בלונדון מחכים למיליונים; בהרצליה סופרים את הכסף

ציפייה דרוכה בשוק האמנות לקראת מכירות האמנות של בתי המכירות סותבי'ס וכריסטי'ס בלונדון השבוע. יריית הפתיחה של המערכה על 2009 תהיה הערב (ג'), במכירת אמנות אימפרסיוניסטית ומודרנית של סותבי'ס לונדון, שבה יוצעו עבודות נדירות וחשובות של דגה, מודליאני, קירשנר, קוקושקה, פיסארו ולז'ר. כריסטי'ס תיכנס למשחק מחר (ד') בערב, עם מכירת יצירות של מונה, טולוז לוטרק ועוד מאמני התקופה של סוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20.

בכריסטי'ס מצפים ליותר מ-60 מיליון ליש"ט עם מכירת 47 הפריטים המוצעים בקטלוג, ואילו בסותבי'ס מציעים 29 יצירות ומצפים לפדיון של מעל ל-40 מיליון ליש"ט. בין ההיי-לייטס במכירה של סותבי'ס: רקדנית ברונזה של דגה מ-1881, המוערכת ב-9-12 מיליון ליש"ט, וכן ציור של מודליאני המוערך ב-6-8 מיליון ליש"ט. בכריסטי'ס מוביל את המכירה ציור "בערבה" של מונה מ-1876, המוערך ב-15 מיליון ליש"ט. ישנם עוד פריטים נחשקים בשתי המכירות, שנחשבים לקשים יותר ויותר להשגה.

בהמשך השבוע, ביום ה' תקיים סותבי'ס לונדון מכירת אמנות עכשווית שתציע לאספנים עבודות של אנדי וורהול, אניש קאפור, גילברט וג'ורג', ג'ף קונס, רוי ליכטנשטיין, גרהרד ריכטר ודמיאן הירסט הבלתי נמנע. בסך הכל יוצעו במכירה זו 27 עבודות, והיא אמורה להניב לפחות 16 מיליון ליש"ט. המכירה המקבילה של כריסטי'ס תתקיים בשבוע הבא, ביום ד' ה-11 בפברואר, ובה יוצעו 31 יצירות אמנות עכשווית של אותם שמות בולטים, המוערכות ב-15 מיליון ליש"ט ומעלה. היצירה המובילה במכירה זו היא "איש בכחול VI" של פרנסיס בייקון משנות ה-60, המוערכת בין 4 ל-6 מיליון ליש"ט. אצל סותבי'ס מובילה את המכירה עבודה נדירה של לוצ'יו פונטנה האיטלקי מ-1961, המוערכת בין 5 ל-7 מיליון ליש"ט.

בימים אלה של אי ודאות כלכלית מצליח שוק המכירות הפומביות באמנות להוכיח עמידות יחסית, אך לקראת כל מכירה ניכרת עלייה במתח ובדיקה מחודשת של נכונות האספנים והמשקיעים. כמות הפריטים הקטנה יחסית במכירות העונה בלונדון יכולה להעיד על זהירות גם מצד המוכרים, אשר מזרימים לשוק פחות עבודות ורק כאלה שהם יכולים להיות בטוחים באיכותן ובביקושים שיעוררו.

על רקע ידיעות על צמצומים ופיטורי עובדים גם בבתי המכירות הגדולים, זוהי תגובה שעדיין נחשבת ל"תיקון" ולזהירות עסקית נבונה, בשוק שנהנה בשנים האחרונות מפריחה חסרת תקדים. הן ההיערכות המחודשת של בתי המכירות והן התנהגות המוכרים והקונים במכירות, מעידות על התאמות מתבקשות לנוכח המשבר בכלכלה העולמי, אך אינן מאותתות על סכנה מיידית.

1.38 מיליון דולר בתירוש

במכירה הפומבית של בית המכירות הישראלי תירוש שנערכה במוצ"ש בהרצליה נמכרו 75% מהעבודות והפדיון הגיע ל-1.38 מיליון דולר. אולם המכירה היה מלא וגדוש, ובין האספנים, המוכרים והגלריסטים שהגיעו למקום ניכרה הפתעה מההתמחרות הערה והביקושים הגבוהים. לדברי דב חזן, מבעלי תירוש, לאחר הציפיות למכירה חלשה על רקע המשבר הכלכלי, נשמעה "אנחת רווחה כללית" מצד העוסקים בתחום האמנות בארץ.

חזן: "כל מכירה פומבית בתקופה האחרונה מוגדרת על-ידי בעלי הגלריות והעוסקים בענף כ'מכירת מבחן' שתצביע על עומק המשבר. העומס על הכתפיים גדול. לא רק 6 חודשים של עבודה והוצאות של בית המכירות, אלא גם הכיוון של כל תחום האמנות. בעל גלריה שהצהיר שהגיע רק כדי להתרשם מגודל המשבר נסחף באווירה והתמודד על 6 עבודות, מתוכן הצליח לרכוש 3".

