מכה לעו"ד שרגא בירן: ישלם לשותפו צדקיהו הרמולין חמישית משווי משרדו

בית המשפט קבע כי "זיהוי הנכסים השייכים לשותפות קשה במיוחד, לאור עירוב הפעילות העסקית של השותפות בפעילות הפרטית של שרגא בירן ובני משפחתו". לכן מונו עו"ד אלקס הרטמן ממשרד ש. הורוביץ ושות', ורו"ח יוני קפלן, שהיה נציב מס הכנסה, כמומחים-בודקים מכריעים, שיקבעו אילו נכסים שייכים לשותפות וכן מהו שווייה. על קביעתם הסופית ניתן יהיה לערער רק אם בית המשפט ישוכנע כי הכרעתם "לוקה בפגם מהותי היוצר עיוות דין קיצוני".

מקורבי הרמולין מעריכים את חלקו בכמה מאות מיליוני שקלים, שכן לטענתם בשנת 1981, אז הוא נכנס לשותפות, לא היו לבירן כל הנכסים שיש לו כעת. "אם אכן התנהלו הנכסים של השותפות ושל בירן בערבוב", הם טוענים, "לא מן הנמנע כי כל הרכוש הפרטי שנצבר - מקורו ותחילתו בכספי וקשרי השותפות עם לקוחות המשרד".

מקורבי בירן אמרו בתגובה כי "הנייר סובל הכל", אך סירבו לפרט (מטעמים מובנים) מהו להערכתם שווי המשרד. בירן טען בהליך כי קשה להצמיד "תג מחיר" לפרויקטים רבים המצויים בהליכי הבשלה שונים. סביר להניח כי ההתדיינות בין הצדדים תימשך עוד זמן רב.

שותף או שותף ברווחים

משרד בירן עוסק בעיקר בתחום הנדל"ן. המשרד מבצע עסקאות ענק, ולעיתים קרובות חלק משכר-הטרחה שהוא גובה מבוסס על קבלת זכויות בעין (שטחי מסחר, דירות, זכויות עתידיות בפרויקטים וכו').

הסכסוך בין בירן להרמולין פרץ בתחילת 2005. באמצעות עוה"ד ד"ר יוסי שגב, סיני אליאס ואורי אדלשטיין תבע הרמולין לפרק את השותפות ולקבל את חלקו בה - 19% מכל רכושו של בירן. לדבריו, הרקע לפירוק הוא איבוד האמון בשרגא בירן ובבנו, עו"ד בעז בירן. הרמולין טען כי בירן התנתק מהמשרד לטובת עסקיו האישיים.

בירן טען מנגד, באמצעות עוה"ד רם כספי, ניר כהן, רונן לפן ורונית מאיר, כי הרמולין כלל לא היה "שותף" במשרד לפי פקודת השותפויות, אלא קיבל את שכרו בדרך של "השתתפות ברווחים". לדבריו, במשך שנים נהנה הרמולין מהמוניטין של בירן וזכה בזכות רבת-ערך להשתתף ברווחים של אחד המשרדים המובילים במדינה - מבלי שהביא בעצמו לקוחות או תיקים משמעותיים למשרד, ומבלי שתרם למוניטין.

התנהלות בערבובייה

השופט מגן אלטוביה דחה את ניסיונו של בירן להתכחש לשותפות עם הרמולין, וציין כי שוכנע כי "כוונת הצדדים בעת כריתת הסכם השותפות היתה ליצירת קשרי שותפות כמשמעותם בפקודה". זאת, למרות שמושכות ניהול השותפות הופקדו בידי בירן, והוא זה שהועמד באור הזרקורים וייצג את השותפות כלפי חוץ.

אלטוביה ציין כי גם כלפי חוץ וגם כלפי רשויות המשרד המשרד הוצג כשותפות. כן נקבע כי בנו של בירן, בעז, ועו"ד דייויד אמיד, אינם שותפים מלאים בשותפות. כאמור, אלטוביה ציין כי "נכסי המשרד ונכסיו של בירן התנהלו במידת מה בערבובייה".

אלטוביה הוסיף כי הרמולין צודק בטענתו כי הדרך החוקית האפשרית היחידה שהיתה בפניו לביצוע חלוקת נכסי השותפות בין השותפים היא פירוקה (צעד שהרמולין לא חפץ בו כשלעצמו). אלא שקיים "סעד חלופי ראוי וצודק", שכן "כניסתו של המשרד להליך פירוק יביא בסופו של יום לירידת ערכה של השותפות, ובתוך כך יזיק גם להרמולין".

