בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע הבוקר (ב') את שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, בגניבת סכום שנע בין 1.6 ל-2 מיליון שקל מהסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) ומוסדותיה, בעת שעמד בראשה בשנים 1998-2005.
"אילולא פתח הוא, יו"ר ההסתדרות, את השער רחב בפני כל אותם בכירים שהפכו את מחלקת הנהלת החשבונות של הארגון לקזינו - אפשר ופרשת השחיתות היתה נמנעת", פסקה השופטת ברכה אופיר-תום.
הירשזון הורשע ב-4 פרשות של גניבה בידי מנהל, מירמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון: התשלומים החודשיים שהתקבלו במעטפות מזומנים (1-1.2 מיליון שקל), כספי הנסיעות לחו"ל (400-650 אלף שקל, זוכה מכ-100 אלף שקל נוספים), מענקי החגים (160 אלף שקל) וכספי התרופות (72 אלף שקל).
הוא זוכה משתי פרשות נוספות של גניבה ומירמה: מימון שתי מערכות פריימריז (600 אלף שקל) ומימון קבלת פנים בגני-התערוכה (30 אלף שקל).
כן הורשע בשתי פרשות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות: החזרים על ארוחות השחיתות במסעדות יוקרה בסופי שבוע (כ-63 אלף שקל), והחזרים על הוצאות ארוחות במזנון הכנסת (כ-53 אלף שקל) - ובמקביל זוכה מפרשת החזר הוצאות על קנסות ודו"חות התנועה שקיבלה הוולבו הממשלתית שלו, אישום שהתביעה זנחה.
ריבוי גירסאות
"עיקר בעייתו היה ריבוי גירסאותיו והשינויים שחלו בהן חדשות לבקרים", מיצתה השופטת אופיר-תום את פסיקתה. "אותן 3 גירסאות שהעמיד - לא זו בלבד שהתישו האחת את רעותה, אלא שגם סתרו זו את זו עד שלילת כל אפשרות לאמץ ולו אחת מהן. כך גירסת הפנסיה שהמירה את גירסת ההכחשה הטוטאלית עליה התעקש לאורך כל 5 חקירותיו במשטרה; וכך גירסת התגמול שהמירה את גרסת הפנסיה בסיכומי ההגנה", קבעה השופטת.
לדבריה, "האבסורד עלה מכל אחת מהגירסאות כשלעצמה; קל וחומר מהעמדתן זו לצד זו או מצירופן יחדיו. שאם עמדו לו זכויות של פנסיה שלא מוצו, מה טעם ראה להסתיר עובדה זו מפני חוקריו במשטרה? ואם עמדה לו זכותו לתגמול בגין עבודת ההתנדבות שלו בהסתדרות, מה ראה לסבך עצמו בגירסת הפנסיה, שלא היו לה ידיים ורגלים בחומר הראיות?... מה מנע ממנו להורות על חישובה של הפנסיה בתוך זמן סביר? אך מובן מאליו הוא כי הפגם הצורני או האסתטי המעוגן בדרך הנטילה חייב להשליך על המהות".
יותר מכל, הוסיפה השופטת, "קשה היה לקבל טענת תום-הלב שהעלה, בבואו להסביר את אי-מעורבותו בפרשת השחיתות שחגגה באותם ימים בהסתדרות ובבנותיה".
כזכור, בחקירתו במשטרה הכחיש הירשזון כל קבלה של כספים מקופת הע"ל. רק בבית המשפט הודה בקבלת מעטפות הכסף לביתו, ובהן כספי התשלומים החודשיים. הכחשתו הגורפת ביחס ליתר האישומים הפכה להכחשה חלקית, כשביחס לרובם הוא טוען כי היה הצדקה לקבלת הכספים והמימונים, אך הוא מצר על הדרך בה קיבל אותם.
הירשזון טען כי לא ידע על המעילה בהע"ל, כך שבוודאי לא היה חלק ממנה, וכי אנשי הכספים מידרו אותו מהנעשה בהסתדרות. "השיטה של השלכת אחריות על כתפיו של עובדיה כהן, או אחרים, עברה כחוט השני לאורך עדותו של הנאשם", קבעה השופטת.
בדחותה את גרסת ה"לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי" של הירשזון, קבעה: "בלט ניסיונו של הנאשם למזער ולהקטין מעורבותו בנעשה בהסתדרות. טענתו כי צפה על המתרחש מלמעלה - אין בה כדי להועיל לו, גם אילו אמת בה. מנהל ו/או דירקטור נושאים באחריות עליונה למתרחש בתאגיד שבניהולם, והדברים ברורים. שאם לא כן, מה טעם בישיבתם שם?"
