העולם מתהפך על צירו

עם תואר דוקטור מאוניברסיטה מכובדת בארצות הברית, יותר משלושים שנות הוראה באינסיאד, בית הספר הנחשב למינהל עסקים בצרפת, ושלל מאמרים וספרים, פרופ' ג'ונתן סטורי חשב שהוא מכיר את כל המדינות בעולם. עד שבשיחה עם אנשי עסקים סינים, לפני כשנה, הופתע לשמוע על מדינה אירופית שמעולם לא שמע על קיומה. "הם אמרו לי שהם למדו הרבה על מדינה מצליחה מאוד בצפון אירופה, מדינת נוקיה", הוא מספר בראיון ל-G. הגילוי הגיאוגרפי העלה את סטורי על טיסה לפינלנד, לפגישה עם ראשי ענקית הטלפונים הסלולריים: "רציתי להבין בעצמי מה למדו הסינים".

כמי שייעץ בתחילת שנות ה-90 לממשלת פינלנד, סטורי הגיע לפגישה בנוקיה בגישה מעט ביקורתית. "בשנות ה-80 הפינים ייצרו בעיקר סירות ועץ - מוצרי בסיס שהיו פגיעים מאוד לתנודות בשוק", הוא מספר. "כדי להשתחרר מהתלות הזו במוצרי בסיס, הממשלה שינתה גישה והחלה להדגיש את תחום ההיי-טק. ואכן, כיום נוקיה מהווה כ-75% מהבורסה בהלסינקי, אבל בסופו של דבר - גם טלפונים סלולריים הם מוצרי בסיס עם מחירים לא יציבים, כך שהם עזבו עסק אחד של מוצרי בסיס, רק בשביל לעבור לעסק אחר של מוצרי בסיס".

מנהלי נוקיה לא התרגשו מהשאלה, וסיפקו תשובה שהטביעה רושם עמוק בפרופסור לכלכלה פוליטית. "הם אמרו לי כך: 'יש לנו כבר תוכניות למותה של נוקיה. הגישה שלנו היא שנוקיה היא כמו 'המלכה האם' בכוורת, שמטילה הרבה ביצים, ובסופו של דבר היא תמות, אבל הרעיון הוא שכל ביצי הטכנולוגיה האלה בפינלנד ימשיכו לבד'. אתה מבין איזו מדינה מרשימה? איפה עוד שמעת על מדינה שמתכוננת למוות של החברות המצליחות שלה?" הוא שואל בהשתאות.

ההתלהבות של סטורי מהניסיון של הפינים להסתכל קדימה אינה מפתיעה את מכריו; היכולת לחשוב על העתיד ולהתכונן אליו היא אחד מתחומי ההתמחות שלו. לפני כעשר שנים פרסם ספר שבו הציע לאנשי עסקים כלים שיאפשרו להם להעריך את הסיכויים ואת הסיכונים העתידיים בשווקים מתפתחים. אבל בימים אלה נדמה לו שלדבר על העתיד זה סיכון בפני עצמו. "לפני שישה חודשים פנו אליי מישראל והזמינו אותי לדבר בוועידת 'גלובס' על עתיד הכלכלה העולמית. לפני שישה חודשים הייתי שמח לדבר על העתיד, אבל עכשיו? עכשיו זה הרבה פחות ברור".

המשבר הכלכלי העלה את רמת הקושי של השאלה שעליה ינסה סטורי לענות במושב הפתיחה של ועידת ישראל לעסקים ב-14 בדצמבר, אבל גם את רמת העניין בתשובות שלו. הוא מודע לכך. "אני מנסה לחשוב איך לדבר על העתיד בלי להישמע טיפש, כי אפשר להגיד מה שרוצים על העתיד, אבל האתגר הוא לתת הערכות שיחזיקו מעמד. ברגעי מפתח כמו זה שאנו נמצאים בו עכשיו, העולם מתהפך על צירו, ומה שקורה כעת יקבע איך ייראו עשר או עשרים השנים הבאות".

איך מגבשים הערכות כאלה?

"אתה חייב קודם כול להבין מה היו הגורמים למשבר, להסתכל על העתיד דרך ההווה. ואחרי שמבינים איך הגענו למצב הנוכחי - לחשוב אילו צעדים לנקוט כדי להגיע לעתיד רצוי".

אז איך הגענו למשבר הנוכחי?

