבן ולהתניע את צוות המעבר לבית הלבן, שיעבוד יד ביד עם ממשל בוש. הנשיא היוצא בירך אמש את אובמה.

כמה דקות לפני 6 בבוקר לפי שעון ישראל, זכה אובמה בווירג'יניה, מדינה שהיתה במחנה הרפובליקני במשך שנים, לאחר שניצח בשורת מדינות בחוף המזרחי, לרבות פנסילווניה, ובאוהאיו, מדינת מפתח שזכיה בה נחשבת תחנת חובה בדרכו של כל מועמד רפובליקני. אחר-כך התבשרנו שהוא זכה גם בפלורידה, מדינת מפתח נוספות, שהתפקד בעבר למפלגה הרפובליקנית. אובמה חזוי לזכות גם בקליפורניה, בוושינגטון (המדינה), באורגון ובהאוואי. בסך הכל, זוקף אובמה לזכותו 338 אלקטורים, לפי התחזיות, הרבה יותר מ-270, רף המינימום שדרוש כדי לקבל את המפתחות לבית הלבן.

"ניו יורק טיימס" נותן הבוקר ביטוי לתחושה כמעט אוניברסלית באמריקה: בחירתו של אובמה היא קתרזיס לאומי, הוקאה והקאה של של נשיא רפובליקני, שהתמיכה בו היתה מהנמוכות בהיסטוריה, של מדיניותו הכלכלית ושל מדיניות החוץ שלו. בוחרי אובמה אימצו את קריאתו לשינוי בכיוון ובסגנון של ארה"ב. ובקמביל, בחירתו היא התפתחות סמלית מדהימה בהיסטוריית היחסים בין גזעים בארה"ב, פריצת דרך שלא היה אפשר להעלותה על הדעת רק לפני שנתיים.

ללא ניסיון - אבל עם קמפיין עילאי וכריזמה

אובמה, בן 47 בסך הכל, לא מילא תפקיד ניהולי-ביצועי מימיו. הוא היה פרופסור למשפט תחוקתי באוניברסיטת שיקאגו וסנטור בוושינגטון בתקופת כהונה ראשונה. חוסר הניסיון שלו בחיי המעש שימש תחמושת יעילה בידי יריבו, סנטור ג'ון מקיין, שהדגיש את ניסיונו הרב במדיניות חוץ, את עברו הקרבי ואת שנותיו הרבות בסנט.

אבל, הקמפיין של אובמה היה עילאי. המועמד הדמוקרטי, בעל ניסיון עשיר בעבודות ארגון קהילתי, "חיתן" את היכולת הארגונית שלו עם האינטרנט ויצר נשק בחירות קטלני. לא זו בלבד שעלה בידו לגייס סכומי עתק, כ-600 מיליון דולר, רובם מתורמים קטנים דרך האינטרנט, אלא שהוא גיבש רשימת תומכים עם שלושה מיליון שמות, שתשמש לו כלובי רב עוצמה לקידום יזמות נשיאותיות בעתיד.

מקיין יכול רק להצטער על בחירת פיילין

אובמה ניצח לא רק בגלל הקטסטרופה של ממשל בוש, לא רק בגלל הכלכלה הקורסת, אלא גם בגלל הקמפיין הבלתי יעיל שניהל מקיין. מבחינה מסוימת, מקיין חפר את קבר הפסדו במו ידיו. בחירתה של שרה פיילין, מושלתת אלסקה, כסגניתו, היתה אחד הגורמים העיקרים לנפילתו. העדר כישורים, חוסר ידע וסקרנות, ביצועים מחפירים בראיונות טלוויזיוניים ונטייה לדמגוגיה פלגנית השניאו אותה במהרה על חלק גדול מציבור הבוחרים. רק הליבה הרפובליקנית, אוונגלים ומצביעים בעלי נטיות ימניות, שמרו לה אמונים. זה לא היה מספיק. הסקרים הראו, שפיילין היתה דבשת מעיקה על גב הקמפיין.

כשנשאל האסטרטג הראשי של מקיין, סטיב שמידט, האם הוא מרוצה מתרומתה של פיילין לקמפיין הרפובליקני, תשובתו היתה רועמת: "אני לא רוצה להיכנס לזה. יהיה עוד זמן לניתוח שלאחר המוות".

אבל, מבחינות רבות, הקמפיין של מקיין נדון לכליה כבר בלידתו, עוד לפני שפיילין צצה באופק. המותג הרפובליקני היה רעל למועמדים פוליטיים. הבוחרים פשוט דחו כל דבר שהיה קשור במילה רפובליקנים. הסיסמה היעילה ביותר של קמפיין אובמה נגד מקיין היתה: 90% מהצבעותיו של מקיין היו יחד עם בוש.

והסלידה הזו באה לידי ביטוי גם בהגדלה משמעותית של מספר המחוקקים הדמוקרטיים בקונגרס הבא, אם כי נראה שהם לא יצליחו להגיע ל-60 סנטורים, מספר שהיה חוסם תמרונים פרלמנטריים של האופוזיציה הרפובליקנית.