צוללת צהובה

על סמך מה שראינו עד כה במהלך משחקי ההכנה, קשה להעריך לאן מכבי ת"א של עונת 2009/10 יכולה להגיע. דבר אחד ברור: נבנה שם סגל איכותי, אינטליגנטי ועמוק, עם דגש על העמוק. מספיק עמוק כדי להגיע לפיינל-פור של היורוליג, אבל גם מספיק עמוק בשביל למרמר שחקנים ולפרנס את התקשורת בסיפורים שיטביעו את השאיפות של המועדון.

עם 13 שחקנים בכירים בסגל, כשהרכז והסנטר של נבחרת ישראל הם השחקנים ה-11-12 ברוטציה ביורוליג, החיים לא יהיו פשוטים. לא למאמן ולא לשחקנים. אלמנט אחד דווקא מאוד בלט בהכנה: העונה הזו תקום ותיפול על היכולת של פיני גרשון למצוא את האיזונים הנכונים בקבוצה. בדיוק כמו מפקד צוללת, בניהול נכון מקבלים מכונת קרבות יעילה ומתוחכמת. אם יפספס, יקבל משקולת גדולה ויקרה מאוד במים עמוקים.

אז מה בכל זאת אפשר ללמוד מהניצחון אתמול (ב') על אשקלון (80-101) וממשחקי ההכנה עד כה?

1. עמדת הרכז - היי, צפוף לנו. לקראת סיום הקיץ עמדת הרכז הפכה להיות העמדה העמוסה ביותר במכבי, כאשר לוויזנייבסקי הצטרפו פרקינס ומקל. שלושתם היו הרכזים הראשונים בקבוצתם בעונה שעברה, שלושתם שיחקו בממוצע בין 25-30 דקות וקלעו בממוצע מעל 13 נקודות למשחק (מקל בפלייאוף). ועכשיו שלושתם יצטרכו להתחלק ב-40 דקות. במשחקי ההכנה ניתן היה לראות כי גרשון שם את המפתחות בידיים של ויזנייבסקי, בהתאם היו גם דקות המשחק והסבלנות שהוא קיבל. פרקינס ומקל עלו לדקות מועטות והוחזרו אחר כבוד לספסל כמעט אחרי כל טעות. ניתן להבין למה בחר גרשון בגארד הפולני שמשחק כמנהל משחק אמיתי, מחפש בעיקר את חבריו וממעט לאיים על הסל. הבעיה שוויזנייבסקי צריך להוכיח שיש לו ידיים (קליעה) ורגליים ליורוליג. כשהוא נתקל בגארד מהיר, יורוליג סטייל - במשחק מול וילרבאן (בובי דיקסון) - הוא לא הצליח לעבור אותו בכדרור ותקע את ההתקפה של מכבי.

פרקינס, לעומתו, פחות רכז אמיתי אך היכולת האישית שלו, הריבאונד וגם ההגנה שלו טובים מאלו של וויזנייבסקי, אבל כבר למדנו שקשה לקלוע מהספסל. מקל נמצא איפה שהוא בין שניהם מבחינת היכולת ויש לו את הפוטנציאל להיות רכז יורוליג בכיר, אבל גם לו יהיה קשה לתרום ולהתקדם כשביורוליג יאלץ להסתפק בפרורים.

התפוקה מעמדת הרכז במשחקי ההכנה היתה דלה. אפילו ברבע גמר ליגת ווינר מול אשקלון הגריאטרית קלעו יחד שלושת הרכזים 7 נקודות (מתוכן 5 של מקל בגארבג' טיים) כשמולם מורן רוט לבדו עם 15 נקודות. לא בדיוק הנוסחה שתנצח לו משחקי יורוליג.

2. היררכיה - פארקר ושאראס, הדור הבא. שני שחקנים אמורים להוביל את מכבי, איידסון ואנדרסון. הראשון מגיע בתפקיד האול-אראונד פלייר, השחקן הקבוצתי שעושה את השחקנים מסביבו טובים יותר. השני כסקורר, שעושה את שחקני ההגנה ששומרים עליו ולעיתים גם את חבריו לקבוצה, עצובים יותר. כמו אצל כל סקורר, התנועה של הכדור לכיוון של אנדרסון היא חד-סטרית (ועזבו אתכם משמונת האסיסטים מול אשקלון, גם ארויו היה מוסר הרבה אסיסטים ומפרק את הקבוצה): במשחקי ההכנה קבלנו אינדיקציה ראשונה למי ילך הכדור כשההתקפה של מכבי תיעצר. הבעיה כשזה קורה כבר בתחילת המשחק, אז שטף המשחק של הקבוצה נפגע והופך לבלאגן של פעולות אישיות, כשבהתקפות שלמות לא יותר משחקן או שניים נוגעים בכדור.

בקבוצה שהגבוהים שלה מאותגרים יצירתית כמו פישר, לאזמה, לאמפה וגרין (בעצם כולם), התלות במשחק הקבוצתי הופכת לקריטית הרבה יותר. גרשון יצטרך למצוא את הדרך לשלב בין השניים ולבנות היררכיה: לשים את הקבוצה בידיים של איידסון ולהשתמש באנדרסון כמוציא לפועל העיקרי.

3. הישראלים - יחכו לפירורים. יש פער עצום ברמה בין השחקנים הזרים לישראלים במכבי. ייתכן ונראה מדי פעם ישראלי שעולה בחמישייה ביורוליג (בליגה חייבים להיות שניים), אבל זה יהיה רק כתוצאה משיקולים כמו הצורך באיזון בין החמישייה הראשונה לשחקני הספסל, שלא תהיה נפילה גדולה מדי כשיתחילו החילופים. אבל בשורה התחתונה, כשגרשון ירצה לשים את החמישייה החזקה ביותר שלו על המגרש - הוא יעלה חמישיית זרים.

הסגל השנה מדגיש בדיוק מי השחקנים שיכולים להצליח במכבי: שחקנים משלימים. שחקנים כמו לימונד ופניני, שיעלו כדי לייצר הגנה, לחץ ושלשה אקראית (ושוב עזבו אתכם מ-21 נקודות של לימונד מול אשקלון, ביורוליג הוא יתפקד בעיקר כמחליף של אנדרסון). אם יש לך כישרון כדי להוביל קבוצה כמו מקל וגרין, תאלץ לחכות בתור אחרי הזר התורן והזר שמחליף אותו כדי לשחק. גם אם נשים בצד כרגע את הליגה הישראלית, גרשון חייב למצוא דרך לשלב את השניים האחרונים ברוטציה ביורוליג, איפה שהוא בין ההגנה של לאמפה וההתקפה של ויזנייבסקי יש מקום לכישרון של מקל וגרין ולא רק למרפקים של פניני ולימונד.