איריס דרור: "אני זו שהמלצתי לשרי אריסון להשתחרר מהיחצ"ן רני רהב - צעד שהועיל מאוד לתדמית שלה"

(הקראתי לאיריס דרור קטעים נבחרים מציטוטים המתפרסמים נגדה. מבטה שידר חוסר נוחות). "אני מתעלמת מכל הרוע הנשפך מעל דפי העיתונות מגורמים חסרי שם שמרגישים מאוימים ממני. נכון שאני בן אדם לא קל, תובענית עם עצמי כמו גם עם אחרים, וזה לא שונה מבכירים אחרים בעולם העסקי. אבל, כשמדובר באישה חזקה שהצליחה, העיתונאים יצטטו רק תכונות שכל מיני מקורות קנאים בחרו בהן כדי לתאר אותי, ולא יציינו מילה על פועלי ועל הצלחותיי. אני מודה שאני אסרטיבית ואמביציוזית, ומה רע בזה?".

לא השלמת את התואר האקדמי שלך.

"אני לא נופלת מאף אחד ברמה האינטלקטואלית. אבל, אם חסרה לי בחינה אחת מלימודי הבי.איי. באוני' ת"א, יתקפו ויגידו שאין לי השכלה אקדמית, ושזה לא מקובל בעמדות מפתח במשק, למרות שיש בהחלט גברים כאלה. תמיד יכתבו רק חלקיק אמת בתוך ים הביקורת וההשמצות. למזלי, אני לא מתרגשת מכל זה. יש בי לוחמנות ואני לא אדם של 'רובריקות'. אני חושבת תמיד מחוץ לקופסה ולא הולכת בתלם, גם אם זה מעורר ביקורת".

טענו נגדך שכל זה רק תפאורה, ושבפועל את שונה מהערכים שלהם את מטיפה - להבין, להקשיב ולאהוב.

"אני מתמודדת עם הטענות המרושעות בעזרת הידיעה שלא הייתי יושבת כאן אם לא הייתי מביאה תוצאות מעולות בכל תפקידיי בקבוצה. שום דבר בדבריי ומעשיי בתשע שנות עבודתי כאן אינם רק תפאורה, ומי שמכיר אותי לעומק יודע שזה האני מאמין שלי - שאיפה לשלום ולשקט עם כל המקיפים אותי. אני מודעת לחוסר הפרגון כלפיי ולכך שלא כולם בקבוצה אוהבים אותי. אבל מה שחשוב לי זה שאני יודעת בדיוק מי אני ושזכיתי למעמדי ביושר ובהגינות. על עשייתי יש קונצנזוס ועל מעמדי יש שיגידו שאני האדם הנכון במקום הנכון. נכון שיש ימים טובים יותר וימים לחוצים וטובים פחות, וזה משפיע על כל אדם, גם עליי כמובן. אבל אני לא בוטה בדיבורי כלפי עובדיי ועומדת מאחורי הצוות שלי, שסומך עליי ונשאר איתי לאורך השנים".

איריס דרור, האישה שפיצחה את הנוסחה כיצד להתקרב לשרי אריסון, הפכה תוך שלוש שנים לאחת הנשים החזקות ב"כוורת של שרי". היא מכהנת כנציגתה הרשמית של בעלת הבית בכל החברות, ויושבת בדירקטוריונים של שיכון ובינוי, תעשיות מלח ובנק הפועלים. דרור היפה, 45, נחשבת לאשת סודה של אריסון, יד ימינה וחברתה הקרובה. עד היום סירבה להתראיין ואף לא הגיבה על כל הביקורות שנכתבו נגדה בעיתונות. זו הפעם הראשונה שהיא מדברת בגילוי לב על עצמה ועל מעמדה.

