פריסת "רשת ביטחון" היא מהלך לא חברתי, לא צודק ולא כלכלי. זה לא שום דבר מכל ההצהרות היפות של הפוליטיקאים ובעלי האינטרסים השונים והמשונים. עובדה שרשת ביטחון לא נפרסה בשום מקום בעולם, גם לא במדינות סוציאליסטיות כמו צרפת ומדינות הרווחה מצפון אירופה.
אבל משרד האוצר נגרר לזה והוא ייאלץ להציג - היום, מחר, כבר השבוע - את התוכנית שלו. התקווה היא שזה יסכור את פיהם של אלה שהפכו את המילה "רשת ביטחון" ללהיט.
כדי שהתוכנית הצפויה תהיה כמה שאפשר יותר צודקת, שלא תפיל את כלכלת ישראל, את עתיד מעמד הביניים, את בעלי ההכנסות הנמוכות ואת העניים, היא חייבת להיות שקולה ומגודרת. מוגבלת ביותר. כזו שאתה יודע בדיוק למי היא מכוונת ולא תנוצל לשום דבר אחר. במינון שייתן תמיכה אך ורק לאלה שיוצאים בשנתיים-שלוש הבאות לפנסיה, ושההכנסות האחרות שלהם מוגבלות ביותר, שזה הביטחון הגמלאי היחידי שלהם. ורק עם אלה.
להלן העובדות היבשות. המשבר בשוק ההון לא פוגע בכל אותם פנסיונרים ועמיתים בקרנות הפנסיה הוותיקות. אלה רכשו זכויות פנסיה, מגובות ברשת ביטחון שכבר ניתנה בעבר, ובאגרות חוב מיועדות עם תשואה מובטחת. רובם המכריע של עמיתי קרנות הפנסיה החדשות צעירים יחסית ומועד פרישתם לגמלאות רחוק כ-20 שנה או יותר. עד אז רישום המשבר יהיה מזערי.
נותרנו עם שלוש קבוצות עיקריות - בעלי פוליסות ביטוח חיים משתתפות ברווחים, חוסכים בקופות גמל ולקינוח בעלי קרנות השתלמות. בקופות גמל יש סוגים רבים של חוסכים, מבוגרים וצעירים, בעלי אמצעים לצד עצמאים קטנים. פוליסות ביטוח חיים גם הן אינן אחידות וישנם הבדלים לא קטנים בתנאים, בדמי הניהול, במקדמים של התשלום. לבסוף קיימים כספים בקרנות השתלמות, אשר אינם נחשבים כספי פנסיה וברובם נצברו על ידי הקבוצה הקרובה ביותר לחבר עופר עיני - ועדי העובדים הגדולים, עם כוח מיקוח כלפי הממשלה. להעניק לכספים אלה רשת ביטחון משמעותו להטיל מס על הדורות הצעירים, גם על אלה שהכנסתם תהיה מתחת להכנסה של חלק גדול של החוסכים האלה, למען האינטרס הפוליטי של יו"ר ההסתדרות.
אם המדינה רוצה לעזור למישהו היא צריכה ויכולה לסייע לאנשים בגיל פרישה או קרובים לגיל פרישה, אשר נפגעים מהמשבר. הדבר צריך להיעשות תוך השתתפות של אותם תאגידי ביטוח אשר מנהלים את הפוליסות ואת קופות הגמל. הסכום לא צריך להיות גבוה ואפשר לפרוס אותו על פני כמה שנים, כך שההשתתפות השנתית של משלם המסים תהיה קטנה משמעותית ממיליארד שקל. יותר מכך, מדובר בעושק לשמו של אנשים צעירים, שלא לדבר על תנועה מעגלית בה יד אחת נותנת רשת ביטחון ויד שנייה נוטלת מסים לשלם בעבורה.
לכן, התוכנית שהאוצר צריך להביא חייבת להיות מוגבלת ביותר, ולו רק כדי לסגור את הפרשה עד אחרי הבחירות. עד שתאוות הפריימריס תשקע.
זה כמובן לא יפחית מעוצמת השערורייה, שהרי לא מעט עשירים ומבוגרים הולכים ליהנות, על חשבון אלה שעושרם פחות צלח, מעסקה שנועדה מראש רק לשפר את מעמדם הפוליטי של המועמדים ובהזדמנות זו גם את האינטרסים הפרטיים של אחרים.
כל מכריזי רשת הביטחון מאוחדים בדבר אחד: ניקח כסף מכיסי הציבור ונקרא לזה "הקשיש המסכן". ההמשך תלוי בפוזיציה, בתפקיד, באינטרס הפוליטי והאישי.