אספנים שהגיעו עם "רשימת קניות" של מספר פריטים מהקטלוג נאלצו להסתפק באחד או שניים, לאחר שהמחירים עלו מעל לתקציבם. "בימים אלו מחירי המינימום המסוכמים עם המוכרים הם המדד היחיד והחשוב מכולם", אומר חזן. "בשבועות האחרונים פנינו לכל המוכרים שמסרו עבודות למכירה לפני אוקטובר. הובהר למוכרים כי אם לא יורידו את מחירי המינימום לא נוכל למכור. לשמחתנו, המוכרים היו מודעים למצב ושיתפו פעולה, מי יותר ומי פחות". לדברי חזן, בעקבות המחירים הנמוכים נוצר ביקוש וההתמחרות באולם מגיעה למחירים המבוקשים.

עבודה של נחום גוטמן, "ספינות בנמל יפו", שמחיר המינימום שלה נקבע באוגוסט על 55 אלף דולר, הוצעה במכירה במחיר מינימום מעודכן של 46 אלף דולר ונמכרה בסופו של דבר ב-82.8 אלף דולר. "מוכרי הציור קנו בית לפני המשבר, אך לא הצליחו למכור את ביתם במקביל. בזמן המכירה הסתכלתי בעין אחת על המתמודדים באולם ובשנייה הסתכלתי על זוג המוכרים, וראיתי את ההקלה על פניהם כשהסכום עבר את ה-60 אלף דולר".

עבודתו של מיכאל ארגוב "אם ובנה" הוערכה ב-5,000-7,000 דולר ונמכרה ב-10,350 דולר; "נושאת הכדים" של אריה לובין הוערכה ב-6,000-8,000 דולר ונמכרה ב-12,075 דולר; יצירה של לודביג בלום, "דמויות בעיר העתיקה", שהוערכה ב-15,000-20,000 דולר נמכרה ב-34,500 דולר.

עבודות האמנות האורבנית שהוצעו בחלק ה"צעיר" של המכירה נמכרו כולן. ציור של האמן האמריקני גרי בייסמן, שהתווסף למכירה ברגע האחרון, נמכר ב-5,500 דולר לישראלי המתגורר בחו"ל. תערוכה מעבודותיו של בייסמן מוצגת בימים אלה בגלריה אורבניקס בתל-אביב, וההכנסות ממכירת הציור נתרמו על-ידי האמן והגלריה לטובת עמותת עלם.

"בימים כתיקונם, התוצאות היו מוגדרות כמכירה רגילה. על רקע המצב הכלכלי והחששות בשוק, ניתן להגדיר את המכירה כמצוינת", מסכם חזן.

שולמית נוס, אוצרת אוסף האמנות של בנק דיסקונט, שצפתה במכירה, מציינת כי התוצאות מעידות על כך שאמנות נחשבת להשקעה טובה ובטוחה, לעומת סחורות ומניות במגזרים אחרים: "הפרשנות שלי היא שזו השקעה שאין בה סיכונים. עבודה טובה תמיד תימכר ותשיג מחיר טוב, ואנשים מאמינים באמנות. במצב השוק עכשיו לא יקנו כל דבר ובכל מחיר, אבל מי שיש לו עבודות טובות יכול תמיד לממש אותן, וערכן לא ייפול". זאת הסיבה שגם אצל בתי המכירות הגדולים יש ביטחון במכירת עבודות של האמנים הבולטים ובעלי הביקושים. עם זאת, נוס סבורה, כי בעלי עבודות יקרות במיוחד יעדיפו להמתין לעלייה מחודשת בביקושים, ולא יוציאו אותן לשוק כעת.

חלק ב' של המכירה בתירוש יתקיים במוצאי שבת הקרובה (7.2), ובו יוצעו עוד 410 עבודות אמנות, שמחיריהן מוערכים "החל מ-0 ועד 2,000 דולר", כדברי חזן. תצוגת העבודות תיפתח מחר (ד') בבית תירוש שבכיכר דה שליט בהרצליה. *

משלושה יצא אחד

מאיה אטון, גיל מרקו שני ומיכל הלפמן הם מועמדי פרס גוטסדינר לאמן צעיר

מאיה אטון, גיל מרקו שני ומיכל הלפמן הם שלושת המועמדים לפרס נתן גוטסדינר ומוזיאון תל-אביב לאמן צעיר לשנת 2008. שלושתם ילידי הארץ, בוגרי בצלאל, ולדברי האוצרת אלן גינתון, ניתן לראות קו מקשר בעבודתם. "שלושתם עוסקים במיצבים, בסביבה ובעכשווי. אצל כל אחד באופן אישי ושונה, יש חוויה טוטאלית יותר, הקשורה גם לעיצוב ולעירוב חושי המישוש והשמיעה".

השלושה נבחרו על-ידי ועדת הפרס, שבחנה עשרות מועמדים בתהליך מורכב שכלל הגשת עבודות, ביקורים בסטודיו ומפגשים עם האמנים. כל אחד מהם יציג במוזיאון תערוכה אישית שתיפתח בחודש מארס, ובחודש מאי יוכרז הזוכה, שיקבל פרס בסך 10,000 דולר.

