הירשזון: לא מימנתי את הפריימריס בליכוד מכספי הע"ל; אולי הגזבר לקח את הכספים

שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, הכחיש היום (א') כי קיבל 350 אלף שקל מכספי הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) לצורך מימון הפריימריס בליכוד בשנת 2002. מדובר בכספים שהעביר אבי עמר, שהיה אמור להקים סניף של הע"ל בצרפת, במזומן לגזבר הע"ל, עובדיה כהן.

התביעה המשיכה היום בחקירתו הנגדית של הירשזון, המואשם בגניבת 2.5 מיליון שקל מהע"ל בעת שכיהן כיו"ר שלה.

בתוך כך נודע ל"גלובס" כי התביעה מבקשת כי הירשזון ייתן ערבויות שיבטיחו כי לא ייצא מהארץ. לחלופין, מבקשת התביעה כי הירשזון ישעבד נכס לצורך הבטחת הישארותו בארץ. דרישתה של התביעה לא מבוססת על מידע כלשהו, אלא היא דרישה עקרונית. עד כה הירשזון לא נדרש להפקיד כל ערבות, שכן כיהן כח"כ. ואולם כעת, עם הפיכתו לאדם פרטי, מבקשת התביעה לקבל ממנו ערבויות ככל האדם.

"לא בטוח שחקרתם עד הסוף"

לפי עדותו של כהן - המשמש עד מדינה בתיק ושנדון ל-56 חודשי מאסר בגין גניבת 10 מיליון שקל - הכספים שקיבל מעמר שימשו לפריימריס של הירשזון, שבאותה עת היה נתון במצב כספי לא טוב. כהן העיד כי הירשזון אמר לו שהוא זקוק לכספים האלה לצורך הפריימריס.

התביעה ציינה היום כי בתקופת הפריימריס לא היו כל פעולות בחשבון של הירשזון. לשאלת התובע, עו"ד אלי שוורץ-שואף, איך מימן את הפריימריס, השיב הירשזון: "מתרומות שקיבלתי ומכסף אישי. תפנה לליכוד, שם היית מחוייב להגיש דו"ח על מימון הפריימריס. תראה ממי שקיבלתי את הכספים".

בהמשך ניסה הירשזון להטיל את האשמה על הגזבר כהן: "יכול להיות שעובדיה כהן קיבל כספים מאבי עמר. אני לא קיבלתי מהכסף הזה אגורה אחת. אולי עובדיה לקח לדברים שלו. אני לא בטוח שחקרתם עד הסוף. בכוחותיי הדלים ניסיתי לשאול כל מיני אנשים: האם עובדיה שיחק (בהימורים - ה.מ) בעצמו? אולי זה שימש אותו לבן שלו, שהוא נתן לו 600 אלף שקל? אמרו לי אנשים: 'הוא עשה פה ושם'. אמרתי: 'אולי אתם מוכנים לבוא לבית המשפט? אמרו לי: 'בכל הכבוד, זה לא'. הכסף הזה אלי לא הגיע. רק לציין, בבחירות האלה הגעתי למקום 36, כלומר לא במקומות הטובים".

"הכספים נרשמו"

התובע חקר את הירשזון על כספים שנהג לקבל מעמותת מצעד החיים לצורך נסיעותיו לפולין, באמצעות כהן שהיה גם גזבר העמותה. התובע הטיח בהירשזון: "בכל פעם שאתה מקבל מזומנים, אין תיעוד של ההוצאות שלך". לדבריו, הסיבה היחידה שהירשזון לא מילא דו"ח הוצאות הינה שקיבל כספים מכהן באופן בלתי חוקי.

התובע תמה מדוע אין תיעוד של ההוצאות שהוציא בסופו של דבר. הירשזון אמר, כי "יכול להיות שהיה 'פול' כללי של ההוצאות בפולין. אני לא עסקתי ברישומים. הכספים שלי נרשמו; אולי לא באופן שחשבתי שיירשמו, אך הם נרשמו".

"ציון כהן שבור ומרוסק"

בתחילת היום נשמעו הטיעונים לעונש של ציון כהן, אחיו של עובדיה כהן, שהיה סמנכ"ל קרן הפנסיה של הע"ל, וגזר הדין צפוי להינתן בשבוע הבא.

כהן הורשע במסגרת עסקת טיעון בסיוע להלבנת הון ובסיוע לגניבת מיליון שקל, בכך ששימש כמעין "תחנת מעבר" לצ'קים שהעביר לו אחיו. כהן הודה כי היה מקבל צ'קים מאחיו הגזבר ופורט כסף תמורתם.

התביעה, באמצעות עו"ד לילך שלום, ביקשה להטיל על כהן עונש של 12 חודשי מאסר וקנס של 50 אלף שקל. בא-כוחו, עו"ד בועז בן-צור, ביקש להסתפק בעבודות שירות. לטענתו, לכהן יש תפקיד שולי בפרשה, והוא היה מצוי במצב של דיסוננס: בין הידיעה שמשהו לא בסדר לבין ההערצה כלפי אחיו. לדבריו, כהן נקלע לפרשה שהיא גדולה בהרבה מעבר למידתיו, וכתוצאה מכך הוא ומשפחתו שבורים ומרוסקים.

הכסף עבר לעופר הירשזון

חלק לא מבוטל מהכספים שקיבל שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, הגיעו בסופו של דבר לבנו, איש העסקים עופר הירשזון. כך טען היום התובע, עו"ד אלי שורץ, בפתח עדותו השישית של הירשזון.

לטענת התובע, מדובר בכספים שהועברו להירשזון הבן הן בתקופות שמצבו העסקי היה טוב והן בתקופות שהיה נתון בחובות עתק.

לדברי הירשזון, בתקופה שבין 2000-2004 הוא קיבל מהירשזון סכום של כחצי מיליון שקל. התובע אמר בעניין זה כי הירשזון הבן קיבל מאביו "סכום גדול בהרבה".

הירשזון אמר: "לא עשינו אף פעם התחשבנות, עופר ואני. כשהוא היה במצב קשה, אני נתתי לו כספים. כשאני הייתי במצב לא טוב, הוא היה מעביר לי כספים, ועד היום ברוך השם".

את חלק מהעברות הכספים מחשבונו שלו לחשבון של בנו הסביר הירשזון בהיותו מיופה-כוח של דודתו עדה, אשר ביקשה להעביר חלק מהכסף לבנו. לדבריו, "אם היא העבירה לעופר, כנראה היו לה סבות לעשות את זה. ואולי היא רצתה להשקיע את הכסף באיזה נושא?"

התובע הציג עדויות שונות, לפיהן המצג שהציג הירשזון בדבר "חומות סיניות" כביכול בינו לבין עסקי בנו - אינו נכון.

"יש עוד מיליון שקל שלא ברור מה המקור שלהם". כך אמרה השופטת בתיק הירשזון, ברכה אופיר-תום. השופטת אמרה את הדברים לאחר שהתובע, אלי שוורץ, מיפה את הפרטים המוסכמים בין התביעה לסניגוריה ואת הדברים המצויים במחלוקת.