בשביל מי פורשים את הרשת
החבורה הפוליטית היא המלהיטה את הרוחות לתועלתה היא. כל הפוליטיקאים - ציפי לבני, בנימין נתניהו, אהוד ברק, עופר עיני, אבישי ברוורמן, חיים רמון, אלי ישי ועוד ועוד - המדברים על רשת ביטחון זורעים, במודע ובכוונה, פאניקה בציבור. המטרה שלהם היא רק פריימריס ובחירות. רשת הביטחון הפכה לסיסמת הבחירות. מה שהיה פעם ביטחון, חברה וחלוקת ירושלים.
עופר עיני עובד עבור הוועדים הגדולים והפוליטיקאים הקטנים. לעובדי חברת החשמל, מקורות, הנמלים יש פנסיה מסודרת ומלאה. בנוסף הם צברו הון ורווחים נאים בקופות גמל. עיני רוצה להציל להם הפסדים. עיני הולך להשבית את המשק, בדרישה לנקודת קביעה של הראשון בינואר 2008 כנקודת התחלה להחזרי ההפסדים. הוא אגב טוען שזה לא יעלה הרבה שהרי מה שירד בטח יעלה. אז אם הוא יעלה למה להכניס כסף ציבורי עכשיו?
הבנקאים - צבי זיו, אלי יונס - מדברים על רשת ביטחון ומתכוונים שהממשלה, הכסף הציבורי, יגנו על הבנק ועל הלקוחות הגדולים שלו, שהבטוחות שלהם בצלילה.
עסקני שוק ההון מדברים על רשת שתחזיר להם את חגיגת דמי הניהול שהם גזלו. אם תיק ההשקעות נשחק ב-20% אז גם דמי הניהול נשחקו באותה מידה. הגופים המוסדיים הם הכישלון הגדול של תאוות הבצע.
בעלי האג"ח הקונצרני ואנשיהם מדברים על רשת ביטחון שתביא להזרמת כספים חדשים ממשלתיים לשוק למטרת רכישה ישירה של אג"ח קונצרניות, שתשפיע על מחירן וכך הם יינצלו וגם לא יצטרכו להכניס יד לכיס ולשלם על ההרפתקאות.
אמון בשוק ההון
שיא הציניות היא האמירה שרשת ביטחון נחוצה "כדי להחזיר את האמון לשוק ההון". להחזרת אמון יש משמעות אחת: עידוד חזרת הרכישות בבורסה. אנשי-האמון הללו, בעלי העניין בשוק ההון, מתכוונים לסידור הבא: גופים מוסדיים ובנקאיים "ייעצו" להיכנס בגדול, הציבור יחזור לבורסה, המוסדיים יתמלאו שוב באג"ח קונצרניות ללא ביטחונות, השוק יתנפח, רווחים של עשרות אחוזים ייכנסו לכיס, אחר כך כשהפיצוץ יחזור, והרי אין ספק שיחזור שהרי המשבר הגלובלי רק מחמיר, נרוץ שוב לממשלה שתציל אותנו.
משתמשים במסים שלנו
הכסף הענק שיוזרם, בכל מקרה ובכל צורה מדובר במיליארדים רבים, איננו כסף של הממשלה ולא כסף של האוצר. זה הכסף של הציבור. ברגע שהמדינה מכסה הפסדים בקופות הגמל, היא לוקחת ממי שאין לו לטובת מי שיש לו. היא לוקחת מאלה שאין ולא היה להם כסף להפקיד בקופות גמל כדי למסור לאלה שהיה להם מספיק כדי ליהנות מהפקדות קופות הגמל. מיליון אישה ואיש, עובדים בשכר נמוך, לא הפקידו בקופות גמל ולא בקרנות פנסיה, אבל הם ישלמו. הם ישלמו גם עבור אלה שיש להם מיליונים בקופת גמל, גם פנסיה נאה, ואולי גם 2-3 דירות בבעלות מלאה.
כל המיליארדים שיישפכו כאן לכאורה כדי "להציל" את הפנסיות ימומנו על ידי הציבור. ממעמד הביניים שכבר הולך ונכתש, ממשתכרי שכר מינימום שלא גומרים את השבוע ושזקנתם לא מובטחת. זה יבוא על חשבון הכסף שניתן לאלה שלא מסוגלים לעבוד ולהתפרנס.
זה גם יבוא על חשבון הדור הבא, על חשבון אלה שמשרתים היום בצבא ומתחילים את חייהם הבוגרים. הם יצטרכו לשאת על גבם את תוצאות החשקים הפוליטיים והאישיים של כמה וכמה "בכירים" בעלי נגישות ואינטרסים.
העיקר שהכותרות יצעקו שביבי, ציפי, אהוד, אלי, אבישי ועופר הם "חברתיים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.