זהו, הגענו לסוף העליות

רונן מנחם הוא מנהל יחידת השקעות ואסטרטגיה בבנק המזרחי טפחות

עליות בעשרות אחוזים נרשמו ברבים משוקי המניות בעולם במחצית השנה החולפת.

ניתן להסביר אותן בהופעת תונים כלכליים, שהצביעו על כך שהשבר הכלכלי העמוק כל כך ממנו חששו רבים, לא יתרחש בסופו של דבר. התברר שהתגובה המהירה והנחושה של ממשלות, בנקים מרכזיים ורשויות סטטוטוריות בכול עולם (שבעבר גררו רגליים במצבים כאלה) הצליחה לבלום הידרדרות של הכלכלה העולמית במדרון תלול.

הנתונים הכלכליים אמנם לא הצביעו על צמיחה מחודשת, אך לנוכח תרחישי האימה שקדמו להם, די היה בבלימת המפולת שהצטיירה בתרחישים כדי למחוק את רוב הירידות התלולות שגרמו אותם תרחישים ממש! זו הייתה הסיבה לכך שבטורים שפרסמתי במדור זה, בתחילת העליות, הערכתי שהן לא תהיינה נקודתיות ולא תלכודנה את המשקיעים במלכודת דובים.

אכזבה למשקיעים

כעת המשקיעים מחפשים סימנים למעבר משלב הבלימה לשלב הצמיחה ולהערכתי, כאן נכונה להם אכזבה. אני חושש שהנתונים הכלכליים שיתפרסמו בחודשים הבאים לא יספקו את הסחורה ולא יתמכו בעליות נוספות בשוקי המניות.

רמז ברור לכך סיפק ארגון oecd, המפרסם מדי חודש מדדים משולבים של אינדיקאטורים מובילים לשורה ארוכה של מדינות מפתח, מתועשות ומתעוררות. במיוחד, הארגון מבחין בין מצב התאוששות (recovery) למצב התרחבות (expansion):

במצב התאוששות המשקים עולים מנקודת השפל, אך פעילותם הכלכלית ממשיכה להיות נמוכה יחסית. במצב זה יש נקודת תפנית (turning point). בקבוצה זו נכללים כיום רוב המשקים, לרבות ארה"ב, גוש האירו כקבוצה, יפאן, בריטניה וקבוצת ה BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין).

במצב התרחבות, יש פעילות גבוהה יחסית, שגם ממשיכה להתחזק. רק בצרפת ואיטליה יש כיום סימנים לכך.

חודשים לא מעטים יידרשו כדי לקבוע שהכלכלה הגלובאלית עוברת משלב הבלימה לשלב הצמיחה. הבעיה היא שקשה לזהות את השלב המדויק בו מתרחש התהליך.זו אולי הסיבה שבאופן חריג, ארגון OECD מציין הפעם שהמדדים שלו טובים יותר לאיתור נקודות תפנית מאשר לזיהוי התרחבות אמיתית. לדעתי, ההסתייגות הנ"ל נועדה לאותת למשקיעים, הקושרים בין מצב הכלכלות לביצועי שוקי מניותיהן, לכלכל צעדיהם במשנה זהירות מעתה.

מתיישבים על הגדר

בנסיבות אלה, ייתכנו שני מצבים הפוכים, שעלולים לפעול שניהם לרעת השווקים:

1. האחד, החזקת מדיניות תמריצים והקלות אגרסיבית זמן רב מדי. התוצאה עלולה להיות הצפה מוניטארית וזריעת זרעי אינפלציה. אם כך יקרה, יגיבו הבנקים המרכזיים באיחור, יעלו את ריביותיהם הנמוכות בבהילות ודבר יפגע כמובן בשווקים הפיננסיים.
   
   
2. השני, הפסקת מדיניות התמריצים מוקדם מדי. (ייתכן שזה מה שקורה כעת באוסטרליה, שם הועלתה במפתיע הריבית בשבוע שעבר, לדוגמא) במקרה כזה החשש הוא שההתאוששות השברירית תיגדע בעודה באיבה.

הסיכוי לתזמן במדויק את אסטרטגיית היציאה מהמעורבות בכלכלה ובשווקים לא גבוה והשאלה היא מה תהייה מידת ההחטאה.

שוקי ההון מתקשים לתפקד בתקופות חוסר וודאות, לבטח לאחר הטלטלה שעברה עליהם. ככל שנתקרב לנקודת ההכרעה, השווקים יהפכו עצבניים יותר ומשקיעים רבים יבחרו לשבת על הגדר. לדעתי, אנו נמצאים כעת מרחק חודשים בודדים מצומת דרכים זה.