הבנקאי חזר מהר מדי לשגרת יומו

עידן אזולאי הוא מנכ"ל אפסילון קרנות נאמנות

לפני כמה שבועות השתתפתי בסדנה בנושא סחורות באחד מהמוסדות האקדמיים המובילים בארץ. אחד הבנקים הגדולים בעולם נתן את חסותו לסדנה, ונציגיו נכחו בה.

אחד המשתתפים שאל את נציגי הבנק לגבי יכולתם להתמודד עם חשיפה גדולה לאחת הסחורות, במציאות שלקוחות הבנק מבצעים רכישה גדולה סמוך לתום המסחר שאינה מותירה מספיק זמן לבנק לגדר את סיכון החשיפה. תשובתו של נציג הבנק (בחור צעיר מאוד, כפי שמיד תבינו) הייתה "שהבנק צריך לקחת לפעמים סיכונים".

לא התאפקתי, נעמדתי, ואמרתי בקול רם שתשובת הבנקאי הצעיר נובעת מכך שהוא יודע שהממשלה תמיד תעמוד לצידו במקרה שהבנק יקלע למשבר שיאיים על קיומו. להזכירכם, תשובתו של הבנקאי ניתנה ביוני 2009, לא ביוני 2007.

הדבר הטוב ביותר שמביאים איתם משברים הוא התיקון שמגיע אחריהם. דוגמאות לא חסרות: המשבר הכלכלי בישראל בשנות השמונים גרם לרפורמה מערכתית אדירה שמפירותיה אנו נהנים עד היום. משבר ההיי טק של תחילת העשור הביא עימו כמה שינויים חשובים בתחום החשבונאות ועוד ועוד.

הרעל לא נוקז

הדבר הכי גרוע שקורה במשבר הזה הוא שנראה שהמערכות הפיננסיות (בעיקר בארה"ב) שכה זקוקות לזיכוך, נותרו מלאות ברעלים שגרמו למשבר הנוכחי. ניתן לראות זאת דרך הדיווחים על הבונוסים והמשכורות ששבים להרקיע שחקים בוול סטריט. שלא תבינו אותי לא נכון. אין קפיטליסט ממני. מי שיגע, ראוי שימצא.

אבל העובדה שהגופים הללו חזרו לשגרה כל כך מהר לאחר שכספי משלמי המיסים הצילו אותם מקריסה משנה את התמונה לגמרי. קחו את מקרה גולדמן זקס. בעיצומו של המשבר נזקק הבנק לכספי המדינה על מנת לחלץ עצמו מקריסה (כמו גופים רבים אחרים שאלמלא סיועה של הממשלה, היו פושטים רגל).

לאחר שחלפה הסערה, מיהר הבנק להחזיר את ההלוואות לממשלה, מה שהסיר ממנו את המגבלות הקשורות בין השאר בתגמול עובדים. אלו לא אחרו להגיע. עובדי גולדמן (כמו עובדים בבנקים אחרים שמיהרו להחזיר את ההלוואות) נהנים היום מחבילות שכר שלא היו מביישות את תקופות השפע.

זרעי הפורענות הבאה

איזה לקח לומדים גולדמן ועמיתיו מהמשבר? מאומה, מלבד העובדה שאפשר להמשיך ולנפח בועות, לקחת סיכונים גדולים ועדיין לא להיענש. הממשלה תמיד תעמוד לצידם. חשבנו שהמוסדות הללו ילמדו את הלקח ממקרה ליהמן, הגוף היחיד שנענש על טעויותיו, אבל הם לא.

עכשיו נזרעים זרעי הפורען הבא. מי שמכיר את ההיסטוריה הכלכלית של ארה"ב, יודע שאך לפני כעשרים וחמש שנים חוותה אמריקה את משבר הבנקים להלוואה וחיסכון שנשא עימו חלק גדול מהמאפיינים של המשבר הנוכחי. גם אז כמו עכשיו, הממשלה עמדה לצד הבנקים. הבנקים להלוואה וחיסכון נעלמו או התמזגו עם גופים אחרים, אבל מי שבסופו של דבר נשא בנטל היה משלם המיסים.

באפט נוהג לומר ש“you never short America in the long run”, והוא כנראה צודק (כרגיל). אלא שגם אמירה זו אינה מבטלת את העובדה שהמערכת הפיננסית בארה"ב עוד לא התחילה בכלל בתהליך התיקון שהיא כה זקוקה לו.

אולי במשבר הבא.