בריבית דריבית

ניתן לקחת הלוואה מבנקים, מספקים, מבעלי שליטה, מהשוק האפור, ובעקיפין אף מרשויות המס. יש הלוואה בריבית קבועה או משתנה, הלוואה צמודה למדד, לדולר או לסל המטבעות, החזרי קרן לאורך תקופת ההלוואה או בסופה, הלוואה סטרייט או הלוואה הניתנת להמרה למניות, ועוד חלופות רבות ומגוונות.

במציאות העסקית כיום, לעיתים פונה חברה לנותני האשראי שלה בבקשה לשנות את תנאי ההלוואות: פירעון מוקדם, דחיית מועדי הפירעון, שינוי הצמדת הקרן ממטבע חוץ למדד, החלפת הביטחונות וכדומה. נותן האשראי עשוי להיעתר לבקשת החברה עקב מגוון רחב של טעמים, כגון פער בציפיות התנהגות שוק האשראי בעתיד, אלטרנטיבות אשראי חדשות, ואף ייתכן כי נותן האשראי מוכן לבוא לקראת החברה ולהקל בתנאי ההלוואה, בתמורה לביטחונות טובים יותר.

ניקח לדוגמה חברה, שלקחה ביום 31 בדצמבר הלוואה מבנק בסך 100 שקלים בריבית קבועה בשיעור 10%. כעבור שנה החברה צפויה להחזיר לבנק קרן וריבית בסך 110 שקלים. רגע לאחר החתימה על חוזה ההלוואה וקבלת הכסף, פרצו מהדורות החדשות במבזק על העלאה פתאומית של הריבית ל-12%, עקב חשש כבד מהתפרצות האינפלציה, פיחות חד בשער החליפין של הדולר או מכל סיבה אחרת.

מובן שכלכלית החברה הרוויחה באופן מיידי. אילו הייתה לוקחת את אותם 100 שקלים לאחר עדכון שערי הריבית בבנק, הרי שהיה עליה להחזיר כעבור שנה 112 שקלים. לחלופין, פירעון הלוואה בתום שנה בסך 110 שקלים, היה מזכה אותה כעת בקרן הלוואה בסך 98 שקלים בלבד.

גישת שתי העסקאות

לפי התקינה הבינלאומית אין להכיר ברווח שנבע משינוי תנאי הריבית במשק. אמנם נכון כי השווי ההוגן של ההלוואה קטן באופן מיידי, והדבר מביא לרווח כלכלי מיידי, אולם יש לפרוס רווח כלכלי זה לאורך חיי ההלוואה. במילים אחרות, יש להמשיך ולרשום הוצאות מימון בסך 10 שקלים, וזאת במקום סך 12 שקלים, המשקפים הוצאות מימון שהיו צריכות להירשם לפי תנאי הריבית החדשים. ההפרש בסך 2 שקלים מהווה חיסכון בהוצאות המימון לאורך תקופת ההלוואה, ואין לרשום סכום זה כרווח מיידי עם ההודעה על העלאת הריבית.

נשאלת השאלה כיצד ייראו הדוחות הכספיים, אילו חתמו החברה והבנק על תוספת להסכם ההלוואה, שלפיה הריבית מכאן ואילך תהיה ריבית משתנה, במקום הריבית הקבועה המקורית. הבנק עשוי להסכים לכך עקב ציפיותיו שהריבית תמשיך ותעלה בעתיד, ביטחונות נוספים שיתקבלו, עמלות הקצאה נוספות או מכל סיבה אחרת.

הוראות ה-IFRS קובעות, כי אם מדובר בשינוי משמעותי בתנאי ההלוואה, הרי שיש לנקוט את גישת שתי העסקאות. ראשית, בוצע פירעון מוקדם רעיוני של ההלוואה בריבית הקבועה. פירעון מוקדם, אילו בוצע בפועל, היה מחייב רישום מיידי של הרווח, אשר נבע מהעלאתו הפתאומית של שיעור הריבית.

בשלב השני, נלקחה הלוואה רעיונית חדשה, בתנאים חדשים ובמנותק מההלוואה הישנה. הלוואה חדשה, אילו הייתה נלקחת בפועל, הייתה נרשמת בדוחות הכספיים לפי הסכום שהיה מתקבל בתנאי השוק החדשים, המביאים בחשבון את העלאת שיעור הריבית.

לפיכך, גם אם בפועל לא נפרעה ההלוואה הישנה ולא נלקחה הלוואה חדשה תחתיה, יש לטפל בשינוי משמעותי בתנאי ההלוואה כאילו בוצעו שתי העסקאות הרעיוניות האמורות, ובהתאם - הרווח הכלכלי יהפוך לרווח חשבונאי, ויקבל את ביטויו בדוחות הכספיים.

* הכותב הוא ממשרד שיף הזנפרץ ושות', רואי חשבון.