"גורם אחד, למשל, שאני חושב שהיה משמעותי מאוד, הוא המדיניות הציבורית בארצות הברית. ענפים שונים של הממשל האמריקאי שלחו לשווקים מסרים מנוגדים מאוד. מצד אחד הבנק המרכזי הקל את זרימת הכסף - כל הנשיאים ב-16 השנים האחרונות עודדו בעלות על בתים פרטיים, והקלו את הקריטריונים של בנקים למתן הלוואות. מצד שני, הידוק הרגולציה לאחר 11 בספטמבר, לצד חקיקת 'סרבנס אוקסלי' (הידוק הפיקוח על תאגידים בעקבות פרשת אנרון, א' ל') ו'בזל 2' (תקנות פיקוח בינלאומי על בנקים, א' ל'), שלחו מסר מנוגד.

"החקיקה והתקנות האלה תרמו למשבר גם בכך שבנקים שהתייחסו לנכסים בערך מסוים, פתאום גילו שתחת הכללים החדשים הערך שלהם נמוך יותר ושאין להם הון כפי שהם היו רוצים. הם היו צריכים לצאת לגייס הון, וזה אילץ בנקים כמו בר סטרנס וליהמן לחשוף את היקף החובות שלהם".

אבל מדברים עכשיו על יותר רגולציה דווקא כפתרון למשבר.

"אני יודע. כולם צועקים עכשיו להגביר את מעורבות הממשלה, להגביר את הרגולציה, לערב את הממשלה בתוכניות החילוץ. אבל אני אומר להם, היזהרו, כי בהחלט אפשר לטעון שהממשל וענפיו תרמו בצורה משמעותית לפרוץ המשבר הנוכחי.

"עוד דוגמה לכך היא היעדר של מדיניות ברורה של הממשל, במשך שנים, כלפי שוק הצללים הפיננסי של קרנות גידור ושל גופים מסוג זה. למה היה שוק צללים כזה? למה אפשרו לו להישאר שוק צללים?"

רבים מהבנקאים שניהלו את שוק הצללים הזה הגיעו מהכיתות של בתי הספר המובילים למינהל עסקים, כולל אינסיאד. מה החלק של בתי הספר למינהל עסקים באחריות למשבר?

"הקורסים הפופולריים ביותר באינסיאד הם על יזמות: איך מתחילים פרויקט או חברה. האם הסטודנטים בקורסים האלה מונעים מרצון להתעשר? מתאוות בצע? אני חושב שהם מונעים מהתלהבות, מיצירתיות. בוגרים כאלה חושבים על כסף כעל המדד המקובל לרמת ההצלחה של החברה, אבל הוא לא בהכרח המטרה.

"אם אני מנסה לחשוב מה התרומה של בתי הספר למינהל עסקים למשבר - אני חושב שתרמנו בכך שעסקנו ברעיון של ייצור ערך לבעלי מניות כקנה המידה העיקרי, כמעט המטרה, שבאמצעותה חברות צריכות למדוד את עצמן. למשל, שחייבים להגיע לשיעור החזר ביחס להשקעה של 15% לפחות בשנה".

ואתה לא מסכים עם זה?

"אני מסכים עם זה חלקית. אם אני משקיע פרטי, ואני נותן לך את כספי, קיים בינינו חוזה לא רשמי שבו אתה מתחייב לעשות את השימוש האופטימלי בכסף שלי. אני חושב שזה נכון, ושזה המפתח לאמון בתוך המערכת. המקום שבו אני לא מסכים עם הגישה הזו הוא שתאגידים והנהלות בכירות מנהלים ארגונים מסובכים ביותר, וזה די טיפשי לחשוב שקנה מידה אחד בלבד יכול לכסות את כל המורכבות הזו".

אז מה המדרוג שאתה מציע?

"באופן אישי, אני לא חושב שצריך לשים את הקריטריון של רווחיות למשקיעים מעל לכל קריטריון אחר. אני לא מאמין במקסימיזציה של ערך אחד על-פני אחרים. זה כמו המחשבה שדמוקרטיה היא ערך עליון שיביא שלום, שהובילה למלחמה בעיראק. לא צריך להדגיש שום ערך יתר על המידה. ייתכן שבתי הספר למינהל עסקים תרמו למשבר בכך שעודדו מנהלים לחשוב במונחים של מקסימיזציה".

האופניים הסיניים-אמריקאיים

סטורי, 68, הוא סמל מובהק לגלובליזציה - בכיתה ומחוץ לה. הוא אזרח בריטי, הנשוי לאזרחית אוסטרית, המלמד מאז 1974 בצרפת ("בחרנו את אינסיאד כי צרפת היא באמצע הדרך"). בנו חי בברזיל, והוא עצמו מלמד גם בקמפוס של בית הספר בסינגפור ומעביר קורסים בכל העולם, הן למנהלים בכירים והן לממשלות, כולל סדנאות בדאונינג 10 לבכירים בממשלות תאצ'ר ובלייר.

