מסיבת המפוטרים

אך "פייננשל טיימס" נכח רק כצופה - ולא כצייד ראשים - ב"מסיבת המפוטרים" הראשונה של וול סטריט, שנועדה לסייע לאנשי פיננסים מובטלים "להתחבר" עם חברות וסוכנויות גיוס.

האירוע, שנערך בנובמבר בבר אפלולי במנהטן, שילב ענייני עבודה ו"ספיד דייטינג". אבל הוא היה הצלחה, לפי ה-500 בנקאים ששילמו כל אחד 20 דולר לצדקה, על צמיד ורוד זרחני ופגישת מעסיקים פוטנציאליים בצמיד ירוק זרחני.

חלקם, כמו מארק - בנקאי צעיר שפוטר כשבר סטרנס קרס במארס - הודו שהם שם בגלל הבירות ב-2 דולר; אך רובם קיוו שאירוע הנטוורקינג יצית מחדש את הקריירה שלהם, שנפלה קורבן ל"משבר הפיננסי הכי גדול מימי השפל הגדול".

"אני צריך לבחון מחדש את האפשרויות שלי", אמר סטיבן, בעבר בנקאי בליהמן ברדרס, שעזב בדיוק לפני שבנק ההשקעות קרס בספטמבר. "אתה נהיה אדיש לחדשות רעות, וקשה להחליט מה לעשות".

נשארו בחוץ

והוא לא לבד. מאז תחילת משבר האשראי לפני 16 חודשים, כ-200 אלף אנשי פיננסים איבדו את עבודתם, לפי בלומברג; כמו אוכלוסיית עיר אירופית בינונית.

חלק מהבנקאים הבכירים מצאו עבודה חדשה, או פרשו ליהנות מהעושר שצברו בשנים הטובות. אך רוב "פשוטי העם" נותרו בצדי הדרך, הוכחה ששוול סטריט "אוכלת את צעיריה" - או לפחות את זוטריה.

"המון בנקאים נשארו בחוץ, ושמעו שכישוריהם לא נחוצים", אומר בכיר בחברה מוול סטריט שפיטרה אלפים. "והם מרגישים נורא, כמו עובדי מפעל שנסגר".

רבים מדברים על הסטיגמה שבאה עם ההרעה במצבו של הענף - שהציע מה שנחשב לתפקידים הכי יוקרתיים ומשתלמים בעולם. אך רוב אנשי הפיננסים נוקטים גישה פרגמטית, כהרגלם בתעשייה המתהדרת בגישת "זה אפשרי".

עובד לשעבר בליהמן ברדרס מבטא קונספט רווח בוול סטריט: "זה מה שיש. השאלה היא 'איך אני יכול לחזור?'". לא בקלות, לפי מומחי תעסוקה. האתגרים בפני מובטלים חדשים מוגברים, משום שלרבים מהם אין ניסיון בזמנים קשים.

"בשנים הטובות, אנשי פיננסים שאיבדו את מקום עבודתם יכלו לשבת ולחכות לטלפון מחברה אחרת או משרד גיוס", אומרת רייצ'ל פיין, שחידשה את מסיבות "הפתק הוורוד" (כינוי בארה"ב למכתב פיטורים) - שהומצאו אחרי פקיעת בועת האינטרנט ב-2001. "כעת, לראשונה, עליהם לכתת רגליים".

עם זאת, רובם עדיין מסתפקים בכיתות רגליים וירטואלי. ב-LinkedIn, אתר נטוורקינג, מספר אנשי הפיננסים שנרשמו הוכפל בין יולי וספטמבר, אז המשבר רתח, והבנקאים והברוקרים מיהרו להרחיב את הרשתות האישיות שלהם.

"המשבר היה צלצול השכמה", אומרת קריסטה קנפילד, מנהלת ב-LinkedIn. "גם אנשים שעוד עובדים חשו שהמצב מסוכן וניסו לחדש קשרים, בידיעה שאם הם יפוטרו, ערימת כרטיסי הביקור שעל שולחנם תהיה חסרת תועלת". אחרים בחרו נתיב מסורתי יותר של פנייה לחברות השמה, בתקווה למצוא מקום בפינה בריאה יותר של תעשיית הפיננסים.

"שוק העבודה הפיננסי קשה כרגע, אך עדיין יש חברות שמחפשות כישרונות", אומרת לורי תומפסון, סוכנת כוח-אדם. אבל גם אופטימיסטים מקצועיים, כמו סוכני כוח-אדם, מודים שיוכלו למצוא עבודה למעטים בלבד מאלפי המחפשים. היתר ייאלצו לבחור בין אבטלה, למעבר לקריירה שונה לחלוטין מבחינת תגמול וסגנון חיים.

וויליאם איירס, מייסד משרד המסייע לחברות למצוא עבודה למפוטריהן, טוען כי הזעזועים הפיננסיים מניעים לשקול שינוי קיצוני. "מובטלים יותר מוכנים לשינויי קריירה דרמטיים", הוא אומר. החברה שלו מציעה משרות פיננסיות בסוכנויות ממשלתיות או במחלקות כלכליות בחברות. נכון, היוקרה והשכר פחותים לעומת בנקי ההשקעות או קרנות הגידור, אבל יש יתרון: איזון עבודה-חיים שפוי יותר.

לנחושים להישאר בבנקאות, חו"ל מפתה מתמיד. אף שהמשבר היכה ברוב העולם, מוסדות קטנים באסיה, המזה"ת ואמריקה הלטינית עדיין מעוניינים במוחות של וול סטריט. דילוג בין מדינות מתאים במיוחד לזרים שעטו על ארה"ב כדי ללמוד בה או להזין את תיאבון-העבר שלה למשרות פיננסיות.

שוקלים הפסקה

במסיבת הפתק הוורוד, סטפני, מנהלת נכסים מנוסה ממוצא הונג קונגי, שעזבה לפני כמה חודשים עבודה בחוף המערבי, אומרת שאין לה בעיה לעזוב את ארה"ב. "יש לי חברים בכל העולם ואני אוכל לעבוד במספר מדינות אם ארצה".

האחרים פחות משוכנעים. ג'ון, שרק החל להתקדם בבר סטרנס כשהבנק קרס, גרם לסובביו להנהן כשאמר שהוא שוקל לעשות הפסקה. "הציעו לי להדריך סקי עונה אחת ואני מתפתה, אבל חושש לעזוב את התעשייה לזמן רב", הוא אומר. "מעסיקים פוטנציאלים עלולים להירתע אם יראו פער גדול בקורות החיים שלי".