בכל מקרה, קבעה השופטת, הירשזון היה "יו"ר דומיננטי, מעורב ומתערב, שיודע ומכיר את כל הפרטים, קטנים כגדולים; ושמחלק הוראותיו לכל מי שנמצא בדרכו, איך ומה לעשות בכל דבר ועניין".
גירסאות סותרות
גם בנוגע לאישום השני על קבלת החזרי הארוחות במירמה קבעה השופטת, כי הירשזון כבש את עדותו ומסר במשפט עדות שונה מזו שמסר בחקירתו, מבלי שהסביר את הסיבה לכבישתה.
בנוסף, ציינה כי גירסתו לא התיישבה עם עדות מזכירותיו (שלא תיאמו לו ארוחות בסופי שבוע ולא קבעו לו פגישות עבודה בכנסת). "הנאשם ידע כי בהיותו עומד בראש סולם הפירמידה בתאגיד, לא יעז מי מבין עובדי הנהלת החשבונות של הע"ל לבדוק התנהלותו בסופי שבוע, אם פעל בהן למען התאגיד, אם לאו, גם לא את ארוחותיו במזנון הכנסת", קבעה.
התובעים בתיק היו עוה"ד אלי שורץ-שואף, לילך שלום, ארז ריכטנברג ורוני מודריק מפרקליטות מחוז תל-אביב. (ת.פ. 40138/08).
וינרוט: נערער על פסק הדין
שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, הגיע הבוקר לאולם בית המשפט מלווה ב-3 בניו וביועץ התקשורת שלו, מוטי שרף, אך בלא חברים. כשהוקראו עיקרי הכרעת הדין (המשתרעת על כ-180 עמודים) הוא השפיל את ראשו ומבטו. העונש המרבי לו חשוף הירשזון הוא עד 7 שנות מאסר. הטיעונים לעונש יחלו להישמע בעוד 10 ימים.
סניגורו, עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, כבר הודיע: "נערער על פסק הדין. אני חולק על זגזוג הגירסאות עליו דיברה השופטת. מעבר לכך הירשזון זוכה מפרשיות הנוגעות לגניבת 800 אלף שקל, כך שנקבע שהוא גנב 1.2 מיליון שקל, שזה הסכום שהשיב להע"ל בטרם החלה פרשת ההגנה".
מקורבי הירשזון אמרו היום, כי אמציה בונר, שהודה בגניבת כ-3.5 מיליון שקל בפרשה, קיבל 40 חודשי מאסר. "זה סכום גבוה יותר ממה שהירשזון גנב לפי פסק הדין והשיב להע"ל, וצריך כאן לזכור כי למרות הקביעות של בית המשפט, הירשזון עבד והגיע לו שכר. זו לא גניבה קלאסית. השופטת תצטרך להביא זאת בחשבון", אמרו המקורבים.
הערכות: הפרקליטות תבקש 5 שנות מאסר
ב-18 ביוני יחל שלב הטיעונים לעונש במשפטו של הירשזון. בפרקליטות צפויים לבקש מבית המשפט לגזור עליו כ-5 שנות מאסר בפועל. כזכור, לאחר שהנאשם המרכזי השני בפרשה, עובדיה כהן, שהיה מנהל אגף הכספים בהע"ל, נידון ל-56 חודשי מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון, אמרו בפרקליטות כי הירשזון צריך לרצות עונש לא פחות חמור. בפרקליטות טענו אז כי הסדר הטיעון של כהן מציב רף ענישה ברור לנאשמים בכירים אחרים בפרשה, ובראשם הירשזון.
העבירה החמורה ביותר בה הורשע הירשזון היא גניבה בידי מנהל, שעונשה הוא עד 7 שנות מאסר. עם זאת, נדיר מאוד שבתי המשפט גוזרים את העונש המקסימלי הקבוע בחוק. לחובתו תילקח בחשבון העובדה שהורשע בשורה של עבירות נוספות, ויותר מכך - העובדה שעמד בראש ההיררכיה.
שיקול נוסף להחמיר בעונשו יימצא בכך שיתר 6 הנאשמים בפרשה נטלו אחריות למעשיהם והודו באשמה, במסגרת הסדרי טיעון, והירשזון נותר היחיד שהתעקש לנהל משפט הוכחות. עם זאת, שיקול זה לא צפוי להוות נדבך משמעותי בגזר הדין.