משרדה המהודר והאלגנטי מרוהט בצבעי לבן וסגול האהובים עליה. "אני מרגישה בחדר כמו בסלון ביתי, עם הספה והכורסאות המרופדים ברכות ועם הכריות הסגולות, מנורות הקריסטל ושולחן העבודה ששופץ והפך למלאכת אומנות". המעמד הבכיר והנוח שלה, כמניעה תהליכים ומהלכים בכל הקבוצה, לא ניתן לה לדבריה "בגלל חברות ביני לבין שרי, אלא בגלל חריצותי, מסירותי ויכולתי הרבה. אני הולכת קדימה, רואה הזדמנות ולוקחת אותה".

איך את חווה את העבודה בצמוד לאריסון?

"אני מרגישה מוחמאת ושמחה, שנפלה בחלקי זכות לעבוד ליד אישה מאוד ערכית, רתומה לעשייה חיובית, בעלת כוח ועוצמה ומקרינה חום כשרי אריסון. אין ספק שזה מחמיא לי שהיא בחרה בי וסומכת עליי. אני מקשיבה לה בהערכה רבה, כי שרי מקדימה את זמנה בחזונה ורואה למרחקים איך יתפתחו הדברים ולאיזה כיוון לפנות. לא תמיד היא פופולרית, והאמת שלה מעוררת לפעמים ציניות, ובכל זאת היא אומרת כל מה שהיא חושבת ואני מתחברת לזה, כי גם אני כזאת.

"לפני כשלוש שנים, כשדיברנו לראשונה על שפה ותקשורת חדשים, על קודים אתיים ושקיפות מעבר לרווחים, על שמירת איכות הסביבה והירוק, לעגו לה העיתונאים ואמרו שבבנקים הירוק היחיד זה דולרים. היום כבר מבינים שהעולם העסקי הולך לכיוון הזה, שבארץ היא הובילה - של הקיימות, המשלבת שלושה יעדים מרכזיים: חברתיים-אנושיים, סביבתיים וכלכליים.

"אני בעצמי אישה עוצמתית, וזו הזדמנות מאוד גדולה בשבילי להשפיע באמצעות כוחה והשפעתה של שרי. היא לא מרגישה מאוימת מאנשים עוצמתיים ודעתניים, אלא להיפך, וזה עוד פן בגדולתה. אני נהנית מכך שאני יכולה איתה להיות עצמי - דעתנית, לא חוסכת את עמדותיי, ולכן תמיד יש בין שתינו דיאלוג מאוד פורה. אני מודעת לעוצמה שיש בלעבוד בצמוד לשרי, אבל מסתכלת על זה ביתר הרחבה, להוביל ביחד משהו גדול".

איך התחברתי עם שרי

כבר תשע שנים שדרור מטפסת משלב לשלב בקבוצת אריסון. היא החלה את דרכה כמנהלת ארגון "מהות החיים" בזרוע הפילנתרופית, שבו הייתה אחראית להעברת המסר של אריסון בסדנאות והצגות על דמיון מודרך ומודעות עצמית, בפני עשרות אלפי ילדים. התוכנית זכתה להצלחה, אך גם ספגה ביקורת מצד אנשי חינוך, בטענה להשתלטות הניו אייג' על מערכת החינוך. ב-2006 מונתה לנציגת הבעלים.

איך התחברת לשרי אריסון? אומרים שמי שעזר לקשר ביניכן זה בעלך.

"אז אומרים. זה נכון שהכרנו הודות לבעלי, שלמד איתה בבית הספר היסודי בר-כוכבא, אבל לא היה בכך שום קשר לעבודה. כאשר שרי חזרה לארץ מלימודיה בתיכון בחו"ל התגבשה קבוצה של שמונה זוגות מהיסודי, ואני הייתי רק אחת מהחבר'ה שנשארו בקשר מאז. הם לא אנשים מוכרים, אבל מצבם הכלכלי מצוין, גם כי באו מבתים מסודרים, ואנחנו מבלים עם שרי ובעלה כחברים מהשורה. נכון שככל שהתחברנו, שרי ואני, התחלנו לנסוע לחו"ל ביחד עם המשפחות וזה תמיד כיף. אני גם נוסעת איתה לחו"ל לצרכי עבודה".

טוענים כלפייך שפיצחת את הנוסחה כיצד להתקרב לשרי אריסון, ושהגעת למעמדך רק בזכות חברותכן.

