עו"ד יגאל ארנון: "לא נפגעתי מהמשבר. אז היו לי 100 מיליון ועכשיו 30 מיליון. גם אם אפסיד יותר זה לא אסון. אם יהיו לי 4 מיליון, לא יספיק לי?"

קצת אחרי שניתן פסק-הדין, שקבע כי עו"ד יגאל ארנון, 80, הוא הבעלים של 1% ממניות סלקום, שהוחזקו בנאמנות בידי חברו לשעבר שלמה פיוטרקובסקי, מסכם ארנון בכמה משפטים את המאבק שנמשך שנתיים וחצי בערכאה המחוזית, ומבהיר כי אינו חושש גם מפני ערעור לעליון, אם יוגש. "זכיתי בתיק ביום שהגשתי את כתב התביעה", הוא אומר בביטחון שמאפיין אותו לאורך קריירה בת 55 שנה. "זו הסיבה שלא הפסדתי משפט בימי חיי. אם לא הייתי בטוח שהלקוח שלי צודק, לא הייתי לוקח את התיק".

- היו לך גם הפסדים.

"אני לא זוכר שהיו לי אפילו 10 הפסדים ב-55 שנות עריכת-דין".

בראיון בלעדי ל"גלובס", מדבר ארנון על הטעות שעשו חלק מהטייקונים, שבגללה מצאו עצמם במאבק הישרדות מעייף, נותן למשרד האוצר עצות כיצד להתמודד עם המשבר הכלכלי ולסייע לטייקונים בלי להרגיש פראיירים, ומקונן על מדינת ישראל ועל הפוליטיקה ש"פשטו את הרגל". ורק על פיוטרקובסקי אין לו הרבה מה לומר.

"לא ממש נפגעתי מהמשבר"

- האם גם אתה נפגעת מהמשבר הכלכלי?

"לא ממש. לא נפגעתי, כי לא לקחתי הלוואות בשביל לקנות את המניות והנכסים העסקיים שיש לי. את מניות כלל-ביטוח, שייסדתי אותה, קיבלתי במתנה מבעלי ההון לאחר שייצגתי אותם מול אייזיק וולפסון, שהיה היהודי הכי עשיר באנגליה, ומול כל חברות הביטוח שעשו יד אחת בשביל לקנות את החברה, ובסוף אני קניתי אותה. בתמורה קיבלתי 25% מהחברה. בנכסים אחרים השקעתי מכספי, ללא הלוואות. אז אם לפני המשבר היו לי 100 מיליון, עכשיו יש לי 30 מיליון. זה לא נקרא להיפגע מהמשבר. גם אם אפסיד יותר זה לא אסון. אם יהיו לי 4 מיליון, זה לא יספיק לי? יספיק בהחלט".

הונו האישי של ארנון נאמד ביותר מ-50 מיליון דולר, עוד לפני שכוללים בו את מניית סלקום ואת הדיבידנדים שהוא אמור לקבל בגינה. נדמה, כאילו הוא נולד עם כפית של זהב בפה, וחי חיי מותרות מאז ומעולם. אלא שההפך הוא הנכון. ארנון החל את דרכו כנער חסר כול, שבנה את הונו אבן על אבן במו ידיו.

ארנון נולד בתל-אביב. אביו, שמאי (וינברג) ארנון, עלה מרוסיה בצעירותו. אמו, אסתר לידר, היא בת למשפחת לעלוב, שהתיישבה בארץ-ישראל כבר במאה ה-19, והקימה את חסידות לעלוב. בשנותיו הראשונות, חיה משפחתו ברווחה כלכלית. אביו היה איש עסקים אמיד, בעל מפעל טקסטיל מצליח, שייצר מפות ודיוקנאות רקומים. המשפחה, בת ארבע נפשות - אביו, אמו, ארנון ואחיו הצעיר - גרה בדירת חמישה חדרים בתל-אביב. ארנון בן ה-5 ניגן בפסנתר.

יום אחד הפסנתר נעלם, ואיתו החיים שאותם הכיר ארנון עד אותו יום. אביו הפסיד את כל הונו לאחר שלקח מהבנקים אשראי של 10,000 ליש"ט, הון עצום באותה תקופה, כדי לייצר תמונות רקומות של הנסיך אדוארד השמיני, שהיה אמור להיות מוכתר למלך אנגליה - אך ויתר על המלוכה למען מיסוד יחסיו עם פילגשו ואליס סימפסון, גרושה אמריקנית מבולטימור. כך "הפכנו לעניים מרודים".

אמו של ארנון עזבה את אביו עם שני בניה, והשלושה עברו להתגורר בדירת שני חדרים עם סבתו בירושלים. "למדתי בגימנסיה בירושלים, עם כל העשירים והאריסטוקרטיה של רחביה, והסתרתי מהם את מצבי הכלכלי. היה לי מעיל חורף ישן ובלוי, אז תמיד באתי לגימנסיה ראשון, תולה את המעיל במקום נסתר ונכנס לכיתה לפני שיראו שהמעיל שלי. אחר-הצהריים יצאתי ראשון מבית-הספר, ורצתי מהר הביתה כדי שלא יראו איפה זה".

