מאבדים את המגע

במשך כמה שנים, לא רבות, החל מהמחצית השנייה של שנות ה-90 ועד לתחילת שנות האלפיים, היה נראה שאימפריה חדשה של היי-טק והון סיכון הוקמה בישראל. חברות טכנולוגיה ישראליות הונפקו בנאסד"ק בקצב מסחרר, אחרות נמכרו במיליארדים, קרנות גייסו במאות מיליוני דולרים ומנהלי ההון סיכון דורגו ברשימת המשקיעים בעלי מגע הזהב של "פורבס" - המידאס.

הרשימה, המונה 100 משקיעים מרחבי העולם, נחשבת לאחד מהדירוגים החשובים של תעשיית ההון סיכון העולמית. היא מבקשת לזהות את המשקיעים שיצרו הון עבור המשקיעים שלהם ובנו חברות בעלות ערך.

אבל כל אלה הם היום בבחינת נוסטלגיה מתקתקה. ישראל אכן כבשה לעצמה מקום של כבוד בתעשיית ההיי-טק העולמית, אך בתעשיית ההון סיכון העולמית היא אולי אפיזודה חולפת, בוודאי שולית בגודלה ובהישגיה. האינדיקציות האמיתיות לחולשתו של ההון סיכון הישראלי הן קודם כל ביצועי הקרנות. זה כמובן מידע חסוי שלא נחשף ברבים, אך הערכות מלומדות ומשקיעים מוסדיים ברגע של כנות, טוענים שההון סיכון הישראלי כבר לא מספק את הסחורה.

אינדיקציה, אולי ברמת האנקדוטה, היא העובדה שמזה שנתיים אף ישראלי לא דורג באותה רשימת המידאס של פורבס. ב-2007 עוד נכנסו לרשימה ד"ר שלמה קאליש, מייסד ושותף בג'רוזלם גלובל, ויוסי סלע, שותף מנהל בג'מיני, שניהם בזכות ההשקעה בסייפן; ואראל מרגלית, מייסד ויו"ר בקרן JVP, בזכות מכירת פרסייס ב-600 מיליון דולר. מאז, לא הייתה כאן אף עסקה שעשתה רושם בעולם הרחב וגם אחריתן של העסקאות הללו, של סייפן ופרסייס, לא הייתה טובה. סייפן נמכרה לספנשן, שאיבדה בשנה האחרונה 99% משווייה ופרסייס עברה ידיים כמה פעמים כשהשווי של פעילותה היום רחוק מזה שלפיו נרכשה.

יותר מהמקרה של 2008, מצערות המגמות. הראשונה היא ירידה במספר הישראלים ברשימה, שהרי ב-2005 עוד דילגו פנימה לא פחות מ-8 נציגים של תעשיית ההיי-טק המקומית (מייקל אייזנברג, נחום שרפמן, שמעון אקהויז, גיורא ירון, יובל שחר, בני שניידר, חיים סדגר ורונה שגב-גל).

את התופעה המצערת השנייה אפשר למצוא אם משווים את ההון סיכון המקומי למה שקורה בתעשייה המתפתחת בתת היבשת ההודי. הטיימס ההודי פרסם השבוע כתבה שספרה לפחות שבעה מנהלי הון סיכון הודים במידאס. נכון, רובם דורגו בזכות עסקאות שעשו בארה"ב, אך עדיין לא ראינו את המהגרים הישראלים נכנסים בהמוניהם לרשימת המידאס.

נכון, מידאס אינו חזות הכל וגם אליו, קרוב לוודאי, יחזרו בשנים הקרובות נציגים ישראליים. אבל, אי אפשר להימלט מהתובנה שמה שעבד בעבר כל-כך טוב מבחינת פעילי ההון סיכון המקומיים, כבר עובד פחות טוב, ושאת המחיר על איבוד מגע הזהב, לפחות באופן חלקי, עלולה לשלם כל תעשיית הסטארט-אפים המקומית.

המפסידה הנעלמת בדלבר

חברת האינטרנט הישראלית Delver הודיעה לאחרונה לעובדיה כי אם בחודש הקרוב לא תצליח לגייס הון, הם יפוטרו והחברה תיסגר. את דלבר הקימו יזמים מנוסים ומימנה קרן ההון סיכון כרמל, אבל זה לא יספיק לה כנראה כדי לשרוד.

הודעת החברה היא כמובן בבחינת חדשות רעות עבור העובדים, היזמים והמשקיעים, אבל המפסידה הבולטת הנוספת, הנעלמת יותר, היא סיליקון ואלי בנק, שהעניקה לדלבר לפני כשבעה חודשים הלוואת הון סיכון (Venture landing) בהיקף של 1.5 מיליון דולר. הסבירות שסיליקון ואלי בנק תראה את הכסף בחזרה היא נמוכה עד אפסית. ללמדך, שאפילו לפני שבעה חודשים היו מי שהאמינו שיוכלו לראות את ההלוואה מוחזרת, בדלבר ובסיליקון ואלי בנק.