חייו הקשים של שר בממשלת ישראל

אם הכול כל כך טוב, אז מה כל כך רע? מדוע ניסו אנשים רבים לטרפד מינוי זה? מסתבר שדורון כהן, מקורב, רחמנא ליצלן, לשר שמינה אותו, שר האוצר יובל שטייניץ. ובישראל זו בעיה. משמעות המצב החוקי בישראל היא שהשר יכול לבחור לתפקיד כל אדם, ובלבד שהוא, השר, אינו מכיר אותו. הגיוני לא?

תנו לשרים לנהל את משרדם

זהו, שלא. זהו אבסורד מוחלט.

בעיני "מינוי פוליטי" הוא מינוי של אדם לא מוכשר לתפקיד בכיר, רק בזכות קשריו המפלגתיים. אבל כאשר קיים אדם בעל כישורים, כדורון כהן, מדוע השר לא יוכל למנותו? להפך: מן הסתם בשל קירבתם תהיה להם שפה משותפת, תהיה להם מטרה משותפת. ואפילו, כן, תהיה להם אולי אידיאולוגיה משותפת. תכונות חשובות. זה עדיף בעיני על קניית חתול בשק, של אדם שאינו מוכר כלל לשר.

המחוקקים, השופטים והתקשורת הפכו את חייו של שר לבלתי אפשריים. מצד אחד אין הוא יכול לבצע מינויים כהבנתו, מצד שני אין הוא יכול להזיז מתפקידם מנהלים שאינם מתפקדים, מצד שלישי דורשים ממנו ביצועים ותוצאות, ומצד רביעי היועצים המשפטיים והמבקרים הפנימיים והחיצוניים למיניהם מסבירים לשר כל הזמן למה הוא לא יכול לבצע את אשר הוא מתכנן. שר שיחתוך בבירוקרטיה מואשם בעבודה "שלא על פי הנהלים".

שר שמקבל החלטות בניגוד לדעת ה"דרג המקצועי" חשוד מייד באינטרסנטיות.

לא לעורר גלים, לא להתנגד לפקידים

כלומר, שר שלא רוצה להסתבך צריך לא לעשות כלום, לא לעורר גלים, לא להתנגד לפקידים, לא לבצע מהפכים, לא לקצר תהליכים. שום דבר. אז, ורק אז, הוא יגיע הביתה בשלום. יש לתת לשרים סמכויות רחבות של קבלת החלטות, של מינוי אנשים, של העברת עובדים מתפקידיהם. לתת לשרים יכולת לנהל.

אחד הכלים של שר להבטיח שמדיניותו תתבצע היא על ידי מינויים על פי שיקוליו. ובלבד, כאמור, שמדובר באדם בעל כישורים מקצועיים ראויים. דורון כהן הוא דוגמה מצוינת לכך.

ולסיכום קצת היסטוריה בתחום המינויים הפוליטיים הראויים: נשיא ארה"ב המנוח ג'ון קנדי, מינה בזמנו את אחיו לתפקיד שר המשפטים, ולמבקריו ענה קנדי:"מה הטעם להיות נשיא ארה"ב אם אינך יכול למנות את אחיך לתפקיד". *

הכותב הוא יועץ אסטרטגי ופוליטי, ובעל משרד המוכר שירותי ייעוץ פוליטיים, גם למשרדי ממשלה