המחוזי ביטל חלק מזיכויו של יוסף גרינפלד בפרשת קרדן: התיק הוחזר לבימ"ש השלום

עם זאת, בוטל זיכויו של גרינפלד מאישום אחד של שימוש במידע פנים, והתיק הוחזר לשופטת השלום שתשלים את פסק הדין, אחרי שתבחן האם להרשיעו בשימוש במידע על תוכנית איחוד ההון בחברה, מאוגוסט 98' ואילך. זאת, על סמך הראיות הקיימות והטיעונים שהובאו בסיכומי הצדדים.

גרינפלד הואשם ברכישה מאסיבית של מניות קרדן ב-27 מיליון שקל, ערב הודעת החברה על רה-ארגון הכולל את איחוד ההון וביטול האחזקות המשותפות בין החברה לבעלת השליטה. רה-הארגון נועד להגדיל את שווי השוק של קרדן ואת סחירות מניותיה. הוא אף הואשם שפעל במניות קרדן 1 בבורסה כדי להשפיע על שער המניה בדרכי תרמית, במטרה להקטין את חבות המס העתידית.

שופטת השלום זיוה הדסי-הרמן זיכתה אותו משימוש במידע פנים, אחרי שקבעה שהפרקליטות הרחיבה את "גבול ההגבלות והאיסורים על השימוש ב'מידע פנים'", וכן שבשעה שגרינפלד רכש מניות, הרה-ארגון היה מבחינתו "חזון" לא ממומש. גם בערעור שהגישה המדינה, המחלוקת העיקרית היתה מהו המועד שבו ניתן לקבוע שהמידע הנוגע לאירועים עתידיים שאולי יתרחשו בחברה, התגבש לכדי "מידע פנים".

מבחן השכל הישר

הנשיא אורי גורן והשופטים ד"ר עמירם בנימיני ורות רונן קבעו, שהדבר ייבחן לפי מבחן "השכל הישר" בצירוף מבחן הסתברותי. "משקיע סביר יתייחס למידע על אירוע מהותי שהסיכוי שיתרחש אינו גבוה (או שהוא תלוי בגורם חיצוני כמו מציאת נפט, קבלת אישור על תרופה), ולמידע על אירוע פחות מהותי בעל סיכויי התרחשות גבוהים, כאל מידע מהותי שיכול לגרום לשינוי במחיר המניה", נקבע.

כן ציינו מבחני עזר לקביעה האם מדובר במידע פנים: האם חובה לדווחו לבורסה, מה קרה בפועל אחרי שהמידע נודע לציבור, האם הופסק המסחר בבורסה, כיצד התנהג איש הפנים אחרי קבלת המידע ועוד.

המחוזי פסק כי המידע בדבר איחוד ההון הוא מידע מהותי, שיכול להפוך - כאשר הסיכוי להתרחשותו גבוה דיו - למידע פנים. עם זאת, פסק שלא ניתן לקבוע שבאפריל 98' - אז ביקש גרינפלד מבנק איגוד הלוואה והודיע לבנק על התוכנית לאיחוד הון - היתה ודאות קרובה לכך שאיחוד ההון ייצא לפועל. בין היתר, הסיקו זאת מכך שהבנק לא התחשב בתוכנית במסגרת שיקוליו ביחס להעמדת ההלוואה ולביטחונות. כן נדחתה הנחת הפרקליטות שמדובר במהלך שתלוי רק בנאשמים עצמם.

מועד ההתגבשות

השופטים קבעו שהשופטת הדסי-הרמן היתה צריכה לבחון האם התוכנית הפכה ל"מידע פנים" אחרי אפריל 98'. "הניסוח של כתב האישום איננו ברור דיו מבחינת עמדת המאשימה ביחס למועד בו התגבש מידע הפנים. עם זאת, העמימות המסוימת בניסוח, אין די בה כדי להביא לזיכויו של גרינפלד. קריאה של כתב האישום במלואו מעלה כי המאשימה התייחסה למספר מועדים, 'אבני דרך' שביחס לכל אחד מהם היא טוענת כי בידי גרינפלד היה מידע פנים", ציינו. המועד העיקרי הוא אוגוסט 98', אז פנתה החברה לרו"ח פרופ' יצחק סוארי לקבלת חוות דעת על הפיצוי למניות העדיפות, והחלה במימוש תוכנית איחוד ההון.

שופטי המחוזי לא הכריעו בכך בעצמם, משום שהדסי-הרמן לא קבעה ממצאים עובדתיים שיאפשרו להם לעשות כן. "ערכאת הערעור איננה יכולה להחליף בעניין זה את הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם".

כן ציינו שהדסי-הרמן היתה צריכה לבחון אפשרות להרשיע את גרינפלד בשימוש במידע פנים ביחס לעסקת האחזקות המשותפות (של החברה-האם טלאדיום וקרדן), וזאת מכוח הסעיף המאפשר לה להרשיע בעבירה שלא נטענה באישום אך עלתה מחומר הראיות, ובלבד שניתנה לנאשם אפשרות להתגונן. הם החליטו שלא להורות לה לבחון זאת, לאור "מכלול הנסיבות" שאינו מצדיק זאת.

גרינפלד יוצג ע"י עוה"ד ד"ר יעקב וינרוט, נבות תל-צור וישראל וולנרמן; רכטר ע"י עוה"ד פרופ' קנת מן, יוסי אברהם ומשה בר-הוד; המדינה ע"י עוה"ד חנה קורין, אורלי דורון ויעל אלמוג מפרקליטות מיסוי וכלכלה. (ע"פ 70226/08).