השווקים עצבניים, ובצדק

סרי הביטחון זקוקים תמיד לאישורים ולחיזוקים מהסביבה. עושה רושם שכך התנהגו גם שוקי המניות והסחורות העצבניים מאז מארס. כאשר המחירים עלו, המשקיעים ניפחו את החזה. החדשות הכלכליות איומות ונוראות, אבל פחות איומות מהחודש שעבר, הם אמרו לעצמם. אבל כמו כל הטיפוסים החלשים, שריטה קלה, וכבר המשקיעים מתחילים להתייפח כילדים.

שוורים אמיתיים לא נרתעים

איך אפשר להתייחס לירידה הקלה בשווקים מאז השבוע שעבר? מדד 500 S&P, שהתאושש ביותר משליש, ירד ב-6% בלבד. השווקים המתעוררים ירדו בפחות מ-10%, אחרי שכמעט הכפילו את עצמם. שוורים אמיתיים לא היו נרתעים מתנודות כאלה.

העובדה שכל-כך הרבה משקיעים שואלים אם זהו סוף הגאות, מראה כמה מעטים האמינו בה מלכתחילה. איך לפרש את כל זה? אין כמעט ספק ששוקי המניות התקדמו יותר מדי.

אחת השגיאות תהיה לחשוב שתיקון במחירי הסחורות והריביות (תשואות) הוא סיבה למסיבה. הם אמנם יציעו הקלה בטווח הקרוב, אחרי שאיימו להרוג את ההבראה בתחילתה. אך אם המגמה הזו תימשך, היא עלולה לבשר עתיד כלכלי קודר: אולי תקופה בנוסח יפני - ירידת מחירים וביקוש מדוכא.

התרחיש הזה נשאר אפשרי למדי: הצרכנים נשארו ממונפים מדי והבתים שלהם עדיין מאבדים ערך. חברות ברחבי העולם עדיין ייהנו ברבעון הנוכחי מבקרת עלויות. אך הרווחים יהיו השנה נמוכים בהשוואה לשנה שעברה. ויש גם גבול לקיצוצים שחברות יכולות לבצע בעלויות התפעול שלהן. שולי הרווח בארה"ב למשל, כבר קרובים לממוצע של 50 השנים האחרונות. המשקיעים עצבניים יותר. הם מעולם לא היו צריכים להיות רגועים.