באופן סמלי, הראיון עמו מתקיים בנמל התעופה הבינלאומי ניוארק, ניו ג'רזי. בתוך לוח הטיסות העמוס שלו, האפשרות היחידה לקיים ראיון רגוע הייתה ארבע שעות לפני שהמריא עם אשתו לעוד סמסטר ארוך בצרפת, בתום סמסטר שבו לימד בארצות הברית. ערב קודם נחת בחזרה בניו יורק לאחר כנס בקליפורניה, והחודש צפויות לו טיסות לישראל ולגרמניה.

גם המומחיות האקדמית שלו, על כלכלות בטרנספורמציה, נעשתה בינלאומית יותר ויותר ככל שהעולם נעשה שטוח. הוא החל כחוקר של כלכלת ספרד ("התזה שלי הייתה על המעבר מפרנקו לחואן קרלוס - 'אם כל הטרנספורמציות', אם להשתמש בביטוי של סדאם חוסיין"), אז עבר לעסוק בפורטוגל ובאפריקה ובשינויים שהתחוללו שם. בהמשך התמקד באיחוד האירופי, עד שלבסוף החל לחקור שינויים אזוריים ועולמיים ולכתוב עליהם.

כיום, תחום ההתמחות העיקרי שלו הוא סין, ובימים אלה סיים כתיבת שני ספרים על סין להוצאת הספרים של העיתון "פייננשל טיימס" - האחד מנתח את המגמות הכלליות בכלכלת סין, השני מגיש עצות מעשיות לאנשי עסקים מערביים המבקשים להיכנס לשוק הסיני ולהצליח בו. "ב-1990 התחלתי לתהות איך סין תשרוד את המשבר שעבר אז על הגוש הקומוניסטי והתחלתי ללמוד על המדינה", הוא מספר. "בתום העשור הזה החלטתי שאני נכנס לעסוק בסין במשרה מלאה".

גם את המשבר הכלכלי הנוכחי אי-אפשר להבין בלי להתייחס לסין, ולתרומתה למצב, סבור סטורי. "בין 2000 ל-2008 הסינים ביצעו צמיחה אדירה, באמצעות הקלה על המערכת הפיננסית והשקעה בתשתיות", הוא אומר. "הם הכפילו את ההכנסות שלהם, ושיעור הצמיחה גדל מ-8% ל-10% ול-11%. התוצאה הייתה צבירת עודף של כ-2 מיליארד דולר במאזן מטבע החוץ. הם עשו את זה גם באמצעות שמירה על שער החליפין שלהם מול הדולר נמוך בכוונה. הסיבה היחידה שזה התאפשר היא שארצות הברית המשיכה להתנהל כצרכן נואש - ולא רק עם סין. גם יצרניות הנפט צברו עודפי מטבע זר מול ארצות הברית, ואפילו מדינות דרום אמריקה.

"מסיבות שונות, הסינים לא היו יכולים להשקיע את כל ההון הזה שנצבר בבורסות המקומיות שלהם. במקום זאת הם השקיעו את הכסף באיגרות חוב אמריקאיות, ולמעשה מחזרו כך כ-2 מיליארד דולר. ההשקעה הזו בארצות הברית הזרימה כסף לכלכלה האמריקאית, שמרה על רמת צריכה גבוהה בארצות הברית, שבתורה אפשרה לשמר את משטר הייצוא הסיני".

סטורי מתחיל להניע את שתי ידיו כאילו היו דוושות אופניים, מסביר ש"יש המכנים את התהליך הזה 'האופניים הסיניים-אמריקאיים", ואינו חוסך במילות תואר קיצוניות כדי לתאר את הסכנה הטמונה לדבריו במצב הזה: "נוצר מצב משוגע, שבו סין היא הבנק של החברה ששמה סין, המוכרת לארצות הברית, ואז הבנק מלווה לארצות הברית כדי שתצרוך. זה טירוף. זה ממש לא שפוי. הסיבה שזה משוגע היא שהסינים חייבים לשמור על המכונה הזו פועלת כדי להמשיך לצמוח, כי הם צריכים להעסיק כעשרים מיליון בני אדם נוספים בכל שנה. הם מצליחים להעסיק רק כחצי מזה, כך שכעשרה מיליון מובטלים נוספים שם מדי שנה".

נשמע מפחיד.

