המשבר לא עבר, רק החליף כתובת

המשבר הפיננסי בארה"ב לא עבר, הוא פשוט החליף כתובת. החובות עברו מהמגזר הפרטי לממשל.

הכלכלה האמריקנית נמצאת בנקודת מפנה; הירידה הנמשכת בצריכה הפרטית ושיעור האבטלה הגבוה שינו את המבנה הכלכלי של ארה"ב. השילוב בין חבילת התמריצים הענקית של אובמה, והירידה בהכנסות ממיסים, יביאו, ככל הנראה, לגירעון בשיעור 13% מהתמ"ג בשנה הנוכחית, 12% יותר מאשר בשנת 2007. המהלכים של אובמה אומנם מיתנו את המשבר, אך ההשלכות הן ארוכות טווח.

למרות המדיניות הפיסקלית המרחיבה, והנדיבות הממשלתית כלפי גופים פיננסים חסרי אחריות (עיין ערך AIG), המיתון בארה"ב עמוק והשפעתו על שאר העולם גדולה וארוכת טווח.

ארה"ב היא עדיין יעד היצוא העיקרי של רוב מדינות העולם, והתיאבון המופחת שלה מכביד על הצמיחה הכלכלית הגלובלית. בשנים שקדמו למשבר הפיננסי הנוכחי, הצריכה בארה"ב תרמה תרומה של ממש לצמיחה העולמית השנה הצריכה בולמת את קצב ההתאוששות, משום שהיא אפילו אינה מתקרבת לרמות של שנים קודמות.

במשך עשרות שנים, הצרכן האמריקני היה מנוע הצמיחה של ארה"ב ושל העולם כולו; הודות לעליית ערך נכסי הנדל"ן, ונגישות כמעט חופשית לאשראי, הצרכנים האמריקנים פתחו בהילולת קניות בלתי פוסקת. האמריקנים תידלקו את הכלכלה העולמית כשהם רוכשים בתים גדולים יותר וממלאים אותם במוצרים רבים יותר (שספק גדול אם הם באמת זקוקים להם, אבל זה כבר נושא למאמר אחר..).

הצריכה הפרטית וההשקעות בנדל"ן עלו מ-67% מהתמ"ג של ארה"ב ב-1980 ל-75% מהתמ"ג בשנת 2007 (עיין בגרף הנ"ל, מצד שמאל). שיעור החיסכון של משקי הבית בארה"ב ירד מ-10% מההכנסה הפנויה ב-1980 לרמה כמעט אפסית ב-2007 וחדלות הפירעון של משקי הבית עלתה מ-67% מההכנסה הפנויה ל-132%. האמריקנים צרכו הרבה יותר מאשר הצליחו לייצר, והמאזן התקציבי של ארה"ב עבר מעודף של 0.4% מהתמ"ג ב-1980 לגירעון תקציבי של כמעט 6% ב-2006 (כפי שניתן לראות בגרף מצד ימין). הגרף הוכן על ידי המכון לניתוח כלכלי של ארה"ב.

היו שקיוו כי חוסר האיזון הזה יתפוגג בהדרגתיות ככל שהאמריקנים יחסכו יותר ויצרכו פחות. רבים דאגו ועדיין חוששים מקריסתו של הדולר, לאור הגידול בהלוואות שלוקחת על עצמה ממשלת ארה"ב, העלול להבריח משקיעים מאג"ח הממשלתיות.

ההמלצות של גייתנר דופקות את כלכלות העולם

בינתיים המשבר הפיננסי פגע בצרכן האמריקני; המחיקה של 13 טריליון דולר מכספי הצרכנים וקריסתה של המערכת הבנקאית בעבר מקור מרכזי לאשראי, העבירה את האמריקנים מבזבזנות לחסכנות.

האמריקני הממוצע חוסך כעת יותר מ-5% מההכנסה אחרי מיסים עדיין הרבה פחות משיעור החיסכון של הצרכן האמריקני אחרי מלחמת העולם השנייה, אך משמעותית יותר גבוה משנה שעברה.

שר האוצר של ארה"ב, טימותי גייתנר, אמר השבוע כי הצרכנים האמריקנים חייבים להגדיל את חסכונותיהם ולחזור ולחיות על פי האמצעים שברשותם. הבעיה היא שהכלכלה העולמית משלמת מחיר כבד, לפחות בטווח הקצר והבינוני.

בנעילת סיומה של פגישה בת יומיים עם בכירים סינים, גייתנר אמר כי סין מבינה את "המציאות הבסיסית והמעשית" המשנה את הרגלי הצריכה של אזרחי ארה"ב ומחייבת שינויים גם בכלכלה הסינית. כך לדוגמה על סין להתחייב לצמיחה כלכלית המבוססת על צריכה פרטית ושירותים, ופחות על יצוא של סחורות ומוצרים.

גייתנר מבין שלאור השינויים בהרגלי הצריכה של האמריקנים, ארה"ב והכלכלה העולמית זקוקה נואשות לצרכנים הסינים כדי "שישלימו את החסר". שר האוצר האמריקני צודק, הבעיה היא שאם אכן מתרחש שינוי עמוק בהתנהלות של הצרכן האמריקני, אזי הצמיחה העולמית תהיה איטית לאורך שנים. נקווה שלא זה המצב, ומדובר בשינוי זמני בלבד באופיו של הצרכן האמריקני.

הסיני הממוצע עדיין צורך הרבה פחות מהאמריקני, אך מי יודע, על פי קצב ההתאוששות של הכלכלה הסינית, יתכן שהם יעקפו את האמריקנים מוקדם מהצפוי ויהפכו למנוע הצמיחה העיקרי בתוך עשור.