ככל הנראה, השיקול המרכזי שיילקח לזכותו של הירשזון הוא מצבו הרפואי. כידוע, הירשזון אינו מצוי בקו הבריאות. פרקליטיו יבקשו להתחשב גם בשנים הרבות בהן פעל למען הציבור בתפקידיו השונים, וכן בעובדה שהוא נשפט כבר על-ידי התקשורת שגרמה לו עוול בסיקור הפרשה. בנוגע לעניין אחרון זה, כבר התייחסה השופטת ברכה אופיר-תום באחד הדיונים, כשאמרה להירשזון: "אני זוכרת מסעות בעיתונים נגד נאשמים אחרים, ולצערנו אני לא רואה שזה חריג בהרבה ממקרים אחרים".
חושפת הפרשה: "המחירים ששילמתי היו כבדים מאוד"
"תחושת שליחות ליוותה אותי מרגע חשיפת הפרשה. הרגשתי מאוד נכון ונקי לאורך כל התקופה, ולכן פסק הדין לא הפתיע אותי". כך אומרת היום ל"גלובס" מעיין אגם (52), לשעבר מזכירת האיגוד המקצועי בהסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), שחשפה את פרשת השחיתות שהסתיימה היום בהרשעתו של שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון.
"זו אמנם בשורה שבית הדין אמר את דברו והצדק יצא לאור, אבל אין בי שמחה לאיד. אני יכולה לנשום סוף-סוף אחרי תקופה קשה, אבל אין בכך תחושת סיפוק. המחירים ששילמתי היו כבדים מאוד", אמרה אגם.
הפרשה החלה במאבק אישי של אגם לתנאי עבודה טובים יותר עבורה ועבור חבריה. "מבחינתי זו לא פרשת הירשזון, זו פרשת הע"ל, כי היתה דרך פעולה של מערכת שלמה, של הנהלה שמורכבת יותר מאדם אחד", אומרת מעיין. "7 שנים עבדתי שם וראיתי שהמערכת עבדה בצורה של שלטון פחד והתעללות בעובדים, וזה היה הטריגר הכי גדול שלי לפעול. כשהיו גזרות דרקוניות על תנאי העבודה של העובדים, החלטתי לפעול משפטית, ואז הגיעו אליי אינפורמציות ומידע מעובדים שהבינו שאני מוכנה להילחם. לאט-לאט ראיתי שהפאזל נבנה, ובסוף גיליתי תמונה איומה - שבמקום ארגון עובדים זה ארגון שעושק עובדים".
בתחילת המאבק הוחרמה אגם על-ידי הארגון. "חוץ מההוצאות הכספיות שהיו לי, שילמתי מחיר מאוד כבד מבחינה נפשית. לעובדים היה אסור לדבר אתי, ונאלצתי לנהל את המאבק לבד. אני אם חד-הורית, ולבן שלי לא היתה אימא באותה תקופה".
לפני כ-6 חודשים פוטרה אגם מתפקידה בהע"ל. לדבריה, "לא היתה סיבה לפיטורים. פניתי לבית הדין, והחזירו אותי לעבודה. בעקבות המאבק שלי ובמקביל לו התחלפה ההנהלה, וגם ההנהלה החדשה מסיבותיה לא רצתה אותי במערכת. זה ברור שזה קשור למאבק שלי. בפועל לא יכולנו להמשיך לעבוד יחד, אז הגענו להסכמה שאני מפוטרת".
למרות המחירים ששילמה והביקורת שיש לה על המדינה, "שאינה מגנה מספיק על חושפי שחיתויות" - אגם מבהירה כי גם היום היתה פועלת בדיוק באותו אופן. "אין מי שיגן היום על חושפי שחיתויות. אין הגנה לאנשים שנמצאים בארגוני עובדים, אבל מצד שני אדם שיש לו תחושת שליחות יכול לעשות רק את מה שהתחושה הפנימית שלו אומרת כדי להיות שלם עם עצמו. אני לא יכולתי לפעול אחרת. היום הייתי עושה את אותו הדבר".
היום מנסה אגם לבנות לעצמה חיים חדשים בתחום האומנות. "באוקטובר אני עושה תערוכה בגלריה בתל-אביב הציורים שלי מראים את האור שיוצא מתוך הכאב", אמרה.
כתבות
ני"ע
