בשנה האחרונה אנו עדים לתהליך מרתק בעולם השיווק הפוליטי. הבחירות באיראן ובעיקר מה שהתרחש אחריהן והבחירות לנשיאות ארה"ב ובעיקר מה שהתרחש לפניהן, מעידות כי אנו מצויים בעידן חדש בנושא זה, שהשפעותיו מקיפות את העולם.
הקמפיין לנשיאות ארצות הברית של ברק אובמה היה שונה מכל הקמפיינים שלפניו בכך שהמועמד עשה שימוש חסר תקדים ברשת האינטרנט על מנת להעביר את מסריו בצורה ישירה לחברים ברשתות חברתיות שהתאגדו סביבו וסביב מה שסימל. כך הצליח אובמה לגייס תרומות ממיליוני אזרחים ותיקשר עם הבוחרים מעל לראשיהם של סוכנויות התיווך הרגילות.
דיווח בלעדי
מנגד, באיראן, לא רק שהאינטרנט שימש כר נרחב לפעילות שיווק פוליטית של המועמדים לפני הבחירות, הרי שאחרי הבחירות, במהלך הפגנות ההמונים נגד הזיופים, שימש טוויטר עצמו כאמצעי דיווח מרכזי (ולפעמים בלעדי) אודות המתרחש בהפגנות, וכך בנה את תודעת ההמונים (ואת תודעת כלי התקשורת) לגבי המהלכים הפוליטיים המתרחשים בתיאוקרטיה הקיצונית הזו.
נדמה כי רק לפני מערכת בחירות אחת או שתיים היינו עדים למגמה של ניהול בחירות מקצועני: מומחים למערכות בחירות, יועצי בחירות ואסטרטגים בעל רקורד מוכח בארצות שונות בעולם, נדדו ממדינה למדינה והביאו את בשורת הייעוץ הפוליטי למערכת הבחירות המקומית אליה נשכרו. לעתים הם גם הנחילו סיסמת בחירות או סלוגן, שבמערכות שונות נתפשו ככאלה שפיצחו את קהל המצביעים והביאו לסחף של קולות לטובת המועמד שלהם.
בחזרה לככר העיר
אלפי שנים אחרי שאזרחי יוון העתיקה הפסיקו להתכנס בכיכרות אתונה, והדמוקרטיה הפכה לדמוקרטיה ייצוגית (האזרחים מיוצגים באמצעות הנבחרים שהם הם מקבלים את ההחלטות), ככר השוק חוזרת לפעול, רק שהפעם מדובר במתחם הווירטואלי.
החשיבות הגדולה בעיני לתהליך הזה קשורה לחיבור מחדש של בני הנוער והצעירים להליך הדמוקרטי. אין זה סוד, ששיעורי ההצבעה בעולם המערבי יורדים עם השנים. פחות אנשים צעירים הולכים להצביע, יותר אנשים מגלים אדישות. דמוקרטיה נתפשה כעניין של זקנים, כעניין משעמם. חיבור של ההליך הדמוקרטי לעולמות צעירים, "מגניבים" של רשתות חברתיות, של זרימת מידע ושל שיתוף, טומנת בחובה את היכולת לחזור ולחבר את הצעירים לחשיבות ההשתתפות בהליך הדמוקרטי, בהצבעה, בלקיחת אחריות.
בין ככר טיאננמן לחוצות טהרן
בנוסף, במקומות בהן "הדמוקרטיות" של ההליך נתונה בספק - ראו מקרה איראן - אין כמו זרימת המידע ושיתוף המידע על מנת לחשוף את העוולות, ועל ידי כך למנוע את הנצחתן. האם דיכוי מרד הסטודנטים בסין במסגרת אירועי כיכר טיאננמן היה מתאפשר אילו התרחש היום? בספק רב.
גם בישראל ראינו ניצנים ראשונים של שיווק פוליטי 2.0 בבחירות האחרונות, למרות שהביצוע היה חלקי, מלאכותי ולא הצליח להיות מונע מאנרגיית המונים אמיתית. יש לצפות להתגברות המגמה במערכות הבחירות הבאות.
האתגר גדול אחר הוא האם נשכיל כמדינה וכחברה לנצל את המדיום ואת התופעה המדהימה הזו גם כדי לנסות ולהשפיע על דעת הקהל העולמית בעיקר כדי למנוע את הסחף בלגיטימציה של ישראל. אבל זהו נושא למאמר נפרד.
הכותב הוא מנכ"ל דפי זהב. שימש כחבר בצוות החשיבה של ועידת תקשורת ונתח שוק 2009
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
