סקס, טי-שירט ושלייקעס

הסרט הידוע ביותר שדיוויד מקנזי ביים לפני "התפשטות" היה "הזר", עם יואן מקגרגור בתפקיד נווד מסתורי שמסתיר סוד אפל. אחריו, היה גם "סיפורו של האלאם פו", שעדיין אפשר למצוא מדי פעם בטלוויזיה. ג'יימי בל ("בילי אליוט") גילם את האלאם, נער רך שמתאהב בבוסית היפהפייה שלו (סופיה מיילס), ומסתיר ממנה את הפרטים הפחות נעימים של חייו.

"התפשטות" ממשיך את ההתמקדות בגברים צעירים, יפים ובודדים שמנסים למצוא את מקומם בעולם בדרכים עקלקלות. אבל הוא רחוק מ"האלאם פו" כמרחק אשטון קוצ'ר מג'יימי בל.

"התפשטות" מביא לנו את סיפורו של ניקי (קוצ'ר), פלייבוי הוליוודי שמסתובב בכל המקומות הנכונים בטי-שירט וזוג שלייקעס, כאילו יצא כרגע מצילומי "שמתי ברז למורה".

אנחנו נלווה את ניקי ואת אביזרי האייטיז שלו ליווי צמוד, ונראה דרך עיניו את פסגות העושר של העיר ואת תחתיות פחי הזבל שלה. ניקי פונה אלינו ישירות בפתיחת הסרט ומציג את עצמו כ"גבר מושך באופן בלתי רגיל", וממשיך לתאר לנו את שיטות הפיתוי שלו על רקע הנוף האנושי הנוצץ של אל.איי. הוא גם מדגים את השיטות על אן הייש, אישה עשירה ומבוגרת ממנו, שבתמורה לשירותיו המיניים מספקת לניקי קורת גג ושימוש חופשי בכרטיס האשראי שלה (האפיזודה הזו, אגב, כוללת לא מעט סצנות נועזות של הורדת השלייקעס לטובת יחסי מין נמרצים עם שלל נשים).

אבל ניקי לא יוכל לחיות כך לנצח. יבוא שלב שבו הוא יתאהב, ייענש, ייפול לתחתית, ייאלץ להתמודד עם כמה אמיתות קשות ויבנה את עצמו מחדש. רק שעד שזה קורה, כבר קצת נמאס מניקי ומחוכמת החיים שלו ומהעולם שבו הוא מתנהל.

הקסם האישי של הגיבור אמור לשמור על העניין שלנו, גם בשלב שבו הוא לא בחור כל-כך נחמד. אנחנו אמורים להמשיך להיות בעדו למרות שהוא מניאק, כמו ב"שמפו", "אלפי" או אפילו "ג'יגולו אמריקאי". ב"התפשטות" זה לא עובד. אולי זו אישיותו המעצבנת של קוצ'ר, אלוף המתיחות במציאות, ואולי הזיהוי האוטומטי שלו עם קלסו, הדמות שגילם במופע שנות ה-70, ואולי הוא באמת לא שחקן מספיק טוב שלא מצליח לשדר פגיעות.

ואולי זו בכלל הסביבה השטחית (והמצולמת כל-כך יפה) שהסרט מתרחש בה, שלא משאירה מקום למעורבות רגשית. התוצאה היא שקשה לעודד את ניקי ולהתעניין ברומן שהוא מפתח עם הת'ר, הנפש התאומה שלו, שגם היא בסך הכל די פוסטמה.

למרות שעל הנייר זה סרט עשוי כהלכה שנראה טוב, הוא לא תורם דבר לשמות שעשו אותו: אשטון קוצ'ר, שגם הפיק, לא מצליח לנפץ את תדמית היפה והטיפש ולסחוב את הסרט על כתפיו החסונות (למרות שהוא נכנס לתפקיד עם טון דיבור נמוך יותר מהטון המוכר שלו, ולמרות מסירותו הרבה לסצנות הסקס הפרובוקטיביות); ומקנזי עשה סרטים טובים יותר שהיו וריאציות על אותו הנושא. אולי לא יפים יותר ויזואלית, אבל בעלי יותר עומק רגשי. ועם ג'יימי בל. *

רוצו לראות גם את:

"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"

לפי תגובות הראשונים שצפו בו, חשבתי שזה יהיה הלהיט ההיסטרי של הקיץ גם כאן, אבל כנראה שההומור של "בדרך לחתונה" אמריקני מדי. בכל זאת,(וגם כיוון שלא ראיתי עדיין את "סיטי איילנד" ואת "גבולות השליטה"), "בדרך לחתונה" הוא סרט קיץ מספיק מהנה כדי לסגור איתו את העונה. *

הימנעו מ:

"האחד והיחיד"

כמו באפלוסה, גם כאן הפנים המשונות של רנה זלווגר מחבלות באמינות העלילה. אבל זו לא הבעיה העיקרית של הסרט הזה, שסובל, בין השאר, גם מסיפור סנטימנטלי שברגעים מסוימים נדמה שלא יסתיים לעולם, ונראה כמו משהו ששלפו מהארכיון של ערוץ הולמרק. *