השופט קבע כי פקודת השותפויות מאפשרת לבית המשפט שלא להיענות לבקשת פירוק, ובכך הסמיך את בית המשפט להתוות את הדרך להפרדתו ול"ניתוקו" של שותף משותפות פעילה שלא באמצעות פירוקה. לכן, הרמולין יקבל כסף תמורת הסתלקותו מהשותפות:

"יש להגדיר ולהעריך את מסת נכסי השותפות, ולאחר מכן לקבוע את שווי זכויותיו של התובע בשותפות - בכך אפשר יהיה להעניק לתובע את תמורת זכויותיו חרף אי-ההסכמה בין השותפים, וזאת מבלי לפרק את השותפות", קבע אלטוביה.

בדיקת מומחים

באופן חריג, מינה השופט אלטוביה את עו"ד אלקס הרטמן ורו"ח יוני קפלן למומחים, להם "תהא סמכות של מעין כונסי נכסים לצורך הוצאתו לפועל של פסק הדין".

השופט אלטוביה קבע כי המומחים יוכלו לדרוש כל חשבון ומסמך מהצדדים, ויוכלו להיעזר בעצמם במומחים נוספים.

עוד נקבע בפסק הדין כי המשרד ימשיך להיות מנוהל בינתיים בידי עו"ד בירן ובנו, אך הם ידווחו למומחים על כל עסקה מטריאלית שנערכה מיום מתן הודעת הפירוק ועד היום.

בירן חוייב בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין בסך 268 אלף שקל. (ת.א. 1083/06).

שרגא בירן - נדל"ניסט וסוציאליסט / רקע

שרגא בירן, כמו עורכי דין נד"לניסטיים אחרים בישראל (משה שוב, אייבי נאמן ואחרים), הבין לפני עשרות שנים כי גביית תעריף מהלקוח לפי אחוזים מהקרקע משתלמת בהרבה מכל תעריף אחר הנהוג במקצוע.

בעקבות זאת, בירן הוא ככל הנראה עורך הדין העשיר ביותר בישראל, עם הון אישי המוערך ביותר ממיליארד שקל. אחזקותיו המשותפות בקבוצת אלון (או בחברת הנדל"ן רוזבאד) עם בן-דודו, דודי וייסמן, היו רק תולדה של הכסף הרב שהוא עשה כעורך דין בתחום הנדל"ן, שחיפש מקור טוב להשקעות.

קשה להתעלם מבירן, המנופף לכל אורך השנים האחרונות בדגל הסוציאליזם ובשם העזרה לשכבות החלשות. הילד שהוריו נורו מול עיניו בגיל 10, שעלה לבדו לארץ לקיבוץ מסילות שבעמק בית-שאן, יוצא בחריפות מעל כל במה נגד ריכוז העושר במדינת ישראל, וקורא שוב ושוב להפרטה שוויונית של נכסי המדינה בין כל אזרחיה.

רק שבפועל, את עיקר כספו עשה בירן בשנות ה-90, בהחלטת המדינה להעשיר את אנשי המושבים והקיבוצים בהפרטת הקרקעות הגדולה בעקבות גל העלייה מברית-המועצות. כסף רב לא היה להם, אז בירן לקח אחוזים מהפוטנציאל בהפשרת הקרקעות. כך הוא השיג בין היתר 9% מאיירפורט סיטי שליד נתב"ג (הסכם מול מושב ברקת), ומשרדו גרף סכום המוערך במאות מיליוני דולרים מייצוג קיבוצים ומושבים רבים.

אפילו לתחום האנרגיה הוא הגיע בדרך דומה. במקום תשלום, הוא קיבל פעם מלקוח תחנת-דלק ליד רמת-גן. כשנחשף לשולי הרווח ולהזדמנות בתחום, החל לפתח גם את זרוע האנרגיה.

כיום עסוק משרדו של בירן בהובלת המכרז שנפתח בשבוע שעבר מחדש על קרקעות השוק הסיטונאי בתל-אביב - שבבעלות עיריית תל-אביב, תנובה ועשרות סוחרי השוק בעבר. כשתימכר הקרקע, סביר להניח כי עשרות מיליוני שקלים (לפחות) יזרמו לקופתו של בירן.