המדיום היא המסר

נתחיל ברשימת המצאי: מלחמת המפרץ, הצונאמי באסיה, הוריקן קתרינה ו"אסונות רבים נוספים", האירוע המוחי של אריאל שרון, המשבר הפיננסי הגלובלי, נפילות מטוסים, מותו של אביה ועוד. את כל אלה, על-פי ספרה ועל-פי ראיונות שהעניקה לשני כלי תקשורת רבי תפוצה, חזתה שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, מבעוד מועד.

ומה עשתה אשת העסקים אריסון עם המידע יקר הערך שנפל בחלקה? בספר ובחלק מהראיונות היא הסבירה שהיא לא רצתה להשתמש במידע המוקדם שהיה לה, למשל על המשבר הכלכלי הצפוי, כדי להרוויח. "לפני כשנתיים קיבלתי מסר שבו נאמר לי להכין את עצמי לקריסה העומדת להתרחש. התגובה שלי לא הייתה כלכלית. לא מיהרתי למכור את נכסיי כדי להימנע מהפסדים או לנסות להרוויח, אלא המשכתי בדרכי ביתר שאת", היא כותבת בעמ' 15.

נניח שההסבר הזה מניח את הדעת, ושאריסון לא רצתה להפוך לעשירה עוד יותר. מדוע, לכל הפחות, היא לא מנעה מהבנק שבשליטתה להפסיד כסף כה רב - הרבה יותר מכל בנק אחר בארץ - כתוצאה מאותו משבר? הרי, לדבריה, כשקיבלה מסר על תקלה צפויה במערך המחשוב של הבנק, היא כן עדכנה בכך את היו"ר, דני דנקנר. מה מנע ממנה לזרוק לכיוונו גם איזה רמז קטן, בעיתוי המתאים, לגבי ה-MBSים (ניירות הערך מגובי המשכנתאות)? ואם היא עמדה למכור את שיכון ובינוי, ורק דקה לפני ההסכם חזרה בה מסיבות כלשהן - לא היה מקום לעדכן בכך את המנכ"ל דאז, אורי שני?

ובכלל, אם יכולות חיזוי העתיד של אריסון לא מובילות אותה לשום פעולה - מונעת או אחרת - מהו ייעודן בחייה? לגרום לה לפרוץ בבכי שאיש ממכריה אינו מסוגל להבין? לאפשר לה להגיד בדיעבד - אחרי שאלוהים מסיר את צו איסור הפרסום שהטיל - "אני ידעתי לפניכם"?

אבל נעזוב רגע את העבר, שאותו, כפי שכבר ראינו, אריסון כה מיטיבה לחזות. מה לגבי העתיד? איך זה שבאף ראיון היא לא נשאלה על המועד שבו יסתיים המשבר, לפי הידוע לה? הרי זו שאלה סטנדרטית שמופנית היום כמעט לכל מנכ"ל, גם אם הוא לא מתיימר לטעון שיש לו כוחות על-טבעיים. איך זה שהתחזית היחידה שעוד ניתן היה לחלץ ממנה הסתכמה במשהו בנוסח "יהיה רע לפני שיהיה טוב"? - נוסחת קסם שמשמשת בווריאציות כאלה ואחרות אין-ספור שרלטנים לדורותיהם, מהקוראים בכוכבים ועד לקוראים בקפה.

אפשר היה להניח לשרלטנות שמייצגת הגישה של אריסון, או לפחות להתייחס אליה ביתר סלחנות, לו היה מדובר באמת בתופעה יוצאת דופן. אבל האמת היא שעל אף שאריסון עצמה היא כמובן חריגה בעושרה ובעוצמתה הכלכלית, הגישה והשיח שאותם היא מייצגת תופסים תאוצה בקרב חלקים גדולים בציבור.

זהו שיח שבו חוסר היכולת להתמודד עם המציאות המורכבת מיתרגם לגישה שטחית של טובים מול רעים ("עולם חדש" מול "עולם ישן" במונחים של אריסון), שבו "חיבור לעצמי" הוא שם קוד לאגואיזם צרוף, "שליחות" היא מגלומניה (שליחותה של אריסון, למי שהחמיץ, היא "להוביל את עם ישראל", עמודים 20 ו-74 בספר), ואת העובדות ואת הניתוח הרציונלי של תהליכים מחליף בו גבב של קלישאות חלולות.

זהו המסר שאותו מוכרת אריסון בראיונות שהעניקה, ובספר שכתבה, וגם אם אתם מוכנים להמשיך ולהפקיד את כספכם בבנק שבבעלותה, או להשקיע במניותיו, את המסר הזה אסור לקנות ממנה. **

דוברת קבוצת אריסון, שנשאלה אם בחברות הציבוריות עודכנו על המסרים השונים, מסרה: "כפי ששרי אריסון חזרה ואמרה, כל החברות הציבוריות מתנהלות על-ידי הדירקטוריון, והצוות הניהולי המקצועי של החברות הוא כמתחייב. שרי אריסון לא מעורבת בניהול של אותן חברות".