ורמוס: "יש לי מיליון לקוחות ואני צריך להסתכל להם בעיניים"

ביום קר של חודש דצמבר לפני שנה, עמד רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות, על הבמה בפני 1,200 עובדי בית ההשקעות ולקוחותיו, והצהיר: "רק אחרי שיושבת אצלך במשרד פנסיונרית בת 78, עם 105 אלף שקלים, אתה מבין את האחריות שיש לך בידיים. לא נאפשר תספורת למחזיקי האג"ח", הוסיף ואמר. "על בעלי החוב להחזיר את חובם. וכשם שידעו לגייס את הכסף, שיידעו גם להחזיר אותו בחזרה, ומצידי שימכרו את המטוסים".

כמעט שנה עברה, ועכשיו ורמוס צריך לפרוע את הצ'ק. הסדר החוב של אפריקה ישראל , הגדול ביותר שנעשה בישראל מאז ימי כור, מעמיד את הצהרותיו למבחן.

רק לפני שלוש שנים היה עדיין ורמוס מנכ"ל פסגות קרנות נאמנות, חברה בת של בית השקעות בינוני שנמכר לקרן השקעות אמריקנית אנונימית בשם יורק. המנכ"ל אז היתה גבי רביד, וכשהיא עזבה, לאחר מאבק מתוקשר עם יו"ר רשות ניירות ערך דאז, משה טרי, נשמעו ספקות רבים לגבי יכולתו של ורמוס הצעיר, בן 36 באותם ימים, להיכנס לנעליה הגדולות.

אבל ורמוס הצליח מעל ומעבר לציפיות. בסיוע רוח גבית של גאות בשווקים, כיס עמוק של הבעלים החדשים, שמימנו רכישות קופות גמל ואסטרטגיה אגרסיבית של צמיחה, הפך פסגות לבית ההשקעות הגדול בישראל, המנהל היום 114 מיליארד שקל.

תוך כדי כך, הפך ורמוס עצמו לסלבריטי. הוא מופיע מעל כל במה, בכל פאנל אפשרי, מול כל קהל, ונדמה שאין יום בו לא מופיעים שמו או תמונתו בעיתונות. לבית השקעות כמו פסגות, הפועל בשוק תחרותי שבו שם המשחק הוא מוניטין, חשיפה כזו שווה את משקלה בזהב. נראה גם שהוא נהנה ממעמדו החדש.

במקביל, החל ורמוס לשאת את דגל עקרונות הממשל התאגידי - מהלך אותו התחילה לפני שנתיים גרושתו, יעל אנדורן, מנהלת "עמיתים - קרנות הפנסיה הוותיקות", מהגופים רבי העוצמה בשוק ההון.

בעוד שמרבית מנהלי בתי ההשקעות הורידו פרופיל עם תחילתו של משבר האג"ח הקונצרניות, והשתדלו להשכיח את חלקם במצב (בסופו של דבר, מנפיקי האג"ח לא נטלו את כספי העמיתים ללא רשות. מישהו, מן הסתם מנהלי הגופים המוסדיים, נתן להם את הכסף וקנה את אותן אג"ח, ללא ביטחונות, ללא שעבודים ללא קובננטס), ורמוס נהג אחרת.

הוא לא השתפן, לא נאלם דום, אלא להיפך, פסע לקדמת הבמה והתחייב בפומבי לעשות הכל כדי להחזיר את הכסף. עכשיו הגיע זמן הפירעון. לב לבייב לוקח את אפריקה ישראל להסדר חוב של 9 מיליארד שקל, ופסגות היא הנושה הגדול ביותר, עם אג"ח בסך 700 מיליון שקל (ערך נקוב).

לבד, על העץ הגבוה

כמו גרי קופר בסרט "בצהריי היום", עומד עכשיו ורמוס לבדו ברחוב הראשי ומנהל דו קרב מול לבייב, שאיננו מתכוון להזרים כסף מכיסו הפרטי לאפריקה ישראל, ואף לא לוותר על השליטה בה. בעוד שאר המוסדיים שותקים או משחררים הצהרות שלא לייחוס, ורמוס לא מסתתר מאחורי האנונימיות הנוחה של "מוסדי בכיר", אלא אומר בקול רם וברור כי "אפריקה הפכה להיות חדלת פירעון, ולכן היא שייכת לבעלי האג"ח. ואם לבייב לא יבין זאת, ניקח לו את המניות".

ורמוס קבע שני תנאים מקדמיים להסדר: (1) על לבייב להזרים הון ונכסים לחברה, אחרת לא יישאר בעל השליטה (2) לא תהיה "תספורת", ותמורת כל ויתור על החוב יקבלו בעלי האג"ח פיצוי הולם. לדבריו, "אין סיבה שנדחה לו תשלומים ונשאיר אותו בשליטה. זה חד משמעי מבחינתי".

עמיתיו של ורמוס שותקים. לחלק נוח שהוא עושה בשבילם את העבודה, חלק לא רוצים לריב, ואחרים חושבים שיצטרכו להתפשר ולא רוצים לסנדל את עצמם בהצהרות. "לא עלית על עץ גבוה מדי?", אנחנו שואלים אותו. "אני באמת מאמין במה שאני עושה", אומר לנו היום ורמוס. "יש לי מיליון לקוחות ואני צריך להסתכל להם בעיניים, לתת להם דין וחשבון ולעשות בשבילם את המקסימום, בלי פחד ובלי ניגודי עניינים".

ובינתיים, עורכי הדין מריחים הזדמנות

אין אינדיקציה טובה יותר למצבה העגום של אפריקה ישראל מאשר עורכי הדין, אשר מתגודדים כעופות דורסים סביב החברה המוכה, מבקשים לקחת לעצמם חלק מהשלל. אחד זועק כינוס נכסים, שני מתנדב להיות מפרק, שלישי ממנה את עצמו לנציגם של מחזיקי האג"ח, ורביעי כותב מאמרים בעיתונות. הכל כמובן ברעש גדול ובליווי צמוד של כלי תקשורת.

אין פלא, הרי השלל גדול מאוד והעסק משתלם. כולם זוכרים את המיליונים שקיבל שלמה נס בקלאבמרקט, וכולם יודעים לחשב כמה מיליונים יקבלו כאן. בסופו של דבר, לא כל יום טייקון יורד מנכסיו.

ורמוס קבע תנאים מקדמיים להסדר - הזרמת כסף מצד לבייב, ושלא תהיה תספורת: "אין סיבה שנדחה לו תשלומים ונשאיר אותו בשליטה. זה חד משמעי מבחינתי"

עמיתיו של ורמוס שותקים. לחלק נוח שהוא עושה בשבילם את העבודה, חלק לא רוצים לריב, ואחרים חושבים שיצטרכו להתפשר ולא רוצים לסנדל את עצמם בהצהרות. "לא עלית על עץ גבוה מדי?", אנחנו שואלים אותו. "אני באמת מאמין במה שאני עושה", אומר לנו היום ורמוס. "יש לי מיליון לקוחות ואני צריך להסתכל להם בעיניים, לתת להם דין וחשבון ולעשות בשבילם את המקסימום, בלי פחד ובלי ניגודי עניינים".