למנהלים בעמק הסיליקון שלום

הדעות חלוקות בשלב הזה של השנה באשר לשאלה אם ההנפקות הראשוניות חוזרות או לא. יש גופים ששמחים להקיש משש הנפקות מתחילת השנה בנאסד"ק, רובן של חברות טכנולוגיה, שימים טובים הגיעו. אחרים, שהם כנראה הריאליים יותר, משוכנעים שאין מה לדבר בנושא עד 2010-2011. כך או אחרת, כולם משוכנעים שההנפקות הראשוניות של חברות היי-טק ובכלל מעבר לים עוד ישובו ביום מן הימים. מה לא ישוב? חלום ההתעשרות המהירה בהנפקה של המנכ"לים והמייסדים.

בשנים 1999-2000, חברות ישראליות רבות הונפקו בנאסד"ק והפכו את המייסדים והמנכ"לים שלהן למיליונרים בן-לילה, לא רק על הנייר. מאוחר יותר, התברר שהחברות הללו הונפקו בשוויים מופרזים, והאוויר יצא מהן. בהנפקות החמות במיוחד לקחו חלק גם מקורבים, שרכשו מניות במחירים אפסיים לפני ההנפקה, נתחים שתורגמו למיליוני דולרים בהמשך.

היום, כבר אי אפשר להנפיק כל דבר. פרק הזמן שלוקח לחברות עד ליציאה להנפקה התארך בשנתיים-שלוש ובזמן הזה חלקם של המנכ"לים והמייסדים מדולל. שכן בבואם לחפש מימון נוסף לחברה, ה-Term Sheet - התנאים שהם מסכמים עם המשקיעים - כבר לא יהיה כבר לטובתם.

אבל זו לא הסיבה היחידה. לפי מחקר שערכה חברת הייעוץ Presidio Pay Advisors, החברות עברו היום למודלים הגיוניים יותר, והמנכ"לים והמייסדים שומרים על אחוזים קטנים בחברות כאשר הן יוצאות להנפקה ראשונית בהשוואה למה שהיה לפני 7 שנים. כלומר, זו גם דרישת המשקיעים.

האחוז החציוני אותו שומרים היום מנכ"לים-מייסדים בחברות הוא 3%, לעומת 10% ב-2002. כאשר המנכ"ל איננו מייסד, האחוז החציוני נותר 1% - בדומה לתחילת העשור. השחיקה הזו באחוזים משמעותית למדי להונם האישי של המייסדים.

יש הגורסים כי העובדה שיש למנכ"לים ולמייסדים אחוזים נמוכים יותר, גורעת מהזיקה הישירה שלהם לבעלי המניות. כאשר למנכ"ל יש 20% ממניות החברה, האינטרס שלו זהה למחזיקי המניות מהציבור. כאשר הוא מגיע עם אחוזים מדולדלים יותר, קשר הגומלין נחלש. זה לא רע בהכרח, כי כאשר מנכ"ל מחזיק נתח גדול מתעוררות בעיות קשות אחרות שקשורות בגרעין שליטה והשפעה על הדירקטוריון.

חברת הייעוץ גילתה עוד, כי בשנים האחרונות יש למנהלים נטייה ליטול יותר אופציות, שהופכות לרכיב משמעותי יותר בחבילת השכר שלהם. כן, אותו מכשיר שאיבד מקסמו בעקבות פרשות בקדייטינג על סוגיהן, נמצא בעיצומו של קאמבק.

החשש הוא שהעלייה באחוז האופציות גורמת לניגוד אינטרסים מובנה עוד יותר בין המשקיעים והמנהלים. ב-2002, למנהלים היה חיבור חזק יותר לרצון להשיא ערך שכן 85% מהאחזקות שלהם היו מורכבות ממניות, והיתר מאופציות. ב-2008, כ-40% מהנתח שלהם בחברה הוא באופציות. מנהל בעל אופציות עשוי לעתים להעדיף מדיניות שמגדילה את הסיכון העסקי. בעל מניות יעדיף לעתים מדיניות שמרנית.

מעניין, שהביקורת הציבורית על חבילות השכר בשנים האחרונות, ובעיקר אחרי פרוץ המשבר הפיננסי בוול סטריט ותום עידן הבונוסים השמנים, לא עבדה במיוחד. אמנם, הבונוסים השנתיים ירדו ב-25% מאז 2005 לפי נתוני פרסידיו, אך משכורת הבסיס החציונית של המנכ"לים עלתה ב-24%. כלומר, בסיכומו של דבר, חבילת השכר לא השתנתה באופן מהותי.

מצד שני, יהיה מוגזם לחשוב שאי אפשר יותר להתעשר משכר או מאופציות מכיוון שהמנכ"לים מחזיקים באחוזים נמוכים יותר. קחו לדוגמה את מנכ"ל HP, מארק הרד, שמבקר בימים אלה בישראל.

הרד הוא שכיר שנכנס לנעליה של המנכ"לית קארלי פיורינה והוא נושא על גבו תואר משמעותי הקשור בשכר: הוא המנהל המתוגמל ביותר בעמק הסיליקון, עם חבילת שכר של 26 מיליון דולר ב-2008, כולל משכורת בסיס ובונוסים.

לפי "מרקורי ניוז", משכורות מנהלי האזור, בעיקר של חברות היי-טק, איבדו גובה בשנה החולפת, כמצופה, אבל לא באופן קריטי. המצב יכול היה להיות גרוע יותר. חבילת השכר החציונית בה תוגמלו המנהלים נפלה ב-5.6% ל-2.2 מיליון דולר, בעוד שבשוק הרחב יותר, בחברות ה-S&P 500, הירידה הייתה של 7.5% ל-8 מיליון דולר. בתעשיית השירותים הפיננסיים, למשל, הירידה הייתה חדה מיוחד, של 38.5%, כשחברות שלמות נמחקו והמשכורות איתן.

לראשונה, מרבית מנהלי חברות עמק הסיליקון - 150 במספר - קיבלו מענקי אופציות כולל מניות חסומות ומניות תלויות ביצוע בשווי חציוני של 309,259 דולר. אופציות אלה היוו 25% מהתשלום הכולל למנהלים.

אם כך, מנהלי עמק הסיליקון לא חטפו מכה קשה. העניין הוא שהם לא יכולים להיות בטוחים שאם המשבר לא יחריף בהמשך, גם ב-2009 חבילות השכר שלהם לא ישתנו באופן מהותי. לא בטוח שחברות ההיי-טק יוכלו להמשיך להצדיק חבילות שכר שמנות גם אם החברה עושה חייל בעוד שתעשיות אחרות מורידות את קנה המידה. *