"זה כמובן מאוד שביר. מספיק שינוי קטן במחירי הנפט, שבעצמם מושפעים מהצמיחה בסין, או במחירי המזון, שגם כן קשורים לביקוש הגובר בסין ובהודו, כדי להשפיע על הצריכה בארצות הברית ולשבור את המעגל הזה. תוסיף לזה את בעיית המשכנתאות בארצות הברית, את המסרים הכפולים של הממשל האמריקאי - וכל אלה יחד יצרו את המשבר הזה, שהוא בפירוש משבר גלובלי".

יותר חינוך ובריאות, פחות חיסכון

אבל סין אינה רק גורם למשבר; סטורי מאמין שהיא גם מחזיקה באחד המפתחות לשיפור היציבות הכלכלית העולמית. "הצמיחה בסין הושגה באמצעות ייצוא והשקעה, אבל רמת הצריכה המקומית היא נמוכה מאוד, כי הסינים מעדיפים לחסוך במקום לצרוך", הוא מסביר. "זה משאיר את המדינה תלויה בביקוש העולמי. כעת, כשארצות הברית פתאום צנחה, יש ירידה בביקוש. זה יגרום לירידה ביצוא מסין, ועלול לגרום לפיטורים. לכן מאוד דחוף להם לחזק את הצריכה המקומית.

"ב-2003 השלטונות בסין הודיעו שהם מתכוונים להעביר את הדגש מייצור ומהשקעה בתשתיות - להשקעה בחינוך, בבריאות, בשיפור תנאי החיים של 900 מיליון הסינים החיים מחוץ לערים. גם התוכנית העדכנית, שהם הציגו כתגובה למשבר הנוכחי, מדגישה השקעה בתחומי הבריאות והסביבה".

איך השקעה בבריאות בסין תסייע לכלכלה העולמית?

"הרעיון הוא שאם יהיו לאנשים שירותי חינוך ובריאות טובים יותר, הם יחסכו פחות ויצרכו יותר. בעיניי זה קריטי. למה האנשים מחוץ לערים חוסכים כל-כך הרבה? כי זו לא מדינת רווחה. החינוך הוא בעיקרו פרטי, הדיור הוא פרטי, ואתה חייב לחסוך כדי לדאוג לעתידך. יש כאן ניסיון של הממשלה הנוכחית לרכוש את אמון העם ולגרום להם לצרוך ולא לחסוך. אם הם יוכלו לגרום לצריכה המקומית להיות מנוע הצמיחה העיקרי, אז הם יהיו פחות תלויים בשאר העולם, וזה יעזור לייצב את המערכת העולמית".

מה הסיכוי שזה יצליח?

"יש כאן אתגר משמעותי, כי האוכלוסייה בסין עדיין לא לגמרי מאמינה שהמגמה החיובית של המדינה תימשך, ושהממשל הזה יישאר על כנו. צריך לזכור שעד 1978 הסינים חיו מאתיים שנים של גיהינום. זה ממש 'אתמול'. אלה הזיכרונות של אימא ושל סבא. זה עדיין בראש שלהם, והם לא חושבים שהזמנים הטובים יימשכו לנצח. זו אחת הסיבות שהם ממשיכים לחסוך".

איך שוברים את המעגל?

"הדרך להשיג אמון אמיתי של העם בכלכלה היא לגרום לכך שהמפלגה הקומוניסטית תפסיק לשלוט בבנקים, בשוק ההון וכו'. המדינה תהפוך לרגולטור כלפי מפעילים פרטיים. בתנאים כאלה יש הרבה פחות מקום למניפולציות פוליטיות שרווחו בסין בעבר. אם הם יצליחו לעשות זאת, ויוציאו את המפלגה מהכלכלה, זה ייתן יותר ביטחון לציבור. אנשים יגידו, 'אנחנו מעדיפים להשקיע באיגרות חוב סיניות ולא באיגרות חוב אמריקאיות, כי שם יש סכנה שערך הדולר ירד ושההחזר על ההשקעה יהיה נמוך. במקום זה נשאיר את הכסף בבית'.

"לסינים יש אינטרס גדול שזה יצליח. בארצות הברית נבחרה כעת מנהיגות דמוקרטית שאינה בהכרח בעד סחר חופשי. גם בצרפת ובדרום אמריקה מתחילים לחשוב על מדיניות כלכלית מתגוננת. הסינים יודעים זאת, ויודעים שהם מאוד חשופים".

הזכרת את הבחירות בארצות הברית. איך ישפיעו תוצאות הבחירות על המשבר?

