1. יש פה איזה ויכוח שמתקיים בשנים האחרונות בין אנשי הכדורסל לאנשי הכדורגל בישראל. משהו שעוסק בסוגיה הרת הגורל איזה ענף יותר מוצלח כאן בישראל. האם עכשיו לאור העניין שמספק הכדורסל המקומי, כשמכבי ת"א כבר אינה דומיננטית כמו פעם, אפשר להכריז על תקומתו המחודשת של הענף הזה.
ביום חמישי האחרון שוב עמד העניין על הפרק עם גמר הגביע הדרמטי בין הפועל חולון למכבי חיפה. המסקנה המתבקשת אחרי יום חמישי היתה שהנה הכדורסל המקומי ממשיך לצבור כוח, הוא מעניין, מספק דרמות. אלא שהמציאות שונה לגמרי ומאוד מאכזבת עבור אנשי הכדורסל. מאחר שאת תהליך התקומה מחדש אפשר למדוד רק על פי כמות העניין שהכדורסל מייצר אצל הציבור, מתברר שהנתונים לא מתחברים עם ההייפ ברחוב..
ביום חמישי היה כאן אחד המשחקים המותחים שראינו בשנים האחרונות (ביחס הפוך לרמת המשחק המחרידה), אבל הציבור עדיין לא קונה את הסחורה הזאת. גמר הגביע ששודר בערוץ 1 קיבל רק 7.6% רייטינג. בעוד שאת הסרט הרכילותי-ספורטיבי על חייו של חיים רביבו מעבר לים ראו כמעט פי שלושה אנשים יותר. 7.6% רייטינג במונחים ספורטיביים בישראל הוא נתון צפייה שמקבל משחק גרוע במיוחד בליגת העל בכדורגל. ואנחנו מדברים כאן על גמר גביע ועל משחק ששודר בערוץ פתוח לכולם.
השאלה היא אם השנתיים האחרונות לא מצליחות להרים את הכדורסל לגבהים של עניין, מה בכל זאת יכול.
2. הוויכוח השני בהקשר הזה הוא לגבי נחיצותה של מכבי ת"א לתהליך ההבראה של הענף. או נחיצותה של מכבי לאירוע כזה כמו גמר גביע המדינה. אחרי המשחק ביום חמישי אחד מהחברים אמר לי: "הנה, תראה, מי אמר שצריך את מכבי ת"א? תראה איזה גמר קיבלנו". מדובר כמובן בעכבר כדורסל מהזן האיכותי ביותר. מבחינתו, הוא באמת צודק. א': מכבי לא היתה באירוע; ב': העולם לא פסק מלכת; ג': היה גמר דרמטי מאין כמוהו.
אבל מה לעשות. יעבור עוד הרבה זמן עד שמישהו יוכל לשווק את הכדורסל כאן ולהציג אותו כתחרות מעניינת לכלל הציבור, למרות שמכבי לא תהיה שם. המשחק ביום חמישי מבחינת ריגושים ומבחינת היכולת לזכור את מה שקרה בו, עולה מן הסתם על כל משחק שמכבי שיחקה העונה ביורוליג. אלא שמבחינת הציבור מדובר בשני ענפים שונים לחלוטין. לענף אחד קוראים מכבי ת"א, ולשני כדורסל ישראלי. בענף של מכבי ת"א, בו היא שיחקה משחק חסר מתח ועניין נגד קבוצת דרג שלישי באירופה כמו אלבה ברלין בטופ-16 של היורוליג, ראו פי שניים יותר אנשים את המשחק הזה ממה שראו את גמר הגביע בכדורסל.
ברמה המקומית השליטה הטוטאלית של מכבי בליגה היא זו ששינתה את הדמוגרפיה של אוהדי הכדורסל. הרבה מאוד אוהדים נפלטו מהכדורסל המקומי, והרבה מאוד אנשים שנולדו בתקופה בה לא היתה תחרות נכנסו הישר לתוך עולם הכדורגל הבסיסי יותר והעממי יותר, אבל המתוקשר הרבה יותר. זו בעצם אחת התרומות העיקריות של מכבי לכדורסל הישראלי.
3. עכשיו צריך לשאול את השאלה הבסיסית ביותר: כמה שנים כאלו של הצלחות ברמה המקומית ותחרות אמיתית למכבי צריכות כדי לאושש כאן את העניין בכדורסל המקומי?
הבעיה של הכדורסל היא יותר עמוקה מיחסי הכוחות מול מכבי ת"א. זה מתחיל בסיקור העיתונאי שקובע בעצם את סדר היום. הסיקור שלו הוא אחר לגמרי. הפרשנות בכדורסל היא הרבה יותר מלומדת ומתוחכמת, הרבה פחות עממית מהכדורגל. בעוד שבכדורגל ישימו פרשנים חדים ו"עממיים" כמו איל ברקוביץ' וידרשו מהם פרשנות עממית ופחות מקצועית, אבל מזמינה ציבור רחב יותר, לעמדת הפרשן בכדורסל תמיד יביאו אנשי מקצוע שיידרשו לצד המקצועי של המשחק. ומי שקשה לו עם פרשנות מקצועית ופיק-אנד-רול? שיילך לכדורגל.
גם ברמה היומיומית הדברים בולטים. אף עורך של מדור ספורט לא יבקש מכתבי הכדורסל שלו להביא בכל יום ידיעה מהקבוצה אותה הוא מסקר או לשבת באימונים שלה, בעוד שבכדורגל אפשר יהיה לקרוא מדי יום ידיעות שוטפות על הנעשה אצל שחקנים מהליגה הארצית, מי נפצע ומי בספק למשחק בליגה השנייה וכו'.
הבידול הזה הופך כביכול את הכדורסל לענף "איכותי" יותר, עם הרבה פחות נגיעות בשוליים. הרבה פחות רכילות והרבה פחות נפח עיתונאי. הוא מזמין אליו יותר את האנשים שמבינים את המשחק. אבל מה לעשות שהציבור כמאסה, הוא בסופו של דבר העם.
והעם, בזמן שבראיין טולברט רשם היסטוריה להפועל חולון, בוחר בשגית רביבו.
הירשם לניוזלטר והתראות ספורט כדי לקבל בחינם לתיבת המייל שלך את כל טורי הספורט של גלובס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
