ג'ון קיינס נגד ריקרדו דיוויד

אורי ליכט הוא ראש מחלקת המחקר בבית ההשקעות IBI

המשבר הכלכלי הגדול, חבילות הסיוע הענקיות ותנועות הכספים בשווקים מקנים לנו אפשרות נדירה לבדוק את נכונות התיאוריות של הכלכלנים הגדולים בעולם.

ג'ון מיינרד קיינס, הנחשב לאחד מגדולי הכלכלים המודרניים, טען בספרו "התיאוריה הכלכלית של התעסוקה, ריבית וכסף" שפורסם ב-1935 כי הדרך היחידה ליציאה ממשבר היא התערבות ממשלתית.

קיינס טען שהממשלה צריכה להיכנס לגרעון ודרכו להשקיע במשק על מנת לייצר צמיחה מחודשת. על פי התיאוריה של קיינס, השקעה במשק יוצרת מקומות עבודה חדשים אשר מובילים לגידול בצריכה אשר מובילה ליצירת מקומות עבודה חדשים וחוזר חלילה - בכך תבע קיינס את אחד המושגים החשובים ביותר בתולדות הכלכלה: המכפיל הקיינסיני.

בניגוד לדעתו של קיינס, טען דוויד ריקרדו, כלכלן בריטי נודע, הנחשב לאחד הכלכלנים המשפיעים ביותר בכלכלה הקלאסית, כי הזרמת כספים לשוק אינה יעילה מכיוון שהציבור מבין שהוא עצמו עתיד לממן בסופו של דבר את הגרעון הממשלתי ולפיכך יצפה להעלאת מיסים עתידית. הציפייה להעלאת מיסים עתידית, טען ריקרדו, צפויה להקטין את הצריכה ולהגדיל את החיסכון הפרטי. בעזרת טיעונים אלה טבע ריקרדו את המושג "שקילות ריקרדו".

ריקרדו מוביל

ארצות הברית לא נשארה אדישה למשבר והממשל האמריקני ברשות הנשיא החדש, ברק אובמה, הכריזו על סיוע כספי בהיקף 750 מיליארד דולר שיוזרמו לשווקים. הממשל האמריקני קיווה שכסף כה רב שיחזור לשווקים יעודד את הבנקים לחזור ולתת אשראי, ייצור מקומות עבודה חדשים ויתניע את תהליך המכפיל הקיינסיני אשר צפוי להוציא בסופו של דבר את השוק כולו מהמיתון.

אין ספק שהזרמת הכספים יצרה תחושה של יציבות ועזרה להחזיר מעט מן האמון האבוד למערכת הבנקאית אשר נחשב לאחד הגורמים העיקריים להתעצמות המשבר. מה שקברניטי הכלכלה לא צפו בארה"ב הוא שבעקבות המשבר והזרמת הכספים הציבור האמריקני דווקא ייכנס למגננה ויתחיל לחסוך.

בחודש מאי 2009 חסך הציבור האמריקני 6.7% מסך הכנסותיו - זהו נתון מדהים אשר שובר שיא חסכון בן 15 שנה אשר נשבר במהלך החודש. יתרה מכך עפ"י תחזיות עדכניות שיעור החיסכון הפרטי בארה"ב צפוי להוסיף ולעלות. צמיחת התוצר בארצות הברית, אשר מושפעת ברובה מהצריכה הפרטית של האזרח האמריקני, צפויה להיפגע ועל פי הערכות הקונצנזוס הצמיחה בארצות הברית בשנת 2010 תעמוד על 1.5% בלבד. אם כן נראה כי לפחות בארצות הברית המודל הריקרדיאני הוא שעובד עד כה. אך לפני שריקרדו יוצא לחגוג ניגש לבחון את התמונה בסין.

קיינס משיב אש

במקביל להחלטת הממשל האמריקני התקבלה בסין החלטה דומה להזרים כ-600 מיליארד דולר לשווקים הסינים על מנת לבלום את ההאטה ולחזור לצמיחה.

בסין השכילו להעביר חוק נוסף המחייב את החברות אשר נהנות מכספי הסיוע לרכוש תוצרת סין בלבד. (הממשל האמריקני ניסה להעביר חוק דומה בארה"ב אך ללא הצלחה). עפ"י הערכות אחרונות הכלכלה הסינית צפויה לצמוח בשיעור של כ 8% ב 2009 ולחזור לצמיחה דו ספרתית כבר ב- 2010.

נראה כי הכסף הרב שממשלת סין הזרימה לשווקים, במקביל לחוק המחייב לקנות "כחול לבן" סיני, אכן מעודד את הכלכלה הסינית ועוזר להגדיל את הצריכה הפרטית ומגדיל את התוצר הלאומי. נראה כי כאן המודל הקיינסיאני הוא שנותן את הטון.

ומילה שלנו

הזרמת הכספים של המדינות הגדולות הייתה הכרחית על מנת לעצור את המשבר העולמי שרק הלך ותפח. אנו מעריכים כי בשנים הקרובות נמשיך לראות את ארצות הברית מתמודדת עם ההשלכות החמורות של המשבר,בשעה שסין תחזור לצמיחה דו ספרתית כבר בשנה הבאה. התומכים של קיינס וריקרדו ימשיכו להתעמת על הפתרונות האידיליים ובהחלט ייתכן כי המשבר הכלכלי הנוכחי יהיה אחראי לתיאוריות הכלכליות החדשות של העולם הגלובלי.