עוד לא נפתח חלון למזרח-התיכון

רעם תותחי משבר

אם לא יתרחש שינוי דרמטי ברגע האחרון, קיץ 2009 יסמן אבן דרך עגומה: שנתיים שלמות שבהן לא התקיימה ולו הנפקה ציבורית אחת של חברת היי-טק ישראלית. ההנפקה האחרונה של חברה כזו הייתה של וולטייר ביולי 2007, כך שזו הבצורת הארוכה ביותר מאז 1992, אז החל גל ההנפקות הישראליות.

בניגוד לשיממון הישראלי, מצליחות להסתנן לנאסד"ק חברות טכנולוגיה ויותר מכך - מרבית ההנפקות (כן, יש כמה בודדות כאלה, תתפלאו) הן של חברות מסקטור זה. מאז תחילת השנה הונפקו בוול סטריט בסך הכול ארבע חברות, מתוכן שלוש חברות היי-טק: רוזטה סטון (יצרנית תוכנות שפות), ברידג'פוינט (ספקית שירותים מקוונים בקולג'ים) ו-Changeyou.com (יצרנית משחק וידיאו סינית).

ארבע החברות גייסו 1.1 מיליארד דולר - בהשוואה ללא פחות מ-43 הנפקות ראשוניות שהתרחשו ב-2008 ובהן גויס סכום כולל של 28 מיליארד דולר. אנחנו אפילו לא מתחילים לדגדג את 2008, שלכשעצמה לא הייתה שנה להתגאות בה.

מנהלי חברות הטכנולוגיה והחתמים, כך נראה, תפסו אומץ. מתוך כל החברות שהגישו תשקיפים ומתכננות הנפקה, יש 20 חברות היי-טק ובהןSolarWinds , OpenTable ו-DigitalGlobe (שתי הראשונות, מעניין לציין, מתכננות להנפיק בבורסת ניו יורק ולא בנאסד"ק). לפי נתוני תומסון רויטרס זהו הסקטור הפעיל ביותר, ואפריל היה אם כך החודש העסוק ביותר (ככל שניתן להגדירו כך), מאז יולי 2008.

פעמוני אופטימיות

והנה, פעמוני האופטימיות מתחילים לצלצל. בנקאים מזדרזים לספר כיצד בדינמיקה של המשברים, במחזוריות שלהם, תמיד השוק הראשוני הוא זה שמתאושש מוקדם יותר, מכיוון שהמשקיעים שמחים להשקיע בחברות צמיחה רווחיות, שיש להן חוב נמוך. ומי מתאימות לכך יותר מאשר מניות הטכנולוגיה?

מזל שיש גם בנקאים אחרים, קצת יותר ריאלים, שאומרים שאם היה עליהם להמר, הרי שעד 2010 לפחות לא תהיה אפילו הנפקה ישראלית אחת של חברה טכנולוגית בנאסד"ק. שבעליות בשוק אין כדי להעיד דבר, ואין מה לאוורר תשקיפים. הם יישבו על המדף עוד תקופה ארוכה.

השאלה היא לא אם השוק פתוח או לא, השאלה היא כמה חברות ישראליות פרטיות קיימות, שמוכרות ב-15 מיליון דולר לרבעון - כ-60 מיליון דולר לשנה - והן רווחיות. ואם יש, כמה מתוך הקבוצה הזו הצליחו להפגין שיעורי צמיחה גם ברבעון הרביעי של 2008, שהיה קשה במיוחד וגם ברבעון הראשון של 2009 - בהם מרבית הסקטורים איבדו גובה. כמה מהן הצליחו להתבדל וללכת נגד השוק.

רשימת הישראליות המחכות להגיע לפרקן, כל אותן חברות שמקוות להפוך לציבוריות, לא השתנתה מהותית בחודשי המשבר והיא כוללת את אייבלסטר, קופרגייט, אופטיר, וינטגרה, סופרדריבטיבס.

לרשימה אפשר להוסיף גם את אנ-טריג שבונה על 2010, ובדוחק רב גם את סטארהום מקבוצת קומברס טכנולוג'י, שעוד מקווה לצאת לדרך חדשה כשהחברה-האם שלה תואיל סופסוף לפרסם את הדו"חות המתוקנים שלה אחרי שלוש שנות נבירה בספרים. סטארהום עוד רחוקה מהנפקה, שאחרת שחר פלורנץ, המנכ"ל שלה לשעבר, לא היה מוותר על אופציה להרוויח מיליוני דולרים ועוזב להיות סמנכ"ל הכספים של קבוצת שטראוס. כלכלה ישנה כנראה בטוחה יותר היום.

מחכים לנס

ההערכות הן כי בקיץ יספוג השוק מכה נוספת, שהרי מרבית ההתאוששויות ממשברים הן בצורת W ולא בצורת V - כלומר, תהיה עוד ירידה לפני שתהיה עלייה. האשראי הבנקאי הרי לא גדל לפתע, ואם גם הרבעון השלישי והרביעי של 2009 יהיו לא פשוטים, זה יקרין על 2010. ובכלל, המוסדיים מתעניינים בימים אלה בעיקר בהנפקות זכויות באירופה ולא בטכנולוגיות. שם הם כבר נכוו מספיק.

בין אם תהיה עוד ירידה או לא, התאוששות מסוימת של צנרת ההנפקות בחו"ל צריכה לגרום לנו להביט בגלובוס ובסטטיסטיקות ולגלות שישראל אינה טבור העולם. השנה היו רק ארבע הנפקות מכל קצווי עולם בנאסד"ק. ישראל מהווה רק 1%-2% מעוגת ההנפקות, על אף שהיא המדינה הזרה המובילה מבחינת היקף ההנפקות שלה.

אפילו בשנים מדהימות כמו 2005 או 2006 היו רק 5 הנפקות ישראליות בממוצע, וכמעט כולן הניבו תשואה שלילית למשקיעים. אם כך, אין לנו אלא להגיע למסקנה העגומה הבאה: אם ב-2009 תתרחש הנפקה של חברת טכנולוגיה ישראלית, אפשר יהיה להגדיר זאת כנס ולהוריד בפניה ובפני החתמים שלה את הכובע. *