"איזה שטויות. התקרבנו זו לזו רק ככל שנקף הזמן, בשלב מאוחר יותר, בזכות נושאים משותפים שעניינו אותנו. אנחנו חברות טובות רק מחוץ לשעות העבודה. למזלי אני לא מתבלבלת בין שרי החברה לבין שרי הבוסית, שמאמינה ותומכת בי, כי הצלחתי להגשים את המטרה שהוטלה עליי כמנהלת הפרויקטים החשובים לה יותר מכל וחשובים לי מאוד.

"עוד לפני בואי לקבוצה עסקתי בלימודי שפה חדשה ומודעות, לימודי תעודה הוליסטית ורפלקסולוגיה, עברתי הרבה חוגים וסדנאות בתחומים שהיו נושא לשיחות ביני לבין שרי - על מודעות, תורות המזרח, קבלה, ריברסינג , ניו אייג'. עברתי טיפול פרטני שעזר לי לצמיחה והתפתחות אישית, ופתח חסמים שהיו בי, רגשיים ופיזיים. זה עזר לי לעבוד על עצמי ולהאמין שאני ראויה ושווה, ורוצה טוב ועושה טוב, גם אם קורה לפעמים שאני טועה. אני מתחברת לאמת, לרגש, לישירות ולאותנטיות. זה מקשר ביני לשרי, שהיא בדיוק כזו ועוד יותר ממני".

ובכל זאת, איזה ניסיון היה לך שהתאים לעבודה בקבוצת אריסון? היית סוכנת מכירות בחברה אופנה, עבדת בתחנת הרדיו קול חי, בתשדירי הבחירות של קמפיין מרצ ולבסוף כדוברת משחקי המכביה ב-2001, ומיד לאחר מכן נכנסת לקבוצת אריסון.

"במהלך פגישותינו החברתיות שמעה שרי על משיכתי לנושא המודעות, ובדיוק פתחה את הארגון הפילנתרופי 'מהות החיים', ואז הציעה לי לקחת זאת תחת חסותי. הוכחתי לה את יכולותיי בעבודה בהיקף רחב, ובכל פעם הוטלה עליי עוד משימה, להיות נציגתה בהנהלות חברות ומועצות מנהלים ומנהלת פרויקטים בקרן המשפחתית על שם טד אריסון. הפעם הראשונה שממש נבהלתי הייתה כששרי הציעה לי לקחת תחת אחריותי הבלעדית את פרויקט 'התקשורת והשפה'. היא זיהתה בי את היכולת ואמרה: 'את תעשי את זה בענק'. עם האמון הזה שלה והאישיות שלי פשוט קפצתי למים. הרגשתי שבזכותה יש בי כוח ואומץ. וחשתי נאמנות ומסירות טוטאלית לשרי ולקבוצה".

רק לפני שלוש שנים נחשבת ל"כוח העולה" בקבוצת אריסון, וכיום את נחשבת ל"כוח החזק בקבוצה". איך צברת כל כך הרבה כוח ועוצמה בתקופה כל כך קצרה?

"זה נכון שאני מניעה תהליכים ומהלכים ומשפיעה על הרבה דברים בקבוצה, אבל ביומיום אני לא נותנת דעתי למושג כוח, ומייחסת זאת יותר לעוצמה. כוח הוא שימוש לא נכון במעמד. הכוח והעוצמה מעצימים אותי, וזה מה שמניע אותי. אני מרגישה גם כמודל חיקוי של ניהול, דרך חיים והתנהלות.

"אומרים שאני האישה החזקה בקבוצה, מלבד שרי, כמובן? או.קי. אז קיבלתי את המעמד, השגתי אותו וגם - לקחתי אותו. כוח לא משכר אותי, אין לי שיכרון כוח. אני רואה הזדמנויות, ולוקחת אותן".

מדברים הרבה על "כוורת הנשים" של אריסון.

