שיחות עם מאזינים

1. עיתוי הדלפת פרשת האזנות הסתר של שולה זקן לאהוד אולמרט ועיתוי קבלת ההחלטה בעניין, מסבים חוסר נוחות מסוים. את ההחלטה להעמיד לדין אפשר להבין, שכן מדובר בהאזנה סיסטמתית במשך תקופה ארוכה, גם על-ידי שאר פקידות הלשכה.

בהודעה שפורסמה בשמו של ראש הממשלה לשעבר נאמר כי "לאולמרט אין שום טענה (כלפי זקן) בעניין זה". לא נאמר בה כי אולמרט ידע או אישר את ההאזנות. במהלך אחת מחקירותיו בפרשות האחרות, הפתיעו החוקרים את אולמרט כשסיפרו לו על מעשיה של זקן. ההפתעה נועדה לקבל את תגובתו הספונטנית. אולמרט ההמום השיב חד-משמעית: לא ידעתי ולא אישרתי.

בפרקליטות טוענים כי הראיות הישירות שבידיהם סותרות את התזה של הסכמה מלכתחילה, ולו משום שאולמרט לא ענה בחקירתו: "אין לי בעיה עם זה".

אולמרט, מיותר לומר, לא יעז היום לומר מילה רעה על זקן, שכן אם היא "תזמר" עליו בפרשות השונות, הוא עלול לבלות שנים רבות בכלא. לכן, אולי באוויר מרחפת התחושה שהאישום הזה נועד לסכסך בין אולמרט לזקן. לפי המסתמן, האישום יוכרע כנראה לפי השאלה האם הסכמה בדיעבד של המואזן "מרפאת" את היעדר הסכמתו מלכתחילה.

2. החיפזון של הפרקליטות בהגשת כתב האישום נגד רייצ'ל רז-ריסבי בפרשת ראשונטורס אינו מובן. אמנם הפרקליטות פעלה "לפי הספר": מרגע שנדחו טענותיה של ריסבי-רז בשימוע, יש להגיש את כתב האישום נגדה ואין סיבה להמתין. נכון גם שהעמדתה לדין אינה סותרת אפשרות שבה אולמרט לא יועמד לדין. זאת, משום שכתב האישום נגדה מבוסס בעיקרו על גירסאות מעורבים אחרים וכן על גירסתה שלה באשר למעורבותו של אולמרט בפרשת המירמה.

הוא אינו מבוסס על טענותיו של אולמרט בחקירה, שהכחיש כל מעורבות בטיפול בעניינים אלה, והכחיש כי היה מודע לפעולות שנעשו. לפיכך, פתוחה בפניו הדרך להוכיח בשימוע את היעדר המעורבות והמודעות שלו, מה שיביא לתיקון חלקו בפרשה בכתב האישום נגד רז-ריסבי.

ובכל זאת, כשמדובר בתיק כה רגיש והיחסים בין הפרקליטות לבין אולמרט וסניגוריו כה מתוחים, היה עדיף שהפרקליטות תמתין עוד מספר חודשים עד לתום השימועים של אולמרט וקבלת החלטה בעניינו.

טענתו הראשונה של אולמרט באישום הצפוי נגדו תהיה שיש לבטלו, משום שלא נערך לו שימוע ובשל התעמרות ורדיפה מצד הרשויות "הגנה מן הצדק". במילים אחרות, בזבוז זמן.

לא לפרוטוקול

סרט התעמולה "השופט" של רם לנדס על חותנו, הנשיא בדימוס אהרן ברק, לא גילה לנו דבר שלא ידענו. השפעתו של ברק במישור החוקתי-ציבורי, בה התמקד הסרט, ידועה לציבור. תמוהה לפיכך התעלמות הסרט מהשפעת ברק על המשפט הפרטי, שהיתה לא פחותה מהשפעתו במישור החוקתי, הגם שהיא פחות מוכרת לציבור הלא-משפטנים.

"בזכות" דוקטרינת הפרשנות התכליתית ומונחי שסתום כמו תום-לב, סבירות, תקנת הציבור ועוד, הוודאות בעולם המסחר והחוזים צנחה פלאים. יש כיום עורך דין שמוכן להתחייב כיצד החוזה שניסח יפורש על-ידי בית המשפט?