כוחן גנבה את ההצגה

גם נדמה לפחות שפחת משמעותית מספר השופטים בכנס, במיוחד הבכירים שבהם. רוב השופטים שהיו והשתתפו בפאנלים השונים, התעקשו לצטט חקיקה ופסיקה בנושא הפאנל, מבלי להוסיף תובנות או דעות שיצדיקו את השתתפותם. אפילו השופטת ורדה אלשיך לא רשמה התבטאויות חריגות או פליטות-פה.

2. מי שגנבה שנה את ההצגה היא השופטת חיותה כוחן, שעמדה בראש הרכב השופטים של חיים רמון. ההופעה - תרתי משמע - של כוחן הפכה לשיחת היום בקרב באי הכנס, לרבות אלו שלא נכחו במושב בנושא המשפט והתקשורת. בעוד כולם התייחסו להופעה החיצונית של כוחן, איש לא התייחס כמעט לתוכן דבריה.

לא נותר אלא לחתום על כל מילה שאמרה כוחן בכנס (וגם בהכרעת הדין המוצדקת של רמון): כמעט כל כלי התקשורת ניסו להביא לזיכויו של רמון וכשלו בכך. רובם אף ביצעו עבירות פליליות חמורות, כמו שיבוש הליכי משפט ופרסום עדויות וראיות שניתנו בדלתיים סגורות, ובכך נחצו קווים אדומים. כוחן הודתה שהשופטים צורכים תקשורת, אך התקשורת אינה מסוגלת להטות משפט מקצה אחד לשני.

כוחן נשאלה אם לדעתה משפט רמון מנע את קידומה. תשובתה - "הקידום האישי שלי לא עבר לי בראש" - היתה מתחמקת, אבל נדמה שהיא אומרת הכל.

3. מדי שנה מתחזקת המסקנה שעורכי הדין הצעירים באים לאילת בגלל ה"דיל" המוזל במלונות, ונכנסים לשמוע רק מספר מושבים מועט. עבור עובדי המדינה ההשתלמות אינה נחשבת לימי חופש. ומעל לכל, הכנס מוגדר כהשתלמות מקצועית ולכן מוכר כהוצאה לצרכי מס. זה מסביר אולי כיצד גם השנה נרשם מספר שיא של משתתפים, למרות שהמצב הכלכלי נותן את אותותיו גם במשרדי עורכי הדין.

4. צודק שר המשפטים נאמן באומרו שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, היה צריך להימנע מדבריו על אביגדור ליברמן, לפיהם לא היה ראוי כי ימונה לשר. מזוז אמור להעניק לממשלה ייעוץ משפטי ולא ייעוץ אתי-ציבורי. חבל שבכך העניק תחמושת לתומכי ההצעה לפצל את סמכויות היועץ, ובראשם היוזם דניאל פרידמן.

מחוץ לפרוטוקול

יש מעט צדק פואטי בכך שפרידמן חוזר לפרסם מאמרים ב"ידיעות אחרונות". מי שכתב בדמגוגיות על "משפח רמון" ולא הצליח להרוס הרבה במערכת המשפט, למרות העזרה הרבה שקיבל מעיתון זה, נאלץ כעת לשוב לכור מחצבתו.