"כשמדובר על אישה הממנה בקבוצה שלה נשים מוכשרות, דומיננטיות ובעלות כישורים למשרות בכירות, מכנים זאת 'כוורת', למרות שבכל אחד מהגופים יש לצערי תמיד יותר גברים מנשים. גם בדירקטוריון בנק הפועלים, שיש בו יותר נשים מאשר בכל הבנקים, שש במספר, יש 14 גברים. אם היה מדובר במינוי רב של גברים למשרות הבכירות היו קוראים לזה לול תרנגולים?".

אין כאן שום כפייה

אף פעם אחת לאורך שיחתנו הארוכה, שנמשכה הרבה יותר מכפי שתוכנן תחילה, לא איבדה איריס את שלוות רוחה ולא הביעה כעס או התנגדות להשיב בגילוי לב, גם כשהשאלות לא היו קלות. היה לה חשוב להדגיש שאת הרעיונות להחדרת החזון של אריסון לכל חברות הקבוצה היא זו שגיבשה, לאחר שקיבלה את אישורה של הבוסית. היא מבצעת, וכולם כאחד מחויבים להיענות.

דרור הנחילה לכל הקבוצה את "שפת הארגון", מושגים ספציפיים שיזמה ושאליהם מתייחסים בקבוצה כאל "מילון". המילים שמרכיבות אותו הן: "שואפים" במקום "רוצים", "רותמים" במקום "כופים", "מבקשים" במקום "דורשים", ו"אנחנו" במקום "אני", שימוש אינסופי במושגים כ"אור" ו"אהבה", וכדומה.

יש הטוענים כי מדובר ב"צנזור לאומי" ו"משטרת מחשבות". הכנסת את הרעיון ב"בום" חזק לאלפי עובדים בבנק, בתעשיות מלח, בשיכון ובינוי ובשאר החברות - דבר שעורר לעתים סערה וגרם להשמצות נגדך בתוך הקבוצה. אנשים אמרו שלא תמיד התחברו למסר, כי הרגישו שהופכים אותם לרובוטים. את מצטערת על כך?

"אין כאן שום כפייה. מי שלא רוצה להשתמש בשפה, במושגים החדשים - לא חייב. לא כולם משתמשים בזה במסמכים, בדיונים ובשיחות. השימוש במושגים כ'משטרת מחשבות' ו'צנזור לאומי' הם המצאה תקשורתית, שראתה בזה משהו סקסי ופיקנטי. הדברים יצאו מהקשרם. מה שכתבו בעיתונים זה כל כך לא נכון. ניסיתי להסביר שהגישה המילולית שלנו פירושה שלא איריס דרור עושה הכול, אלא יש צוות ותוכן משותף, ולכן זה 'אנחנו', ולא 'אני'.

"אין שום מילון (מגחכת), פשוט שלחנו לעובדים ולמנהלים כמה דוגמאות כהצעה. השפה זה לא רק המילים, זה חולש על הקיימות, על התדמית והאסטרטגיה. יש עוד הרבה נדבכים בעניין, מעבר למילים ולמושגים, שיצאו בהמשך. זה ה'טיקט' שלי: שיפור התדמית של כל הקבוצה".

את משלמת מחיר על הכוח שצברת בקבוצת אריסון?

"כן, יש גם מחיר להצלחה, למעמד ולעוצמה. אני מעדיפה לא להשתמש במילה כוח, כי יש לה קונוטציה מאיימת ואלימה. עוצמה הוא מושג נכון יותר, שבא מבפנים. אני לא קישוט ולעולם לא אהיה. אני מאמינה במה שאני עושה מאחר ואני עוצמתית, ושמחה שבורכתי בכך וראויה לכך. אני לא מתנצלת על הפוזיציה שאני יושבת בה כיום".

שילמת מחיר גם מבחינת המשפחה?

