אין חדש ליד הלוח

הדו"ח שפרסם אתמול (ג') ארגון ה-OECD אינו מחדש דבר. השורה התחתונה מוכרת לכולנו: לתלמידים, להורים, למורים, לאנשי משרד החינוך ולכל העוסקים בנושא. ההישגים הדלים של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים אינם רק תוצאה ישירה של כישלונות בהבנת הנקרא של שאלות או חוסר ידע בסיסי אלא חלק ממערכת בעייתית ומסובכת, שתחלואיה ניכרים היטב בדו"ח השנתי של Education at a Glance שמתייחס לשנים 2006-2007 (טרום רפורמת "אופק חדש").

אחד ההיבטים הבעייתיים ביותר הוא הצפיפות בכיתות. כשבתיכון בישראל מתכוננים התלמידים לבגרות ביחד עם עוד למעלה מ-30 תלמידים - המצב לא מבשר טובות. לתלמידים קשה לבוא לידי ביטוי בשיעור, הריכוז יורד והמורה הופך לחסר אונים כשהוא צריך להשתלט על כיתה גדולה כל כך - הן בהיבט ההתנהגותי (הפרעות ואלימות) והן בהיבט המקצועי. במצב כזה למורה אין זמן להקשיב לכל תלמיד. אין לו זמן לענות על שאלות או לפשט את ההסברים שלו בשביל כמה תלמידים מתקשים. כך, למעשה, התלמידים החלשים יותר נשארים מאחור.

אבל קשה לבוא בטענות גם למורים בבתי הספר התיכונים. הם נאלצים להסתדר עם משכורת של 16,466 דולר בשנה, וזה עוד עם ותק של 15 שנה. מורה מתחיל בתיכון מרוויח לא רחוק מזה - 14,099 דולר. משמע, שהשכר שלו עלה ב-16% בלבד במהלך 15 שנים. באותו זמן, מורה במדינות ה-OECD נאלץ להתמודד עם הרבה פחות תלמידים בכיתה אבל מרוויח הרבה יותר - 44,782 דולר למורה עם ותק של 15 שנה ו-32,183 דולר למורה מתחיל - עלייה של 39% בשכר. חשוב לציין שהמורים בישראל אמנם מלמדים פחות שעות פרונטליות אך עדיין הפערים והשחיקה בשכר בהחלט בעייתיים.

אופק מעורפל

במשרד החינוך מסבירים, בדיוק כמו בעת פרסום הדו"ח של השנה שעברה, כי הנתונים אינם רלוונטיים למציאות כיום במערכת. הם מצביעים שוב ושוב על כך שרפורמת "אופק חדש" עדיין לא הובאה בחשבון בדו"ח הנוכחי של ה-OECD ולכן חלק מהפרמטרים - ובראשם שכר המורים בבתי הספר היסודיים - השתנה.

אבל "אופק חדש" לא תהפוך את הקערה על פיה. נכון, יהיו כנראה שינויים לטובה בדו"ח הבא, אך בל נשכח כי גם במדינות אחרות ממשיכים לנסות ולשפר את מערכת החינוך. אפילו בפינלנד, מלכת החינוך במבחנים הבינלאומיים, לא שוקטים על השמרים ושרת החינוך שם ממשיכה להשקיע מאמצים ומשאבים כדי לשמור על הגחלת. לכן, גם אם בדו"ח הבא נראה שינוי בפרמטרים של ישראל, עדיין קשה יהיה שלא להבחין שהפער מול מדינות ה-OECD פחות או יותר נשמר או אולי הצטמצם רק במעט.

נמוכים מכולם

כפי שהדו"ח לא מחדש הרבה בנוגע לבעייתיות ולמצב של מערכת החינוך בישראל, הוא גם לא מחדש כלום לגבי ההישגים של התלמידים במבחנים הבינלאומיים. עם זאת, הדו"ח מזכיר לנו עד כמה גרוע המצב שלנו. ההישגים של התלמידים הישראלים נמוכים מממוצע ה-OECD וממרבית המדינות המשתייכות לארגון, ורק טורקיה ומקסיקו נמצאות מתחתינו.

שיני הבנים

יש כמה בעיות בדו"ח ה-OECD. במדינה כמו ישראל, הפער בין הנתונים המוצגים בדו"ח (הנכונים לתקופה של לפני שנתיים-שלוש) לבין המצב הנוכחי מקשה על הפניית אצבע מאשימה למערכת. הממשלות כאן מתחלפות בקצב תדיר וכך גם שרי החינוך. הנתונים הלא-מחמיאים בכלל של הדו"ח הנוכחי מתייחסים ל-2006/7 ונופלים על תקופת אחריותה של שרת החינוך דאז, יולי תמיר.

לכן, לשר החינוך הנוכחי, גדעון סער, לא היה יותר מדי מה לומר במסיבת העיתונאים שקיים היום משרדו בנוגע לדו"ח. הוא לא היה אחראי למערכת בשנים שהדו"ח מתייחס אליהן. הוא רק מקווה ומצפה שהנתונים ישתנו בדו"ח הבא ובזה שאחריו. הבעיה היא שעד שהדו"ח שרלוונטי לתקופת כהונתו ייצא, לא בטוח שסער יהיה במשרד החינוך.