"בכיוון ההפוך, ברור שהמשבר השפיע על תוצאות הבחירות - ושהוא סייע לאובמה לנצח, כי הוא הצטייר כמועמד שמבין יותר בכלכלה. מבחינת תוצאות הבחירות, אפשר כבר לראות מגמה אחת שעתידה ליצור מתח בכלכלה העולמית, וזה המעבר לכלכלה מתגוננת. דוגמה אחת להתגוננות עקיפה היא הניסיון להציל את יצרנית המכוניות ג'נרל מוטורס. אני חושב שמספר המכוניות שארצות הברית מוכרת כיום הוא כמו ב-1945, והערך של החברה בבורסה הוא כמו ב-1943".

בין תחומי המומחיות של סטורי נמצא גם האיחוד האירופי. המשבר הכלכלי הנוכחי מספק, לדבריו, הצצה מעניינת למידת ההצלחה של המוסדות הכלל-אירופיים בהתמודדות עם משבר.

"הפרלמנט האירופי וכל המערכת הכבדה של המוסדות שנבנתה בשנים האחרונות התגלו כלא שימושיים בכלל. הכול קרה מהר מדי, וכולם הרגישו את המשבר באופן מיידי. במקום זאת, ראשי הממשלות נפגשו במהירות, במסגרת בין-ממשלתית, והחליטו על העקרונות שישמשו אותם להתמודדות עם המשבר. כך שהייתה תגובה אחידה באירופה, אך לא הייתה תגובה אחידה פדרלית.

"זה משמעותי מאוד, מכיוון שזה משתלב עם ההצבעה האירית נגד החוקה האירופית, שקדמו לה הצבעות נגד של הצרפתים וההולנדים בעבר. זה מראה שהרעיון של אירופה מאוחדת על בסיס מודל פדרלי אינו פועל, ושהוא פשוט בלתי אפשרי. אני חושב שהמשבר הזה הדגים יפה מאוד שאירופה מתפקדת טוב מאוד כאשר הממשלות פועלות באופן עצמאי ומגיעות להסכמה. ראשי המדינות הוכיחו שהם יכולים להגיע להחלטות מהירות ויעילות בצורה מיידית.

"אני מעריך שזה יקרה גם בתחום הביטחון. האירופים, ובמיוחד נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, יגידו, 'אנחנו לא חייבים את המערכת הממסדית הגדולה הזו כדי להיות יותר יעילים מבחינה צבאית או לשם שמירת שלום'".

איפה אתה מוצא את ישראל בכל זה?

"ישראל הפכה לגן עדן בתחום הטכנולוגיה, אך מובן שהיא לא יכולה לבודד את עצמה מהמשבר העולמי. עם זאת, הבעיה במזרח התיכון אינה בתחום הכלכלי, שבו נעשה הרבה בישראל. אני מודאג הרבה יותר ממצב תהליך השלום".**

urileventer@gmail.com

כתר המזרח

איך נכנסים לשוק הסיני? הטיפים של סטורי

¥ הגדירו מטרה עסקית ברורה. אם תגדירו כמטרה "להכיר את השוק", אתם עלולים להסתובב במדינה שש שנים מבלי לקבל שום החזר על ההשקעה.

¥ תנו כבוד לסינים. הנציג של התאגיד שלכם בסין חייב להחזיק בתואר "נשיא" גם אם הוא ממש לא בעמדה של נשיא. בסין יש חשיבות גדולה להיררכיה, ובלי התואר הזה שום דלת לא תיפתח בפניו, כי הם יחשבו "למה שאני אפגוש מישהו שאינו נשיא החברה?"

¥ ספקו קו ישיר לחלונות הגבוהים. לנציג החברה בסין חייב להיות קו תקשורת ישיר אל המנכ"ל במטה החברה האם במערב. אם הוא צריך לדווח ולקבל אישורים ממנהלים אזוריים, או ממנהלי חטיבות - השותפים הסינים ירגישו מיד שהוא לא בשליטה, ויימנעו מעסקים עמו.

¥ גבשו צוות מקומי. יש צורך לאתר אנשי מפתח מקומיים שיסייעו לך לאתר עובדים מקומיים, מכיוון שכאנשי עסקים מערביים אין לכם אפשרות להבין את הקודים התרבותיים כדי לשפוט מועסקים פוטנציאליים.

¥ פתחו את הצוות לחשיבה מערבית. כדי שאנשי המפתח הסינים של החברה יבינו טוב יותר את התרבות הארגונית שלכם, מומלץ להביא אותם לתקופה במערב, כדי שייחשפו לחברה ויפתחו קשרים אישיים עם עובדים אחרים בחברה.