חברה מממנת את נכסיה משני סוגים של מקורות אפשריים - הון עצמי והון זר. התשואה על ההון העצמי מחולקת כדיבידנד לבעלי המניות, והתשואה על ההון הזר היא הריבית, המהווה פיצוי למלווה על שנפרד מכספו לתקופת זמן מסוימת - בנקים, מחזיקי אג"ח, שוק אפור וכל גורם אחר המממן את פעילות החברה.
הריבית שתשלם החברה על הלוואות שנטלה נקבעת במשא-ומתן בין הצדדים, והיא נגזרת מריבית הפריים, מציפיות האינפלציה, מיכולת ההחזר של החברה הלווה, מהביטחונות שהעמידה ומגורמים רבים נוספים.
נניח למשל שחברה נטלה הלוואה בסך 100 יורו למשך שנתיים, שבסופם היא תחזיר את הקרן בתוספת ריבית בסך 21 יורו. האם נכון לומר שהוצאות הריבית נפרסות בקו ישר, ולפיכך עליה לרשום 10.5 יורו הוצאות מימון בכל אחת מהשנתיים?
לפי התפיסה החשבונאית, הוצאות המימון בתקופה הסמוכה לנטילת ההלוואה יהיו נמוכות מהוצאות המימון בתקופה הסמוכה למועד הפירעון, תפיסה שכינויה ריבית דריבית. זאת, משום שבתקופה המאוחרת, המלווה נפרד הן מכספי קרן הלוואה, והן גם מכספי הריבית התיאורטית שהיה יכול לקבל, אילו ההלוואה הייתה נפרעת במועד מוקדם יותר. לפיכך, הפיצוי הכלכלי המגיע לו בתקופה המאוחרת גדול יותר.
במילים אחרות, נדרש לפרוע רעיונית את הקרן והריבית בתום השנה הראשונה בסך 110 יורו, ולרשום הוצאות מימון בסך 10 יורו בלבד, לפי ריבית שנתית בשיעור 10%. רגע אחרי, יש להכיר בנטילת הלוואה (רעיונית) חדשה בסך 110 יורו, למשך שנה נוספת ולפי אותו שעור ריבית שנתית. החלק השני של ההלוואה הרעיונית גורר רישום ריבית בסך 11 יורו, שכן היא מחושבת על קרן הלוואה גבוהה יותר.
סוכריות והפתעות אחרות
העיקרון המרכזי בדיני חוזים הוא חופש החוזים. המלווה והלווה רשאים לקבוע את תנאי ההלוואה כרצונם, ואף להתנות את מתן ההלוואה בהטבות שונות שיעניק הלווה למלווה. למשל, מקובל להנפיק איגרות-חוב בניכיון, שמשמעותו היא גיוס סכום ראשוני, הנמוך מהערך הנקוב של האג"ח (קרן האג"ח).
במועד הפירעון, על הלווה להחזיר את הערך הנקוב של החוב, ובכך זוכה המלווה בפיצוי נוסף, מעבר לריבית הנקובה.
המלווה שנפרד מכספו עשוי לזכות בסוכריות נוספות, כגון עמלת פתיחת תיק, עמלת הקצאת אשראי, אופציות בחינם, אופציות המרה, הנחות מסחריות בחנויות של הלווה, הטבות והפתעות אחרות - הכול במטרה לשכנע את המלווה להיפרד מכספו לתקופה מוגדרת. במקביל, הריבית הנקובה תיקבע בשיעור נמוך יותר, מהשיעור שהיה נקבע בלי מתן הסוכריות הנוספות.
כיצד יש לרשום את העסקה ומרכיביה?
התקינה הבינלאומית מציבה דרישה בסיסית, שלפיה הדוחות הכספיים ישקפו את המהות הכלכלית של העסקאות שהחברה ביצעה, ולא את העטיפות שבהן היא עטפה אותן. לכן, כאשר נחתם חוזה לביצוע עסקה כוללת, נדרש לזהות בנפרד כל מרכיב בר-זיהוי, ולרשום אותו לפי תוכנו הכלכלי.
בהתאם לתפיסה המונחת ביסודה של שיטת הריבית האפקטיבית, כל הסוכריות וההפתעות שמקבל המלווה מהוות תחליף לריבית, ולכן יימדדו בשווי ההוגן, ויובאו בחשבון בקביעת הריבית על ההלוואה. לכן, אין לרשום את עמלות הקצאת האשראי ופתיחת תיק ההלוואה כהוצאה שוטפת במועד קבלת ההלוואה, אלא נדרש לפרוס אותן לאורך תקופת ההלוואה לפי שיטת הריבית דריבית.
בדומה לכך, הנחות מסחריות שמעניק הלווה למלווה בתמורה להלוואה, וכחלק בלתי נפרד מהמשא-ומתן שנערך לקבלתה, מהוות אף הן תחליף לריבית, ולפיכך לא יקוזזו ממחזור המכירות של הלווה, אלא יובאו בחשבון בקביעת שיעור הריבית האמיתי, שהיה נקבע אילו לא ניתנו ההפתעות הנוספות.
* הכותב הוא מנהל המחלקה המקצועית בשיף הזנפרץ ושות' רואי-חשבון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.