כדי לסייע קצת בפרנסת המשפחה לימד ארנון שיעורים פרטיים. "לימדתי ילד של נגר, שהיה לא מרוכז. החזקתי לו את האוזניים מעל הספר, וככה הוא למד ויצא עם ציונים טובים. תמיד עשיתי איזו עבודה כדי להרוויח קצת כסף".

לעשות עסקים בלי הלוואות

ארנון הילד למד לקח לכל החיים. "מה שקרה לאבי הותיר בי טראומה. מאז ועד היום לא לוויתי שקל. בתחילת הקריירה שלי כעורך-דין, אחי רצה ללמוד באוניברסיטה וביקש ממני שאחתום לו על ערבות בסך 1,000 שקל. אמרתי לו 'על ערבות לא אחתום לך, אבל אתן לך 1,000 שקל, כי 1,000 שקל יש לי היום, אבל אני לא יודע מה יהיה לי מחר'. זה הכול. כך ניהלתי את כל העסקים שלי".

את מה שהוא למד על בשרו, הוא חושב שאילי ההון של היום לא למדו, או הספיקו לשכוח. "הטייקונים של היום קונים את מלון פלאזה, ולווים 80% מהכסף בשביל זה. בסוף מלון פלאזה שווה 10% ממה שהוא היה שווה, ואין להם כלום. כמעט כולם היום ממונפים. זו דרך לעשות עסקים?"

- הם לא צפו את המשבר הכלכלי.

"תמיד יש משבר. גם אם המשבר היה בחצי עוצמה, זה היה דבר נורא עבור 'הממונפים'. זו אמירה מאוד משונה לומר, ש'המשבר הפתיע אותם'. כל כלכלן יודע שכלכלה הולכת בעליות ובירידות, כי כל מה שעולה מוכרח לרדת, וכל מה שיורד כנראה יעלה ברבות הימים. אבל כשהערך של הכול קפץ, איש כבר לא שם לב ולא היה אכפת לו ממה שעלול לקרות. כולם אמרו 'אני רץ מהר לקנות', אנשים התקוטטו על מניות. שכחו שכל 10-15 שנה יש משבר".

למרות שחלק מבעלי ההון היו הרפתקנים, ארנון סבור שעל המדינה לעזור לטייקונים ולאנשי עסקים שעלולים ליפול בעקבות המשבר. אלא שלפי התוכנית שלו - אין מתנות חינם. זה יעלה להם. "השאלה היא לא אם אני עוזר לאדם לעבור מהיום למחר. השאלה אם לעזור בכסף תלויה בבעל העסק - אם הוא מציג תוכנית שאתה חושב שיכולה להצליח, אז אין סיבה לא לסייע לו. להפך, זו הזדמנות. אך במידה שהדבר יצליח, המדינה תהיה שותפה לרווחים.

"אני לא מכיר היטב את התוכניות של האוצר, אך אם המדינה הייתה עושה תוכנית של מה העסקים שיש סיכוי שבעזרה ממשלתית הם יתאוששו, ושההתאוששות תכלול גם תוספת של עבודה לעובדים, המדינה צריכה וגם חייבת לעזור להם. והיא חייבת גם לקבל רווח אם הדבר יצליח.

"שיעשו קופה נפרדת של המדינה, עם תקציב של כמה מאות מיליונים, ויאמרו 'את הכסף הזה ניתן רק למי שמביא דבר בעל ערך, דברים שיכולים להתרומם. ושיהיה ברור שהמדינה הופכת לשותפה שלו'. לו הייתי בא למישהו ואומר לו 'אין לי כסף לזה, אבל אני רוצה שתשקיע בזה ותהיה שותף שלי', האיש היה שוקל אם הסיכון שווה את ההשקעה ואת הרווח שעשוי לצמוח לו. זו התנהלות עסקית נכונה".

- מדינה צריכה לחשוב כמו איש עסקים?

"רק כך. אין דרך אחרת. היא צריכה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לשקם את הכלכלה".

"אני רואה את הממשלה ואני אומלל"

ביום שלישי שעבר הושבעה ממשלת נתניהו, אך יגאל ארנון לא חוגג את המאורע. ההפך. "אני רואה את הממשלה ואני אומלל כפי שלא הייתי בימי חיי", הוא אומר.

- מדוע אתה חש כך?

"כי למרבית האנשים שיושבים היום בכנסת ובממשלה לא הייתי נותן לנהל את העסקים שלי. אז איך הם ינהלו מדינה? אני לא יודע מה יהיה גורל המדינה לטווח הרחוק, אלא מה יהיה מחר בבוקר. תהיה לנו קטסטרופה. בין הפוליטיקה לכלכלה פעורה היום תהום גדולה. הפוליטיקה הישראלית מרכזה היום הוא הקיום של המדינה, ולא קיומה הכלכלי".

לדברי ארנון, גם אם המצב הביטחוני ישתפר, מצב המדינה יהיה בכי רע. "הסיבה לכך היא שהפוליטיקה שלנו נראית סמרטוטית. אנשים שלא מבינים בכלום תפסו משרות חשובות, והם יהיו אחראים על האוצר ועל מצבנו הכלכלי".

הראיון המלא עם עו"ד ארנון - היום בגיליון פסח של עיתון "גלובס"