מוות במבצע

לני רוט הוא סגן נשיא בכיר ב-UBS פלורידה, וחבר בחבר הנאמנים של אוני' בן גוריון

בשנת 2010 יוכלו כל האמריקנים לעשות משהו שהיה בלתי אפשרי לעשירים מאז שנת 1916 - למות ולהוריש את כספם, בלי לשלם על כך תמורה למדינה. כל הרכוש שלהם יהיה פטור ממס, אבל רק לשנה אחת. העשירים יוכלו להעביר את כל נכסיהם, כולל כל המזומנים, ניירות הערך, הנדל"ן, הביטוחים, הקרנות, ההכנסות השנתיות, האינטרסים העסקיים וכל נכס אחר לדור הבא, מבלי שיירשם עקב כך כל אירוע מס.

זהו תוצר הלוואי של "חוק הקלת המס והצמיחה הכלכלית" שהתקבל ב-2001. על פי החקיקה הזו, מס הירושה הוא כעת 45% על כל הנכסים, עם פטור אחיד שעלה בהדרגה ממיליון דולר ב-2002 ל-3.5 מיליון דולר ב-2009. בשנה הבאה הפטור יהפוך לאינסופי, ומס הירושה יבוטל לשנה לכל נכס שהוא לא משנה כמה הוא גדול. אך על פי החוק, ב-2011 מס הירושה יחזור עם פטור ששוב יתחיל במיליון דולר. כל מה שמעבר לסכום הזה ימוסה ב-55%!

למה המס טוב, למה המס רע

איך זה קרה? בשנת 2001 מחוקקי הקונגרס האמריקני היו משוכנעים שתוצאה אבסורדית כזו תימנע בכל מחיר, ושהמחוקקים הבאים יאולצו לפעול לפני שנת 2010 כדי למנוע אותה. אבל השנה הבאה מתחילה בעוד פחות משלושה חודשים, והקונגרס רחוק מתיקון החוק.

יתרה מכך, ניתן היה להניח שלממשל הנוכחי יהיו את כל הסיבות להבטיח לעצמו הכנסות מרביות על רקע הסכומים חסרי התקדים שהוא מוציא על שתי מלחמות, חבילות תמריצים שחוזרות על עצמן והחילוץ של שתי תעשיות לפחות (פיננסים ורכב). ובכל זאת, עד כה ראינו רק פעילות מועטה מאוד של המחוקקים בעניין. במקום זאת, אנחנו מקבלים אינסוף ספקולציות של עורכי דין, וויכוחים פילוסופיים מעניינים.

ווינסטון צ'רצ'יל נהג לומר שמיסי ירושה הם "תיקון מסוים נגד התפתחות מעמד של בטלנים עשירים". צ'רצ'יל, כפי שכולנו יודעים, היה רחוק מלהיות בטלן בעצמו. הוא היה כותב פורה, מחוקק ומדינאי. הוא עבד בממשלה רוב חייו והבין שהמגזר הציבורי לא יכול לתפקד ללא הכנסות מס מהותיות. לכן, אולי זה לא מפתיע שהוא נמנה עם תומכי המס הייחודי הזה, שמופעל כלפי רכוש שהשתייך למישהו שקולו כמצביע נמחק בדיוק כשהממשלה זכאית לחלקה בירושתו. חוץ מזה, סר ווינסטון עצמו לא היה עשיר במיוחד.

אבל כמה מעשירי אמריקה, ביניהם וורן באפט, ג'ורג' סורוס וביל גייטס, תומכים במיסי ירושה באותה תקיפות. הם טוענים שהאפשרות להעביר הון לא מוגבל לדורות הבאים תבטל כל תמריץ לאותם דורות לצאת לעבודה. לפי באפט, מס הירושה ממלא תפקיד קריטי בקידום צמיחה כלכלית ומסייע ליצור חברה שבה ההצלחה מבוססת על כישורים ולא על ירושה.

"ללא מס הירושה תהיה לנו אריסטוקרטיה של הון, מה שאומר שאתה מעביר הלאה את היכולת לשלוט במשאבים של מדינה שמבוססת על ירושה ולא על כישורים", הוא אמר. באפט אף אמר בחיוך בראיון לניו יורק טיימס שביטול מס הירושה יהיה "כמו לבחור את המשלחת האולימפית של 2020 מבין הבנים הגדולים ביותר של מקבלי מדליות הזהב באולימפיאדה של שנת 2000".