המערכת המורכבת הזו היא תוצאה של שינוי מתכונת הפרס בשלוש השנים האחרונות. פרס גוטסדינר לאמן צעיר (עד גיל 40) נחשב למקבילה הישראלית לפרס טרנר הבריטי, והוא מוכר כבעל חשיבות בזיהוי ואיתור אמנים מבטיחים בשלבים ראשוניים של הקריירה שלהם. אך לא מדובר באמנים אנונימיים - שלושת המועמדים השנה כבר הציגו תערוכות יחיד ותערוכות מוזיאליות. שלושתם גם הופיעו בתערוכת העשור העכשווי במוזיאון ישראל לרגל שנת ה-60 למדינה.

הפרס הונהג ב-1995 והוכיח את עצמו כגושפנקה רבת-ערך, לאחר שבין האמנים הזוכים היו יהודית סספורטס, עדי נס, סיגלית לנדאו, אוהד מרומי, מרים כבסה, ואחרים - כולם אמנים שהקריירה שלהם זינקה מאז והם המשיכו להוות גורם משמעותי ומעניין בעולם האמנות הישראלי והבינלאומי.

ב-2005, עם מלאת עשור לפרס, הוחלט לשנות את מתכונתו ובדומה לפרס טרנר, להציג בתערוכה לא רק את הזוכה בפרס אלא את המועמדים הסופיים. כך, לפני שנתיים הוצגו לראשונה שלוש תערוכות של המועמדות הסופיות, מאיה גולד, נעה צדקה ויעל ברתנא (שזכתה בפרס), ובשנה שעברה היו אלה שי צורים וטליה קינן (שזכתה). בדרך זו זוכים גם המועמדים הסופיים לציון לשבח ולתערוכה מוזיאלית יוקרתית, הכוללת קטלוג וחשיפה לקהל רחב.

שופטי ועדת הפרס הם נתן גוטסדינר עצמו; מנכ"ל המוזיאון מרדכי עומר; האוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון תל-אביב אלן גינתון, שגם תאצור את התערוכות; דניאלה לוקסמבורג, היועצת ומנהלת אוספי אמנות בינלאומיים ודיוויד ניומן, מנהל מוזיאון "מגזין 3" בשטוקהולם, הנחשב למוסד קובע טעם באמנות העכשווית.

היחס של אמנים לפרסים הוא דואלי: מצד אחד מדובר בנקודות ציון חשובות בקריירה של האמן, המקדמות אותו, שומרות עליו בתודעת הקהל ואף תורמות לעליית ערך עבודותיו. מצד שני, עלויות הקמת תערוכה גבוהות בהרבה מהמימון שמעמיד המוזיאון לאמן. בנוסף, האמן הזוכה בסופו של דבר גם תורם עבודה למוזיאון.

במקרה של פרס גוטסדינר, עם ההחלטה להציג תערוכות למועמדים לפרס ולא רק לזוכה יחיד אמנם גדלה ההקצבה לתערוכה, אך על-פי הערכות בשוק מדובר בסכום של כ-2,500 דולר לאמן והעלויות להכנת תערוכה גדולת היקף והגשת עבודות ברמה הנדרשת גבוהות הרבה יותר. לפיכך, ניתן לראות את החלטת האמנים להגיש מועמדות לפרסים ולשאת בעלויות הכרוכות בזכייה כהחלטות הקשורות להשקעה בניהול הקריירה ובחשיבה לטווח ארוך. *

שניים מאותו הכפר

בגלריה במרכז ההנצחה בקרית טבעון מוצגת בימים אלה התערוכה "עין בעין", תערוכה משותפת של האמנים חן שפירא וחגי ארגוב. השניים מתייחסים בציוריהם למציאות ישראלית מאוד, גברית-צבאית במובהק, אך שקטה ומינורית, מובלעת, כמחפשת שקט.

בעבודותיו של שפירא מפלחים את השמים טילים ומסוקים, אך הוא מציב אותם על הבד או על הדיקט כנוכחות נעלמת. הוא חורץ וחורט וגורע מהמצע שלו, או מכסה את התמונה בשכבות צבע של רקיע או ים אינסופי, תכולות, רגועות לכאורה, שחונקות את הסערה תחתן.

אצל ארגוב אלה נופים או אובייקטים על גבול האבסטרקט, משולבים במראות קונקרטיים של מכונית או אופנוע, אשר דורשים מבט שני לזיהוי. חלק מהבדים הפכו תחת ידיו לתבניות הנראות כספוג דחוס, ועל גביהן הופך הציור לתלת ממדי. חלק מהדיקטים שבורים ומחוברים כמו בבהילות.

באורח פלא נראות עבודותיהם של השניים, הפועלים בנפרד, כגוף אחד המשכי. האוצרת, טלי כהן גרבוז, השכילה להפוך את פני השטח של קירות הגלריה למצע הקולט ומהדהד איזו קריאה משותפת, שיש בה גם כאב וגם כוח. *