פורנוגרפיה תקשורתית

לרגעים זה נראה סוריאליסטי, לרגעים כמו ריאליטי מביך במיוחד בערוץ קהילתי, וכל הזמן זה היה מופת של טעם רע. הסיקור התקשורתי סביב פרשת הקלטת של גלעד שליט שבר שוב (בהכרה עגומה ומפוקחת שאלה עוד ימשיכו להישבר) את כל שיאי הפורנוגרפיה התקשורתית.

זה התחיל בשישי לפני הצהריים, עת הקלטת עשתה את דרכה ממשכן ראש הממשלה בירושלים לבית משפחת שליט במצפה הילה. כל כלי התקשורת בארץ הצטופפו - חצובה נושקת לחצובה, סיגריה מועכת סיגריה - מול בית המשפחה ביישוב הפסטורלי כדי להנציח את טקס ההעברה.

בתפקיד יד המעביר - ראש אכ"א אבי זמיר. בתוך הבית עטוף הצמחייה יושבת משפחה חרדה, מוכת טראומה, שמזה 3 שנים ו-3 חודשים מחכה לאות חיים מיקירה, וגם את הדקות הכל-כך אינטימיות שלה מול סימן החיים הראשון המשמעותי ממנו הצליחה התקשורת להפקיע בברוטליות.

רק לפני ימים אחדים התקשורת עשתה זאת עת הצטופפה מתחת לבית משפחת רמון עוד לפני שרונה קיבלה את הידיעה על מות בנה אסף.

מאחר שהקלטת לא אושרה עדיין לצפייה ציבורית, והשדרים באולפן היו חייבים למשוך את השידור למקרה שמשהו יקרה (גדלות נפש מרשימה הפגינו הערוצים בכך שלא הורו לצלמים לחדור עם מצלמותיהם דרך חרכי התריס ולצלם את הקלטת בזמן שהמשפחה צופה בה) - הם חזרו שוב ושוב בלופ אינסופי על משפטים שמקפלים בתוכם תובנות פסיכולוגיות עמוקות כגון: "הרבה מתח במשפחת שליט". או כפי שרוני דניאל הבהיר: "אני יכול לחוש את מידת ההתרגשות של המשפחה לראות את בנם אחרי 3 שנים". אין מה לומר, מדיום.

היה מדהים לחזות בהתפתלות הסכיזופרנית של השדרנים באולפן, כמו גם הפרשנים המכובדים וכתבי השטח, כשמצד אחד שבו והזכירו לציבור כי מדובר ברגע אינטימי, אישי, משפחתי, וכי בני המשפחה אמורים "לקבל את הפרטיות שהם כל-כך צריכים" - ובאותה נשימה דאגו לכך שהם לא יקבלו ולו רגע הומאני אחד של פרטיות. מצטערים, שלא נצא פראיירים מול הערוץ המתחרה ונפספס אולי איזו דמעה פוטוגנית זולגת מעינו של נועם.

רגע - ברייקינג ניוז: שדרינו מדווחים מהשטח כי "שמשון ותמי" (שמשון ליברמן, יו"ר מטה המאבק לשחרור גלעד שליט, ותמי שינקמן, דוברת המשפחה) עוד לא ראו את הקלטת. הם עדיין מחכים בחוץ.

והנה, נועם שליט יוצא מביתו אחרי שצפה בקלטת. הבה נעוט עליו באמפתיה. נצמיד מיקרופון ומצלמה לפניו האפורות מדאגה ומצער. כבר אמרנו - פרטיות משפחתית יש לכבד!

יונית לוי היתה היחידה שברגע של אבחנה עצמית נדירה במונחים טלוויזיוניים נאלצה להודות כי התקשורת חוטאת במציצנות, וכי היא עוד כלי משחק במערכה. ההצדקה האפולוגטית לכך: התקשורת עוזרת להגביר את הלחץ הציבורי לשחרורו של גלעד. משום מה, התובנה שהביע דניאל יותר מפעם אחת כי לחץ ציבורי ובעיקר תקשורתי משחק לידי החמאס ויכול לגרום להם להקשיח את עמדותיהם במשא-ומתן, נותרה מיותמת באוויר האולפנים.

גם בשבת בערב שתי מהדודות החדשות בערוצים 2 ו-10 הוקדשו ברובן לעניין הקלטת. שוב ושוב שידרו אותה בבולמיות (אף פסיכולוג שהוזמן לאולפן כדי לנתח את שפת הגוף של שליט לא סיפר להם כי חזרתיות היא בסופו של דבר גורם מאלחש?), והזמינו שבויים לשעבר שידברו על קרב ההישרדות הבלתי אנושי בשבי, מחוץ לעיני המצלמות (מסמך עיתונאי מרגיע ומנחם עבור הצופים נועם ואביבה שליט).

משם העביר אותנו ערוץ 10 הישר להישרדות קצת אחרת. ממצפה הילה לפיליפינים. ההצגה חייבת להימשך. אלייך גיא זוארץ.