לא שוחחתי עם הצאצאים של באפט, סורוס או גייטס, אבל אני מסופק אם הם שותפים לדעות המוצקות של אבותיהם בנושא הזה. בכל מקרה, השלישייה הזו נחושה בדעתה לתרום את רוב כספה לצדקה, ובכך לנשל מהירושה לא רק את הבנים, הנכדים, הדודנים והדודות, אלא גם את הדוד האהוב והיקר - הדוד סם.

מתנגדי המס מבססים את העוינות שלהם על הצד השני של המטבע המוסרי: ליורש אין אמנם חזקה מוסרית ישירה על ההון שהוא יורש, אבל להוציא את יוצר ההון המנוח, גם לאחרים אין חזקה כזו. יוצר ההון שילם מיסים על נכסיו, כולל על כל רווחי ההון השנתיים והריביות השוטפות, לאורך כל חייו. לכן יש לו את הזכות לחלק את הונו בכל דרך שימצא לנכון.

מתנגדי מס הירושה נפגעים מכך שהממשלה מפעילה את כוחה כדי להחרים רכוש לטובת אזרחים אחרים שזהותם אינה ידועה, ואין שום סיבה לחשוב שהם שווים יותר מאשר היורשים הבטלנים של המנוח. הם גם מציינים שמדינות יותר סוציאליסטיות מארה"ב כמו אוסטרליה וקנדה ביטלו את מס הירושה שלהן בשנות ה-80, ושבדיה ורוסיה ביטלו אותו בחמש השנים האחרונות.

המתנגדים מכנים את מס הירושה, בכל אמצעי התקשורת, בשם "מס המוות", אבל האמת היא שנאמנות להיסטוריה דווקא מצדיקה יותר את השם "מס מלחמה". הקונגרס הטיל את מס הירושה ב-1797 כדי לממן את חידוש הצי האמריקני, והוא בוטל כעבור ארבע שנים כאשר הצורך בהכנות פחת. ב-1862, במלחמת האזרחים, הוטל שוב מס ישיר על ירושות כדי לממן את המאמץ המלחמתי. ב-1870 הוא שוב בוטל וב-1898 הוא הוטל בשלישית כדי לממן את מלחמת אמריקה-ספרד, ואז שוב בוטל ב-1902.

מס הירושה הרביעי נחקק ב-1916 במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובמתכונת כזו ואחרת, נשאר בתוקפו עד ימינו. מאז, ברוב השנים, אמריקה לא נקלעה למלחמה, אך כעת היא מוצאת את עצמה בשני עימותים צבאיים גדולים, וההוצאה הצבאית לא נראית בסימן ירידה. לכן, רוב המשקיפים מניחים שהקונגרס ישאיר על כנו חלק ממס הירושה, אך איש אינו יודע איך ומתי תעבור החקיקה הזו.

הרופא המסור יתחלף בד"ר קבורקיאן

בחוק הנוכחי יש בשורות מצוינות לעשירים שבמקרה גם חולים: משפחותיהם לא יחסכו מאמץ כדי להחזיק אותם בחיים עד 1 בינואר 2010. החדשות הרעות הן שבאותו יום הרה גורל, הגישה של המשפחה עלולה להשתנות מ"חיים בכל מחיר", ל"לזרוק את אמא מהרכבת". באותו יום הם עלולים לגלות שהרופאים הטובים ביותר במדינה, שסיפקו להם את הטיפול הטוב ביותר שכסף יכול לקנות, הוחלפו לפתע ברופאים שמזכירים יותר את ד"ר קבורקיאן (רופא המתות החסד המפורסם).

אם אתם חשים שאתם שייכים לאותה קבוצה של יוצרי ההון שמצויה כעת בסכנה, הנה עצתי הידידותית: המשיכו ליהנות מאהבת משפחתכם המסורה עד סוף השנה, תחגגו בגדול את ערב השנה החדשה, אך כאשר הכדור ייפול בטיימס סקוור בחצות, התגנבו מהבית החוצה בשקט, והצטרפו לתוכנית להגנת עדים.