"השררה לא מהווה מבחינתי טריגר לחיי האישיים. אני גוררת בעקבותיי חברות מבית הספר היסודי שבו למדתי בצפת, והחברים סביבי כיום אינם ידוענים. המשפחה, בעלי - עופר, המבוגר ממני בשבע שנים וחצי, שזה אידיאלי, בעל חברה ליבוא פלסטיק וגומי לתעשייה - מתחלק איתי במטלות הבית. יש כמובן עוזרת בכל יום, כי העבודה שלי נמשכת שעות ארוכות ולעתים קרובות אני בחו"ל. אהבתי הגדולה היא שני ילדיי - גל בן 20, שמשרת בסיירת מובחרת, ומאי, בת 17, תלמידה באליאנס, שאני יודעת שלא תמיד קל לה כשאימא איננה. אבל אני מאוד גאה בה והולכת להופעות הג'ז שלה, מבשלת לה בכל יום כשאני בארץ, ובעיקר מכינה את עוגת השוקולד האהובה עליה. כשעליי לקבל על עצמי עוד אחריות - כמו הטיפול בכל יחסי הציבור בארה"ב ואירופה עבור הקבוצה - אני מביאה בפני כולם את המחיר שישלמו ואת ההנאות שזה יעניק לכולנו".

עמדת העוצמה זימנה לך גם מאבקי כוח.

"זה נכון, ובמאבק הזה אני מרגישה שזה היה מוצדק והצעד שהמלצתי לשרי לבצע - להשתחרר מהיחצן רני רהב ולהביא דוברים פנימיים לכל חברה, הועיל מאז מאוד לקבוצה ולשרי עצמה. הרגשתי שכדי להתנהל באופן נכון ולבוא לידי ביטוי כקבוצה עסקית ופילנתרופית, חשוב ששרי תשנה את האסטרטגיה ותיפתח לתקשורת למען שינוי תדמיתה הציבורית.

"לאחר שרני רהב עזב, בהמלצתי המלאה, ויצרנו שלוחה שלמה של דוברות תחת אחריותי, כל תדמיתה של שרי והקבוצה שונה. היא מתראיינת בפתיחות, אינה מגבילה ראיונות של אחרים היודעים להביע את חזונה, וזכתה עתה בדירוג של 'יפעת' למקום השני בתקשורת חיובית. זה בהחלט שונה מהעבר. אני לא מכחישה, ומודה ומאשרת שאני המלצתי לשרי לבצע את המהלך מסיבות מקצועיות וענייניות. שרי היא שהחליטה, כמובן, בשלב הסופי ומינתה אותי לעמוד בראש המערך. אני לא פוחדת ללכת עם האמת שלי ועובדה שהיו קשיים ואי נעימויות וזה הגיע גם לעיתונות וודאי גרם גם לביקורת נגדי. אז יש מחיר, אז מה?".

מי נחשב בעינייך כמודל לחיקוי?

"אבא שלי, אברהם זילברמן, שנפטר לפני שלוש שנים, בן 84, היה דמות התייחסות מאוד רצינית לגביי. הוא היה בתחילת דרכו אינסטלטור ועבד בחברת 'חרות', שלימים הפכה ל'שיכון ובינוי'. כשמוניתי ב-2006 לדירקטוריון החברה בקבוצת אריסון, הרגשתי שסגרתי מעגל ביני לבין אבא וזה ריגש אותי מאוד. מאוחר יותר, ב-63', הוא בנה את מלון "מצפור" בצפת ועד שמלאו לי 12 גרנו במלון שאמי ניהלה ביד רמה והוא היה על הפיננסים. כשצפה שצפת הופכת לעיר אחרת, פחות תיירותית, החליט לפרוש ואנחנו כמובן בעקבותיו. היינו חילונים מסורתיים. קידוש בשישי, החגים. אבא השפיע עליי לכיוון הערכים והמשמעת, וממנו למדתי שצריך לרצות, להתאמץ, לתכנן תוכנית ואז לא לוותר ולהגיע למימושה".

ולאן פנייך עכשיו?

"אני חושבת שיש לי עוד הרבה פסגות שאני רוצה לכבוש בקבוצה - הישגים תקשורתיים, עשייה בנושא הקיימות. אבל היום אני יודעת שאוכל להצליח גם בלי שרי, בכל מקום. אני מאמינה שהדברים מגיעים לפתחנו ומבחינתי רק השמים הם הגבול".