עיתונים אוהבים ילדים חולים

איך מוכרים עיתונים? השאלה, שפעם היתה סוגייה השמורה למו"ל ולבכירי העורכים, הפכה בשנים האחרונות לאחת מההתמחויות שאמורות להיות חלק מסל הכישורים של כל עובד זוטר בדסק חדשות. כיצד, בעוד המדיומים מתרבים ומשתכללים, והאינטרנט מביא כל מוצר פרינט לעשות חשבון נפש - ניתן למצוא את הדרך הנכונה להגיב על אירועי היום. להגיב באופן שיצדיק את היותו "מאחר" ו"יקר", שני ערכי מותג שליליים, שהעידן האלקטרוני ניכסו לעיתונות המודפסת בעל כורחה.

אין תשובה ברורה, כמובן. לראיה - כמות העיתונים הנמכרים ממשיכה לרדת. מהאיכותיים והנחשבים שביניהם ועד הסמרטוטים הצהבהבים ביותר, חסרי בושה ככל שיהיו.

בהקשר הזה, מנסה העיתונות לתת יתר תשומת-לב ל"טאלנטים", שמקבלים הבלטה; להמצאתו מחדש של ה"פולו-אפ", ככלי תוכן רב-גוני שמעשיר את מעגל החדשות; וגם לכניעה הסופית בפני ה"מעניין" על חשבון ה"חשוב". בין אם מדובר בידיעת רכילות ובין אם בעיניה העצובות של רוז פיזם המרוחות על שערים למכביר.

ויש גם חולי סרטן

"מעריב" הפגין בחודש שעבר תעוזה, כשיצא לרגע ממעגל ידיעות השעה לטובת הגיליון "יום בחיי ישראל", עם רעיון וביצוע נהדרים. בגיליון ה-14.10 חשבתי שאני נתקל בתמה דומה, כשבמקום לעסוק בחדשות המתפרצות, סיקרה כפולת עמודיו הפותחת את ההתפשטות העולה של מחלת הסרטן בישראל. אך אז, ניקבה את אישוניי תמונתה של ילדה שמתה מסרטן, עם ידיעה המפנה לכתבה שתתפרסם עליה בגיליון "סופשבוע".

לא בכדי. הפורנוגרפיה העיתונאית של ילדים חולים, וחולי סרטן בפרט, נמצאת בעלייה מתמדת, מאז שהעיתונות המודפסת נמצאת בצרות. אם במקרים רבים קודמים קידמו ידיעות כאלו גיוסי תרומות למשפחה האומללה לטובת רכישת תרופה ניסיונית/ טיפולים יקרים בחו"ל - הרי שכיום אין צורך אפילו בזאת. ילדה חולת סרטן, על אף היעדר גרם של משקל חדשותי בנוכחותה בעמודי החדשות, היא פיתרון קל ונוח ליצירת מוצר תוכן נמכר - ולעזאזל העיתונות.

למעשה, אם יערכו מחקר בנושא, אני משוכנע כי ניתן יהיה למצוא ערכים זהים - בכיוון מנוגד, של אותם אחוזי עלייה בהופעת ילדים חולי סרטן - אל מול אותם אחוזי ירידה בסקרי TGI. במיתון העיתונאי הגדול בהיסטוריה, ילדים גוססים הם מבצע "הארד-סייל" אחד גדול.