סיפור הרקע כבר מוכר היטב, אפילו אם אלן גרינספן, לשעבר המאסטרו וכעת השעיר לעזאזל התורן של המשבר הפיננסי, הוא האחרון שמכיר בו. כדי למנוע מיתון אחרי פקיעת בועת הטק בשנת 2000, מדיניות מוניטרית מקילה מאוד הובילה היישר לשתי בועות גדולות עוד יותר, במחירי הבתים ובקרובי המשפחה המיידיים שלהם, שוקי האשראי.
לפקיעת שתי הבועות הללו, בארה"ב ובמקומות אחרים, יש השלכות כה עמוקות, שעדיין לא הסתיימו. ולא פחות מכך, היא דחפה את ארה"ב ואירופה אל סף מיתון עמוק וממושך, שהן צפויות להיכנס אליו בשנה הבאה.
ושוב, כמו בשנת 2001, השאלה כעת היא איך להימנע, או לפחות לרכך, את האפקטים של מיתון.
הפעם, ייתכן שמדיניות מוניטרית לבדה לא תפעל. למרות קיצוצים גדולים בשערי הריבית, הפד לא יכול היה למנוע מחנק אשראי רציני. למעשה, כל הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם עלו על נתיב הפחתות הריבית. אך כאשר הבנקים המסחריים ומוסדות ההלוואה האחרים מתמקדים בהפחתת חובותיהם ובחיזוק המאזנים שלהם, הנזילות נשארת קפואה ועדיין אינה מוצאת את דרכה אל הציבור.
מאחר שערוצי האשראי לעסקים ולמשקי בית עדיין חסומים, הממשלות יצטרכו כנראה לפנות לאמצעים פיסקליים. גם כאן ארה"ב היא שסללה את הדרך, עם תוכנית ההמרצה הראשונה בסך 150 מיליארד דולר באביב שעבר, בעיקר בצורת החזרי מס. כעת מתגבשת תוכנית תקציבית נוספת. מדינות נוספות, בייחוד בריטניה וצרפת, שוקלות כעת אמצעים דומים. רעיונותיו של ג'ון מיינארד קיינס, שעד לא מכבר לגלגו עליהם, זוכים כיום לעדנה והם חיים ובועטים, למורת רוחם של כלכלנים רבים.
אך איך יממן הממשל האמריקני את ההתערבויות היקרות שלו? התשובה פשוטה: הוא יגדיל את התחייבויותיו. כיום, כולם נוהרים אל נייר הערך הבטוח והנזיל ביותר, אג"ח ממשלתיות, בייחוד אלה של ארה"ב. עם תשואה של כ-3.5% על אג"ח אוצר אמריקני לעשר שנים, מימון הגירעון התקציבי הופך לזול במיוחד לממשל. עד כאן, הכל בסדר. אין כל רע בהפקת רווח מתנאים פיננסיים טובים.
אך האם זו גם עסקה טובה מבחינת המשקיע? כאן, אנחנו פחות בטוחים. כאשר המשבר הפיננסי יתחיל לדעוך, פרמיית הסיכון של נכסים כמו מניות או אג"ח קונצרניות תצנח. המשקיעים יהפכו אולי למוטרדים בבת אחת מן הגירעון המתנשא ויחסי החוב/תמ"ג של ארה"ב. ההבנה הזו עלולה להוביל אותם לצאת משוק אג"ח האוצר באותה מהירות שבה הם נכנסו אליו. מגמה כזו תהפוך את התמונה החיובית הנוכחית על ראשה ותוביל לשערי ריבית גבוהים בהרבה ולמחירי אג"ח מונמכים.
כמה כלכלנים יצביעו על יפן כדוגמה לכך שריביות נמוכות יכולות לעלות בקנה אחד עם יחס חוב ציבורי/תמ"ג גבוה במיוחד (כעת כ-180%, על פי הערכה). אך ההבדל הוא שכמעט כל האג"ח הממשלתיות היפניות ממומנות בשוק המקומי, ואילו חלק גדול מאג"ח האוצר האמריקני מוחזק בחו"ל. כאן טמון, לדעתנו, סיכון אדיר.
אחרי ששאר העולם מימן את האג"ח הקונצרניות האמריקניות בבועת הטק, ואחר כך את חובות הצרכנים האמריקניים בבועת הדיור, אנחנו תוהים אם הוא יסכים לעמוד בתור כדי לממן את אג"ח הממשל. אם די משקיעים לשעבר יעדיפו הפעם לשבת בצד, אנחנו עלולים לנפח בועת אג"ח אוצר אמריקני גדולה ומכוערת.
"אם סידרת אותי פעם אחת, תתבייש. אם סידרת אותי פעמיים, אני אתבייש". אם יסדרו אותנו בפעם השלישית, השאלה תהיה האם אנחנו משקיעים או מזוכיסטים? אנחנו סבורים שהמדיניות הפיסקלית מול פני המיתון עלולה להתברר כקצת יותר בעייתית מכפי שחושבים כמה כלכלנים ממשלתיים.
[לאתר אפיקים סולידיים]
הכותב הוא ראש מחלקת מחקר - שווקים מתעוררים, UBS Wealth Management
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
