שמש בווימבלדון דום

פרויקט סיכום 2008: ההחתמה ההיא / שרון בורנשטיין בריצה קלה מאד / אלון זנדר שנת ניפוץ המיתוסים / חנן זכאי

איך בוחרים רגע ספורט של עונה שלמה. היו כל כך הרבה. שנה של שפע כזה, שגורם לחשש שמא היה עדיף לפזר הכל על פני כמה שנים. הנה התמונה של אברם יורד מובס עם הגשם של מוסקבה על הראש והידיעה שלא ישחזר לעולם את רגע השיא הזה שעתה חווה; לראות את שמעון מזרחי באמת ומקרוב שניות אחרי אובדן אליפות. לראות אותו אחרי אובדן גביע. ועוד אובדן גביע. את הקבוצה הזאת מתנפצת ומתפוררת; הנה פול פירס בוכה אחרי שהחזיר את האליפות לסלטיקס אחרי 22 שנה; הנה יוסיין בולט עושה משהו שאי אפשר לעשות גם בתיאוריה; וילנה איסינבייבה. ופלפס; נבחרת רוסיה מפרקת בתצוגת כדורגל לא הגיונית את הולנד. הנה ליו שיאנג, האיש שעליו נבנו המשחקים האולימפיים והרגע הספורטיבי הכי גדול של האומה הסינית אי פעם, מותח שריר ונעלם מהאצטדיון מבלי שהשלים ספרינט של 30 מטר.

אבל מבחינתי, לפחות, 2008 היתה בסימן היום הבלתי נגמר ההוא ב-6 ביולי בווימבלדון. יצירת הספורט השלמה ביותר שראיתי. לערב אחד התחבר סיפור יוצא דופן של יריבות בין שניים מהגדולים אי פעם בענף שלהם. אחד שעומד לשבור את שיא כל הזמנים של אגדת ספורט אחרת, מול אחד שרודף אותו מזה ארבע שנים ורוצה לרשת אותו כמספר 1 בעולם. פדרר שעומד להיות הראשון בהיסטוריה מאז 1880 שזוכה שש פעמים ברציפות בווימבלדון ולא נוצח על דשא 65 משחקים ברציפות. מול נדאל, חיית חימר, שמנסה להיות הראשון מזה 28 שנה שזוכה בווימבלדון וברולאן גארוס באותה שנה.

מהרגע שהמשחק הזה התחיל ב-14:35 שעון לונדון ועד שהסתיים כמעט שבע שעות מאוחר יותר, עם כל חבטה ודקה שעברו התברר שזה לא יהיה עוד משחק טניס. היה שם הכל. הפסקות הגשם של ווימבלדון, באחת הפעמים האחרונות שעוד יתרחשו עם המגרש המרכזי (עוד מעט יהיה גג). עם נקודות משחק. עם האלוף שנותן שתי מערכות של טניס פנומנאלי, שאי אפשר לשחק יותר טוב ממנו, ובכל זאת נקבר תחת העוצמה של נדאל ומפסיד את שתיהן. אבל אחר כך חוזר ומשווה את המערכות ל-2-2 בשני שוברי שוויון. ברקע הגשם שמוריד את השחקנים פעמיים מהמגרש. ועכשיו זו השמש שמאיימת לשקוע ולסיים את המשחק בשיא המתח ולחדש אותו רק למחרת. אבל מחר זה כבר לא יהיה אותו דבר.

ויותר מהכל שני שחקנים שבמשך שבע שעות מצליחים שלא לאבד את הריכוז כמעט לשנייה אחת ומעלים את איכויות המשחק למקומות שאי אפשר יהיה לשחזר אותן. 413 נקודות שיחקו שם באותו יום. 26 נקודות שבירה. במשחק שייזכר כגמר הארוך בהיסטוריה של ווימבלדון - 4 שעות ו-48 דקות. את המשחקון האחרון, של המשחק החשוב בחייו, תיאר נדאל כך: "בגלל החושך, בקושי ראיתי את הכדור".

קשה מאוד להשוות בין אירועי ספורט, מה היה יותר גדול ממה. אבל נקודה אחת שבכל זאת אפשרה קצת לאמוד את העוצמה הספורטיבית של המשחק ההוא. זה קרה בימים הסמוכים לאותו משחק. שחקני עבר ופרשני טניס שחוו את "משחק הטניס הגדול בכל הזמנים" בין מקנרו לבורג בגמר ווימבלדון של 1980, עם כל מטעני הנוסטלגיה שהם סוחבים איתם והסיפורים והאגדות שנוספו עם השנים למשחק ההוא מלפני 28 שנים, הודו כי בווימבלדון 2008 הם ראו את משחק הטניס הטוב בכל הזמנים.

מבחינתי, אגב, התוצאה הסופית של אותו משחק היתה הרת אסון. רוג'ר פדרר מסמל עבורי את השריד האחרון למשהו שאבד אצלי לפני כמה שנים: את היכולת לאהוד קבוצה או ספורטאי כלשהו.

אבל במבט לאחור, יכול להיות שדווקא התוצאה האיומה של הגמר הזה מנעה ממנו מלהפוך לסתם עוד סיפור ספורט טוב של 2008. רוג'ר פדרר מנצח שוב בגמר ווימבלדון. ביג דיל.

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט