ברננקי יודע איך לבצע את העבודה?

זו אולי לא היתה הופעה כה חשובה כמו הופעתו בתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" לפני כמה חודשים, אבל המאמר של בן ברננקי ב"וול סטריט ג'ורנל" השבוע עדיין חשוב וראוי לציון. הוא מייצג ניסיון נועז של הפדרל ריזרב לפנות לציבור רחב ולמנוע מראש חששות מצטברים באשר לאתגרים של המדיניות המוניטרית.

השורה התחתונה של ברננקי ברורה: "בסך הכל, לפדרל ריזרב יש כלים אפקטיביים רבים להידוק המדיניות המוניטרית כאשר התשקיף הכלכלי יחייב אותנו לעשות זאת". בהצגת טיעוניו, ברננקי מנסה קודם כל להבדיל בין מה שקרישנה גוהא מ"פייננשל טיימס" כינה ה"מתי" וה"איך" של המדיניות המוניטרית אחרי תקופה של פעלתנות קיצונית. שנית, ברננקי מספק אינדיקציות לכך שהפד יכול לנהל את שניהם בצורה מסודרת.

מתי? לא בקרוב

בניסוח אחר, ברננקי מאותת שהבנק המרכזי מודע לצורך לחזור ולהרגיע את השווקים לגבי היכולת שלו להשיג את האיזון העדין בין חששות מדפלציה ומאינפלציה. למטרה זו, ולעניין ה"מתי", הוא חוזר ומבהיר ששערי הריבית הנמוכים של היום יהיו מחויבי המציאות "לתקופה ממושכת".

לגבי ה"איך", הוא מציין שהאקזיט הסופי יהיה כרוך בשימוש בשני האמצעים, המחירים והכמויות, כדי לבטל את מאזני היתרות הגדולים שהפד מחזיק כעת, ו/או לנטרל את ההשפעה שלהם. ברננקי גם מזכיר לנו, ובצדק, שכמה ממסגרות האשראי המיוחדות של הפד ייסגרו באופן אוטומטי במרוצת הזמן. ולבסוף, הוא חוזר על חשיבות ההגנה על "עצמאות המדיניות המוניטרית".

בעוד שכל זה חשוב, זה עדיין לא בגדר חדשות גדולות. למעשה, ברננקי מאשר השקפה שרווחת יותר ויותר בשוקי ההון: לא תהיה העלאה מוקדמת של הריבית. כאשר יגיע הזמן להדק את המדיניות המוניטרית, רצף האירועים יתחיל בטיפול ביתרות העודפות. אך זה לא מספיק כדי להבטיח שארה"ב תוכל באמת לאזן היטב את סיכוני הדפלציה והאינפלציה.

כדי לעבור ממצב נחוץ למצב שיהיה גם "נחוץ" וגם "מספיק", צריך גם לחשוב על הפיל הגדל והולך שנמצא בחדר - העיצוב והניהול של המדיניות הפיסקלית. זהו תחום שבו יהיה צורך לאזן בין צרכים קצרי טווח לארוכי טווח בחלוף הזמן, ובכמה רמות - של ממשל מקומי, מדינתי ופדרלי.

נאומו של ברננקי הוא אכן אינדיקציה נוספת למפנה חשוב ומתמשך במדיניות האמריקנית: אחרי המעורבות הגדולה בייצובה של כלכלה מעורערת מאוד, הפד עובר ממושב הנהג אל מושב הנוסע.

כושר תגובה

בזכות הגמישות וכושר התגובה העדיפים שלו, הפד לקח על עצמו את התפקיד הראשי בתגובה למשבר, כאשר המדיניות הפיסקלית והמדיניות של רשויות אחרות (כולל ה-FDIC) ממלאות תפקידי תמיכה חשובים. כעת הגיע תורן של הרשויות הפיסקליות למלא את התפקיד הראשי, כאשר הפד והאחרות ממלאות תפקידי משנה.

השורה התחתונה: נכנסנו כעת לשלב שבו המדיניות הפיסקלית היא הגורם החשוב יותר בקביעת היכולת של ארה"ב לאזן את סיכוני הדפלציה והאינפלציה. כאן, המושבעים עדיין לא סיימו את דיוניהם.

מוחמד אל-אריאן הוא מנכ"ל קרן פימקו