על כפות המנעול

בשבוע שעבר, לכבוד יום הולדתו ה-136 של משוררנו הלאומי ציינו בתל-אביב, בהשתתפות הנשיא וראש העיר, את פתיחת בית ביאליק המשופץ והמשוחזר. הבוקר באירוע חגיגי, נפתח לציבור ביתו ההיסטורי של זוכה פרס נובל לספרות ש"י עגנון, לאחר שלוש שנות עבודות שימור ושיחזור.

עגנון התגורר כ-40 שנה בבית הזה, שלימים הפך למקום מפגש לסופרים וליוצרים. כאן הוא גם כתב את "סיפור פשוט", "אורח נטה ללון","תמול שלשום" ו"שירה". דוגמה לחשיבותו של המקום לתרבות העברית, אפשר לראות אצל עמוס עוז הילד, שמבקר ומתאר את הבית בפרוטרוט ב"סיפור על אהבה וחושך", וגם אצל א.ב. יהושע ב"הכלה המשחררת", כשפרופ' יוחנן ריבלין - גיבור הספר, מבקר שם רבות. בימים אלו, הבניין הוכרז כאתר לאומי.

הלכו בשיטה של עגנון

הבית שבשכונת תלפיות, ברחוב קלאוזנר 16, נבנה ב-1931 על-ידי האדריכל פריץ קורנברג, בסגנון הבאוהאוס, והוא מהבתים הבודדים בירושלים שלא צופו באבן. בתחילת שנות ה-80, לאחר מות הסופר, רכשה העיריה את המקום ועשתה בו שינויים כדי להתאימו למבקרים ולקיים בו אירועי ספרות, כשהם משאירים את חדר האורחים וחדר העבודה, עם אוסף הספרים הנדיר שלו - כמו ביום בו עזב אותם בעל הבית. עם השנים נתגלו בו תהליכי בליה קשים ונוצרה סכנה מוחשית לספרייה הנדירה.

ב-2005 מונתה צילה חיון ליו"ר בית עגנון ופתחה בתהליך שיפוץ הבית כמבנה לשימור. "כשנכנסתי לתפקיד לפני 4 שנים היה ברור לי שאני באה לקדם את המקום ולשפץ אותו כי לשמר מצב קיים זה לא בשבילי", מספרת חיון. לשאלה איך מצליחים בימים כאלו לארגן תורמים לנושאי תרבות, היא אומרת בהתלהבות: "אמרתי, אנחנו נלך בשיטה של עגנון ונעשה מעשה רב' יודל חסיד מ'הכנסת כלה', שיצא לגייס כסף לנדוניה של הבנות שלו, כשבסופו של התהליך בתו מוצאת אוצר. לנו יש את האמונה, והבית הוא האוצר. כל מה שאנחנו צריכים זה שהתורמים הפוטנציאלים ייכנסו לקודש הקודשים - הספרייה של עגנון, וכשיהיו שם הם פשוט יבינו. וכך היה".

אל הספרייה מוביל גרם מדרגות צר שמכניס את המבקר לחדר הקטן שבו כתב עגנון את רוב ספריו. הקירות סביב שולחן הכתיבה ספונים מרצפה עד תיקרה שורות שורות של ספרים. כ-8,000 כותרים, שבחלקם ניתן למצוא אינספור הערות של הסופר, פתקאות וסימונים למראי מקום. כותרים נדירים של תורת הנסתר. אוסף ספרים "מוקדשים" (כל סופר עברי שהוציא ספר, שלח עותק לעגנון, וככה יש באוסף ספרים עם הקדשות מביאליק וחיים הזז, אבל גם מהצעירים של אז - עמוס עוז, א.ב יהושע וחנוך ברטוב).

זה היה ביתו

אמונה ירון, בתו של עגנון, ש"עוד 13 שנה אהיה בת מאה" אומרת שיש אי דיוקים בתיאורים של עמוס עוז בספרו "סיפור על אהבה וחושך": "זה לא נכון שהם לא דיברו (פרופ' קלויזנר ועגנון - א.ס.). הנה, כשאשתו נפטרה, הייתי לבד בבית. ההורים נסעו. ופתאום בשתיים בלילה דפיקות על הדלת, ושמעתי קריאות אדון עגנון! אדון עגנון! דווקא אליו הוא פנה באותו הלילה...".

על מנהגו של עגנון לכתוב בעמידה אומרת בתו: "את המנהג הזה הוא ירש מברנר. שעות הוא עמד וכתב, וכשהתעייף עבר לשולחן".

שיפוצו של הבית משחזר בעדינות ובדיוק מוחלט את חדר העבודה ואת "הטרקלין" (חדר האורחים), אפילו מקומה של המזוודה והמטריה בכניסה ליד הטלפון הישן לא נפקדו. חלל הכניסה משמש כגלריה לתצוגת תערוכות. בימים אלה מוצגת התערוכה "רוח המקום" של אילת השחר כהן שמתמקדת באסתר אשתו של עגנון.