לעיתונאים מגיעה משכורת גבוהה

זה אומנם מגרה ומסקרן (ואם רוצים אכן אפשר למצוא גם צידוק מוסרי לחטט בשאלה איך החליט יוסי מימן לשלם כמה שהוא משלם למוטי קירשנבאום וירון לונדון), אבל זו בדיוק הדרך לעשות טעות.

טעות כפולה: פעם ראשונה, לפספס את השאלה איך בונים באמת מערכת תקשורת איכותית מועילה ששומרת עלינו, ולא כזו שאנחנו צריכים להישמר מפניה. ופעם שנייה להיכנע לייצר ולהאיץ את ציד המשכורות, שמתנהל כאן כבר 10 שנים מבלי שנבין שהפעלנו מנגנון הרס עצמי.

מציצנים וקנאים

עם יד על הלב: מה באמת מניע את ציידי המשכורות שמצליפים בטאלנטים של התקשורת? האם זו הדאגה שמא פריסת חובות או מחילתם מסבסדת המדינה גם חלק משכרו של גיא זוהר, או שמא זו בעיקר תערובת של מציצנות וקנאה?

האם אנחנו באמת מוכנים לנצל את פרשת ערוץ 10 כדי לאתגר את עצמנו ולדון בשאלה כמה צריך להרוויח עיתונאי? איך בכלל אמור להיקבע שכרו של פלוני? עד כמה נשאיר את זה לכוחות השוק ואיפה יימתח הגבול שבו נחליט להתערב?

יש שתי דרכים לדון בשאלות האלה. הראשונה היא זו שמקדשת את כוחות השוק. לפי אסכולה זו ישלם בעל שליטה לעובדיו כמה שהוא חושב שהם שווים לו. חד וחלק. כל עוד הוא מעסיק אותם כחוק וזה נעשה בהסכמה הדדית, אין שום סיבה להתערב, וכן, גם לא להתלונן.

הרגולציה שפועלת על בעלי ערוץ 10 (ובצדק) היא בתחום התוכן. אנחנו אמרנו להם: קחו זיכיון לשדר טלוויזיה, ובתמורה תנו לנו תוכן שמוגבל לתנאים מסוימים. מהרגע שעשינו את זה, אין לנו שום זכות להגיד להם כמה לשלם לעיתונאים שלהם בדיוק כמו שאין לנו זכות להגיד להם אילו שטיחים לקנות, באיזו תאורה להשתמש, או ממי לקנות מצלמות. שינהלו את הוצאות הייצור שלהם בעצמם. ההתערבות צריכה להיות רלוונטית לרגולציה, ואם עכשיו מתעורר ויכוח על השאלה מדוע לא עמדו בתנאים, זה באמת לא יהיה רציני לטעון שזה בגלל שהוציאו כסף מיותר על עיתונאים.

כדורגלן מרוויח פי 10 משופט

זה מוביל אותי לדרך השנייה לבחון את סוגיית שכר העיתונאים. בקוטב הנגדי של כלכלת השוק אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמה נכון לשלם לעיתונאי? או בעצם לשאול את עצמנו מה קרה לנו בתחום השכר?

האם זה סביר ששחקן כדורגל (שקבוצתו, אגב, נשענת גם על כסף ציבורי) יקבל פי 10 משופט עליון? האם נכון שזמרת בת 20, שהופיעה אתמול אצל צביקה הדר, תקבל למחרת יותר ממה שמקבל הרמטכ"ל בשנה? האם מאמן נבחרת ישראל בכדורגל שווה לנו באמת יותר ממנהל המחלקה שמטפל בנו בבית-החולים?

כדאי לפעמים להיגרר לפרובוקציה הזו כדי להבין שאם כבר נשארים באסכולה הדטרמיניסטית, אז בין אלה שאנחנו רוצים לשלם להם הרבה מאוד כסף נמצאים העיתונאים. השפעתם על חיינו גבוהה מדי, מכדי שנשאיר את העבודה הזו לכאלה שנאלצים להסתפק בשכר נמוך.

במילים אחרות, גם אם נבוא מכיוון כלכלת השוק וגם אם מהגישה המתערבת ביותר, אנחנו חייבים לעצור את העליהום על שכר העיתונאים. עיתונאים שמרוויחים הרבה כסף זה טוב. אלא אם החזון שלנו הוא מדינה שבה חלומו של כל ילד הוא להיות חבר בנבחרת "כוכב נולד 19", או מלגזן בנמל אשדוד. שם עוד מרוויחים היום בלי להתנצל.

משה פרל הוא מנכ"ל איגוד הבנקים והיה בעברו עיתונאי בכיר ב"מעריב" ואף ערך בעיתון את המדור הכלכלי.