בין כלב לאדם

החוקר דיוויד בלואין מאוניברסיטת סאות' בנד באינדיאנה, הבודק את היחס בין כלבים לבעליהם בכלים של אנתרופולוגיה תרבותית, טוען כי יש ספקטרום רחב של יחסים בין כלבים לבין אנשים, אך על-פי רוב נחלקים היחסים ל-3 קטגוריות עיקריות.

בקטגוריה "ההומניסטית" נמצאים בעלי הכלבים שמתייחסים לכלבים כמו אל בן-משפחה נוסף וכאילו היו בני אדם, מבחינת החובות ובעיקר מבחינת הזכויות המשתמעות מכך.

ה"פרפקציוניסטים" הם מי שמעריכים את עולם החי כנעלה יותר מזה של בני האדם. הם מעריצים את הכלבים שלהם ומתייחסים אליהם כאל מעין התגלמות של הטבע בתוך הבית.

ה"דומיניוניסטים", לעומתם, רואים את בעלי החיים כיצורים פחותים בחשיבותם מבני אדם, שנועדו להביא תועלת, כמו למשל ככלבי שמירה.

חלק מתהליך החיברות

ההתייחסות השונה גוררת גם תנאי חיים שונים לכלבים. ההומניסטים רוכשים חפצים רבים יותר ומעניקים יחס רב יותר לכלביהם. הפרפקציוניסטים מסתפקים במתנה פה ושם והערצה מרחוק, ללא התערבות. הדומיניוניסטים נוטים יותר להותיר את הכלבים בחוץ.

"מתוך הבהירות של הקטגוריות ניתן להבין כי אנשים לא ממציאים את הדברים האלה - הם לומדים כיצד להתייחס לחיות, כחלק מתהליך החיברות התרבותי שלהם", אומר בלואין.

היחס לחיות נלמד לעיתים ישירות, מתוך השיח שיוצרים במכוון ארגונים למען (או נגד) בעלי-חיים. עם זאת, לעיתים הוא מוסק כמסקנה מתוך המערכות התרבותיות השונות שלומד האדם במהלך תקופות שונות בחייו, שלעיתים הן מתנגשות. כך, למשל, אדם דתי יכול ללמוד מהדת על היחס הרצוי ל"כל נשמה שנוצרה על-ידי הבורא". הומניזם יכול להתרחב ולכלול יחס לכל חי.

יותר השכלה, פחות יחס

במחקרים קודמים של בלואין הוא ניסה לקשר בין עוצמת הרגש כלפי כלבים למאפיינים סוציו-דמוגרפיים של הבעלים. הוא לא מצא מתאם בין יחס לכלבים לבין מין, גזע, גיל, מקום מגורים, הכנסות ודעות פוליטיות. המרכיב היחיד שהיה קשור לעניין היה ההשכלה: ככל שהיתה גבוהה יותר - כך היחס החם לכלבים דווקא פחת. גם משפחות עם ילדים התייחסו פחות באהדה לכלבים שלהן, אך לא היה הבדל בין רווקים ונשואים.

באותו מאמר ציין בלואין מחקרים קודמים שבהם נמצא כי מעל 90% מבעלי הכלבים או החתולים מחבקים את חיית המחמד שלהם כל יום, ונמצא כי יותר אמריקנים מגדירים את הכלב שלהם כ"מישהו קרוב אליי" מאשר את האימהות שלהם.