גם לבוגי מותר לומר את דעתו

אני מציע לעיתונאים ולעורכים שלא ללכת שבי אחר הרייטינג ולהשאיר מקום לערכים עיתונאיים. על העיתונאים והעורכים לדעת לעשות שימוש נכון בכוחם. הכוח משכר ולכן מחייב תחושת אחריות. אותו עורך שהציב כותרת כה אלימה, למעשה לקח על עצמו סמכות של פסיכולוג, של גדול חכמי העולם, של נביא ושל פוסק בנושאים שאינם בתחום מקצועיותו וסמכותו.

הקביעה באם פוליטיקאי הוא "דגנרט", שוטה, או לא חכם, לא נכללת בסמכות העיתונאי והעורך. הם יכולים להביא את אמירת הפוליטיקאי ולתקוף אותה עניינית, אבל לא לנהוג כמנהג האליטות המזויפות הקובעות את מצבו הנפשי או את רמת האיי.קיו שלו. אף אחד לא מושלם ומטבע הדברים גם בוגי אינו מושלם, אבל בוגי הוא אדם הנושא באמתחתו "תעודות" ובהן עמידתו האיתנה למען המדינה שבה העיתונאי והעורך פועלים בחופשיות.

על דיאגנוזות ניתן להתווכח אבל לא על "תעודות" ועל עבר מרשים בתחום הנתינה למען הכלל. ובכלל, החדווה בה ממהרים "לרדת על הגנרלים" חייבת להיבדק אצל פסיכולוג, ייתכן והיא נובעת מחסכים עמוקים שמקורם בחוסר עשייה משמעותית זולת מתיחת ביקורת, בדומה לזוג הזקנים בתוכנית "החבובות".

לדעתי האישית, בוגי טעה בהתבטאותו, אבל אני חושב שנוכחותו בממשלה ובקבינט מהווה תרומה חיובית לעומק המחשבה ולערכיותה.

כלכלות העולם מדשדשות עדיין, בין השאר, בגלל תאוות בצע חסרת מעצורים של מנהלים בכירים, שמתוך רצון להביא לבעלי החברות החזר מהיר וגבוה להון המושקע, השקיעו באופן מפוקפק וגרמו להאצה של משבר כלכלי "רגיל" לכדי אסון כלכלי-עולמי.

עיתונאים ועורכים יקרים, אנא זכרו את ההקבלה בין המשבר הכלכלי למצב התקשורת בישראל. בשני משברים אלו רדיפת הבצע היא מקור כל רע. מבחן ההיסטוריה יוכיח מי צודק, ולכן לו רק למען הסיכוי שאולי בוגי ושכמותו צודקים, תנו להם להביע דעתם מבלי שתתקיפו את שפיותם, חוכמתם ויכולותיהם השכליות.

אילו אנשי העסקים היו נוהגים ביתר אחריות ובפחות תאווה לבצע הייתה נמנעת הקטסטרופה הכלכלית אותה אנחנו עוברים. אילו העיתונאים היו נוהגים ביתר אחריות ונשארים נאמנים לערכי המקצוע ופחות כנועים לרייטינג היו נמנעים אירועים קשים שקצרה היריעה מלמנות אותם. *

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר